הפודקאסט של איתי סגל

יונתן שלו מגיע לשיחה עם איתי סגל כלוחם משוחרר, פעיל חברתי ומייסד תנועת "כתף אל כתף", אבל במהלך הפרק מתברר שהסיפור שלו מתחיל הרבה לפני הפעילות הציבורית והמאבקים. מאחורי הדמות הציבורית עומד צעיר שנאלץ להתמודד עם אובדן, שאלות על אחריות ועל משמעות, ועם הרצון למצוא דרך לחיות חיים שיש בהם גם מחויבות וגם תקווה.השיחה נפתחת בסיפור החיים האישי שלו, בילדות בין עולמות שונים, במשפחה שממנה הגיע ובדמויות שעיצבו את הדרך שלו. הוא חוזר לרגעים שבהם הבין לראשונה מהי שליחות, ולערכים שספג בבית, ערכים של אחריות, נתינה ואמונה בכך שאפשר להשפיע על המציאות גם בגיל צעיר.בהמשך מגיעים לרגעים הקשים של השירות הצבאי והאובדן של חברים קרובים מהצוות, חוויות שטלטלו את עולמו והפכו לנקודת מפנה. יונתן מדבר בכנות על תחושת האחריות שנולדה מתוך הכאב, על ההבנה שהחיים אחרי המלחמה לא יכולים להישאר כפי שהיו, ועל ההחלטה לפעול כדי לחזק את החברה הישראלית וליצור חיבורים בין קבוצות שונות.לאחר השחרור הוא מוצא את עצמו מוביל יוזמה חברתית שלא תכנן מראש. הוא מספר על הקמת תנועת "כתף אל כתף", על המפגש עם צעירים מכל רחבי הארץ, ועל הניסיון לבנות שיח חדש סביב שירות, שוויון ואחריות משותפת. לצד הפעילות הציבורית הוא משתף גם בהתמודדות האישית, בתחושת העומס הרגשי, ובשאלות שממשיכות ללוות אותו לגבי העתיד והדרך הנכונה להשפיע.ובתוך כל השיחה הרצינית והעמוקה, הם מדברים על החיים האישיים שאחרי השירות, על דייטים, על הפער בין הדמות הציבורית לבחור הצעיר שיושב עם חברים בבית קפה, וגם על תשומת הלב שהוא מקבל ברשתות החברתיות, כולל בנות שמתחילות איתו באינסטגרם.כי עם כל הכבוד לשליחות ולאחריות, הוא עדיין בחור צעיר שמנסה לחיות חיים רגילים עד כמה שאפשר במדינת ישראל.

ממרומי גילו וממרפסת ביתו, דן שילון בן ה85 צופה מהצד על המתרחש וכותב את זכרונותיו.

בשיחה עם איתי סגל הוא מדבר על נתניהו ״ייזכר כמי שאחראי ל7 באוקטובר וכאדם לא הגון״, על ערוץ 14 ״ערוץ לגיטימי, יישאר גם אחרי נתניהו״, על שידור המהפך ועליית בגין לשלטון ״חיים יבין אמר בישיבת בוקר ׳תסתכלו בחוץ, השמש זורחת׳״, על המעגל המפורסם ״חווה אלברשטיין לא באה ואמרה שהיא לא רוצה לשבת כמו בתור לקופת חולים״ ועל אחיו המנוח יגאל ״מתגעגע לשיחות שלנו״.

אריאלה ורטהיימר מגיעה לשיחה עם איתי סגל כאמנית, פילנתרופית ואחת הדמויות הבולטות במשפחת התעשיינים שהשפיעה על הכלכלה והתרבות בישראל. אבל למרות כל התארים, ההישגים והחוויות שצברה לאורך השנים, במהלך הפרק מתברר שהניסיון להגדיר את אריאלה הוא לא פשוט כלל. אולי הגיע הזמן לפרק את ההגדרות הגדולות ולספר דווקא את הסיפור האישי, על החיים לצד איתן ורטהיימר, על האובדן שלו, ועל הדרך שבה היא ממשיכה לשאת את המורשת שלו קדימה.

השיחה נפתחת בסיפור האהבה הארוך ביניהם. הם הכירו כבר בגיל צעיר, אבל הקשר לא התממש אז, כי היא עדיין לא הייתה מוכנה לחיים לצד איתן ורטהיימר. רק אחרי עשור שכלל גירושים כואבים ושני ילדים משלה, החיים הפגישו אותם שוב, הפעם בזמן ובמקום הנכונים. הזוגיות הזו הפכה עם השנים לשותפות חיים עמוקה ומורכבת בין שני אנשים חזקים מאוד. ורטהיימר חוזרת לרגעים הראשונים של הקשר, להחלטה להתחתן, ולשנים שבהן ניסתה למצוא את מקומה בתוך משפחה ואימפריה תעשייתית שנעה בקצב גדול ממנה.

בהמשך היא מדברת על השנים הקשות של מחלתו של איתן, ועל הדרך שבה האמנות הפכה עבורה לכלי להתמודד . היא מספרת על עבודות שיצרה סביב המחלה שלו, ועל האופן שבו יצירה יכולה להפוך גם למעשה של ריפוי.

לאחר מותו של איתן היא מוצאת את עצמה בתפקיד שלא תכננה לקחת על עצמה. ורטהיימר מדברת על הכניסה לעולם הניהול המשפחתי, על ההתמודדות עם כסף וכוח, ועל האחריות להעביר ערכים לדור הבא. היא משתפת במה שלימדה את ילדיה על שם המשפחה שלהם, ועל ההבנה ששם יכול לפתוח דלתות, אבל את המקום שלך בעולם צריך עדיין להרוויח.

השיחה נוגעת גם ביחסים בין כסף לערכים, במורכבות של עושר משפחתי ובניסיון לבנות חיים שיש בהם משמעות אישית. לצד כל אלה היא משתפת גם בקושי שלה למצוא זוגיות חדשה בגיל ובמעמד שלה, ומעבירה קריאה כנה לגברים להשקיע בעצמם!

נעמי לבוב מגיעה לפרק ממש מצוננת. כל כך מצוננת ששעתיים לפני תחילת ההקלטה היא כמעט ביטלה. אבל למען החברות עם איתי, ובעזרת סיוע פרמקולוגי קל, היא התיישבה באולפן לשיחה כנה על הטיול שעשתה להודו עם בן הזוג, שני הילדים ואפילו לפרקים עם האקס יוסי מרשק.

הם מדברים על ההחלטה באמצע החיים ושנת לימודים לעצור הכל ולצאת לחופשה ארוכה על המבנה המשפחתי הלא שגרתי שנוצר, בנסיעה משותפת עם בן זוג נוכחי ואקס, על הזכות לבלות זמן ללא הפרעה ביחד עם הבן זוג ועם הילדים אבל היא גם מדברת בגלוי על הקשיים שזה יוצר, על הרגעים המביכים, ועל ההחלטה לא לקחת גם זמן לעצמה בתוך כל הביחדנס הזה.

הטיול הזה לא היה רק חופשה משפחתית מורכבת, אלא מסע עם שאלה אחת גדולה שהיא סוחבת כבר זמן מה: מה השלב הבא שלה מקצועית. לבוב מדברת על תחושת מיצוי מסוימת, על הצלחה שמבחוץ נראית ברורה אבל מבפנים מעלה ספקות, ועל ההבנה שיש משהו חדש שהיא רוצה לנסות, גם אם היא עדיין לא מוכנה לחשוף בדיוק מהו. היא מתארת את הניסיון להקשיב לעצמה בתוך הרעש, בלי למהר לייצר הכרזה.

לקראת גיל 40 שמתקרב, היא לא מדברת על משבר אלא על חשבון נפש פרקטי מאוד. על הקושי שלה עם הצורך להיראות כל הזמן כשחקנית על העדפה שלה לנער את המוכר ולא להישאר רק איפה שנוח לה היא מתארת איך הגיל הזה מכריח אותה להסתכל על בחירות שלא ניתן לדחות יותר, מקצועיות ואישיות, ולהחליט מה נשאר ומה משתנה.

בין כל אלה עולה גם הסדרה החדשה שלה בכאן 11, ב"הסתורה" שנותנת לה הזדמנות לשחק דמות שונה ממה שהיא שעשתה בעבר שחיה בתוך העולם החרדי אבל קצת אחרת. וגם עונה על השאלה האם תהיה עונה נוספת לבלאדי מורי?

מתן פרץ מגיע לשיחה עם איתי סגל כאחד הכוכבים העולים של הסטנדאפ הישראלי, אמן שצמח בשנים האחרונות מהופעות קטנות לקהל הולך וגדל עד שהיום הוא כבר מופיע באולמות הגדולים בארץ. מתן מביא לבמה קול אישי, חד ולא מתייפייף. אבל הרבה לפני האולמות והביטחון שעל המיקרופון,הוא מספר על ילד מקריית ארבע שניסה להבין איפה הוא שייך, ועל הדרך הארוכה שעבר עד שהעז לקרוא למה שהוא עושה ייעוד.פרץ חוזר לילדות בבית לא דתי לסביבה ישיבתית, לדיסוננס של מציאת זהות אישית למסגרת דתית קשוחה, ולתהליך היציאה בשאלה שלא התרחש כרגע אחד דרמטי אלא כסדרה של שאלות קטנות. ומסביר שלמרות שהוא כבר לא חובש כיפה הוא עדיין עושה שיחה יומיומית עם אלוהים.הוא מספר על השנים שבהן הרגיש אבוד, על התקופה שבה ישן באוטו, ועל הרגע שבו הבין שהקרקעית איננה סוף אלא נקודת זינוק. משם נולד הסטנדאפ, לא כבריחה אלא כהבנה פתאומית של ייעוד. על הרגע כמעט בגיל שלושים שהוא עלה לבמה והרגיש לראשונה שהכאב קיבל משמעות. בהמשך השיחה עולה גם הנושא של חיפוש אחר זוגיות. פרץ מדבר בכנות על הרצון בקשר יציב, על הפחד להכניס מישהי לעולם שנע בין הופעות, חוסר יציבות ושבו הוא יודע שהסטנדאפ תמיד יהיה במקום הראשון .השיחה מתעכבת גם על הבחירה לעשות סטנדאפ נקי, על הופעות מול קהלים דתיים, בנות שירות ומשפחות, ועל ההחלטה לא לוותר על עומק גם בתוך קומדיה. פרץ מדבר על המתח בין הדמות הבימתית הבטוחה לבין האדם הפרטי שמפחד מחשיפה רגשית, ועל הפער בין הביטחון שעל הבמה לבין המבוכה שמגיעה כשמדובר באינטימיות אמיתית. לרכישת קפסולות אלומניום של לור בהנחה של 10% עם קוד קופון Allin לחצו כאן -https://www.lor-espresso.co.il/?utm_source=ALL_IN&utm_medium=Podcast&utm_campaign=Itay_Segal&utm_id=ALL_IN

ממש רגע לפני יום הולדתו ה-26 יהונתן מרגי מתיישב לשיחה עם איתי סגל מתוך נקודה שבה הקריירה כבר רצה קדימה, אבל החיים עצמם דורשים עצירה. הפרק נפתח בהחלטה שלו לפצל את החיים בין ישראל ללוס אנג'לס, לא כמהלך יחצני אלא כמצב קבוע שמערער שגרה, מרגי מדבר על חיים שמתנהלים על מזוודה, ועל ההבנה שאין לו נקודה אחת יציבה להישען עליה.דרך האזנה לשירים באלבום החדש שלו הם נוגעים ושואלים שאלות לגבי כל תחנות חייו, כולל הקשר עם המשפחה והאחיות, ותחושת האשמה שמלווה כל נסיעה וכל חזרה. הוא מדבר על המרחק שלא מפחית את האחריות שלו כלפי האנשים שהוא אוהב, על הצורך להיות נוכח גם כשאתה פיזית רחוק, ועל הפער בין מי שהוא ליד המשפחה לבין מי שהוא בתוך תעשייה בינלאומית תובענית.משם הם עוברים לעבודה עצמה. מרגי מפרט על עבודה עם מפיקים וכותבים בחו"ל, על פגישות שמנסות לזקק אותו למוצר ברור, ועל ההתעקשות להשאיר לא מוגדר עד הסוף. הוא מדבר על הלחץ להמשיך לייצר להיטים, ומנגד על החשש להיתקע על נוסחה מצליחה.הם מדברים גם על הזוגיות שלו בתוך חיים שמנוהלים לפי לוחות זמנים צפופים וטיסות. תוכפות מרגי מתאר קשרים שנמדדים לפי זמני חזרה לארץ, על פרידות שהתחילו כזמניות והפכו לקבועות, והקושי להתחייב כשאין אופק ברור. הוא מדבר על בדידות שלא נעלמת גם בשיא ההצלחה, ועל הצורך לשמור על פרטיות ולא לפרק חוויות אישיות לשמות וכותרות.חלק משמעותי בפרק מוקדש גם להיותו ישראלי בחו"ל בזמן מלחמה. מרגי מתאר מפגשים יומיומיים שמאלצים אותו להסביר, להצדיק, ואיך המרחק לא מקל על המחשבות והדאגות על הארץ . בתוך זה הוא מדבר על האחריות שהוא מרגיש כאמן ישראלי ועל הפחד לא לאבד את הקשר למקום שממנו יצא.

מנשה נוי מגיע לשיחה עם איתי סגל כאחד השחקנים הבולטים והמשפיעים בתרבות הישראלית, אמן שנע לאורך שנים בין במה, טלוויזיה וקולנוע, ושומר בעקביות על קול ייחודי ולא מתפשר. הוא מתבונן על הקריירה שלו בלי פוזה ובלי נוסטלגיה מיותרת, ומסרב להתמסר לאשליה של כוח או נוחות.השיחה נפתחת ביחסים המורכבים עם אביו, בדמות שקטה ומרוחקת, ובפערים שהתבהרו לו באמת רק אחרי מותו. נוי מדבר על הורות אחרת שבחר לעצמו, כתגובה לדור של מהגרים ששרדו לפני שלמדו להיות קשובים, ועל ההחלטה להיות אב נוכח גם במחיר של ויתורים מקצועיים .משם הם עוברים לעיסוק ארוך ביצירה ובבחירות האמנותיות שלו. נוי מסביר למה הוא חוזר שוב ושוב לתיאטרון הפרינג’, לתפקידים שלא מבטיחים קופה אלא מצליחים להביא אמת לבמה ומספר למה הרגיש שחיקה עמוקה בתיאטרון הרפרטוארי. הוא משתף בחוויה של הופעה בפריז מול קהל מלא, ובאפשרות לעשות אמנות מחוץ למרוץ המתיש, בלי להישחק עד הסוף.חלק משמעותי בשיחה מוקדש גם ל חמישייה הקאמרית, התופעה התרבותית שהפכה לנקודת ציון בטלוויזיה הישראלית. נוי מדבר על העבודה הקבוצתית, על החופש והאחריות, ועל הקשר הקרוב עם רמי הויברגר, קשר שנשען על חברות, חדות מחשבתית והבנה עמוקה של קומדיה שמצליחה להיות מצחיקה וכואבת בו זמנית.הפרק נוגע גם בפוליטיקה ובזיכרון השואה, דרך התפקיד שלו בהצגה החדשה העוסקת במשפט אייכמן, ובתחושה שהשיח המוסרי בישראל נשחק. נוי מדבר על האחריות של אמנים, על הפחד מהוצאה מהקשר, ועל ההתעקשות להחזיק עמדה גם כשהיא לא פופולרית.ולסיום הוא משתף מה סוד קסם היחסים עם אשתו קרן מור.

לרכישת מוצרי מכבי פארם לחצו על הקישור https://maccabipharm.maccabi4u.co.il/?utm_source=allin&utm_campaign=MaccabiPharmOnline

בפרק הזה רון קופמן מדבר לא כמו הפרשן שכולם מכירים, אלא כאדם שנאלץ להתמודד עם גבולות, עם פחד ועם שאלות שלא עולות בשידור.על חיים שמונע מצורך עמוק באישור, ממאבקים פנימיים ומרגעים שבהם הגוף והחיים עצרו אותו בכוח.

 השיחה נכנסת ישירות לאופן שבו הכעס ניהל את חייו הוא מספר איך טון תקיף וצעקני הפך עם השנים לשפה מקצועית וגם למנגנון הגנה, כזה שעוזר לו להחזיק שליטה אבל מרחיק ממנו אנשים. הוא מספר על זוגיות שלו ששם ומול הילדים הוא מרשה לעצמו להיות רך, על בחירה מודעות לצמצם מעגל חברים, ועל ההבנה שחבר אמיתי הוא מי שמופיע כשאין שליטה וכשצריך עזרה.

חלק מרכזי בפרק מוקדש לאשפוז הארוך שעבר. קופמן מתאר ימים ולילות במחלקה, את הגוף שמפסיק לציית, את התלות המלאה בצוותים, ואת התחושה הקשה של אדם שרגיל לשלוט ופתאום צריך לבקש עזרה כדי לקום מהמיטה. הוא מדבר על ההתמכרות למורפיום ועל הצורך להעביר את עצמו גמילה מחדש ועל המקומות שבהם הבין עד כמה הוא לבד בתוך המערכת לצד ההערכה הגדולה שלולרופאים ולאחיות.

הוא מדבר על פוליטיקה, על חוסר אמון עמוק במערכת, על הבחירה לא להצביע, ועל תחושת ניתוק מהשיח הציבורי. בתוך זה עולה גם סיפור כואב על עזיבת הילדים את הארץ, על ההבנה שהוא הפסיד במאבק להשאיר אותם כאן, ועל ההחלטה לא למנוע מהם עתיד אחר גם כשהמחיר האישי כבד

 לרכישת מוצרי מיקוליביה לחצו כאן

https://mycolivia.co.il/product-category/סדרות/תמיכה-עצבית/?utm_source=all_in_podcast&utm_medium=story&utm_campaign=best_seller_sales

לרכישת מוצרי מכבי פארם לחצו על הקישור

https://maccabipharm.maccabi4u.co.il/?utm_source=allin&utm_campaign=MaccabiPharmOnline

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

נעם סמל מגיע לשיחה עם איתי סגל כאחד האנשים שעיצבו את הבמה הציבורית בישראל מבפנים. עם עשרות שנים של עשייה בתיאטרון הציבורי, הוא מתבונן בתרבות הישראלית ממקום של ניסיון עמוק ומעורבות אישי לאורך עשרות שנים בתיאטרון הציבורי הוא היה צריך לקבל החלטות, לעמוד מול לחצים, ולבחור שוב ושוב אם ללכת עם הזרם או להתעקש לשים מראה מול הקהל, גם כשההשתקפות לא נוחה.

השיחה נעה על הציר שבין תיאטרון לפוליטיקה ובין אומץ לפחד. היא עוסקת גם בשאלת החופש האמנותי, בלחצים שמופעלים מבפנים ומבחוץ, ובפער שבין הרצון לומר אמת לבין הפחד מהמחיר, על מחזאות פוליטית שנעלמה כמעט לגמרי, ועל השאלה מי מוכן היום לקחת סיכון אמיתי על במה ציבורית. הוא מדבר גם על הקהל, על האחריות כלפיו, ועל הפער שבין מה שאנשים רוצים לראות לבין מה שצריך להיאמר.

מתוך השיחה על תרבות עולה גם סיפור חיים של ניהול, של שותפויות ושל ריבים. הקשר הארוך והמורכב עם עמרי ניצן מקבל מקום לא כאגדה אלא כעבודה יומיומית של מחלוקת, ויתור, והבנה שתיאטרון הוא קודם כל אנשים. בתוך זה סמל מדבר גם על הצורך בהכרה, על הרצון שיגידו לו שעשה טוב, ועל המחיר האישי של חיים שבהם העבודה תמיד נוכחת.

ברגע מסוים השיחה מאטה. נעם מדבר על אשתו נאוה, על האובדן, על מוות שלא משאיר זמן להיפרד,

ועל האופן שבו המתים לא באמת נעלמים אלא ממשיכים ללכת איתנו.

לא כזיכרון דרמטי, אלא כחלק שקט מהיום יום

לרכישת מוצרי מכבי פארם לחצו על הקישור: https://maccabipharm.maccabi4u.co.il/?utm_source=allin&utm_campaign=MaccabiPharmOnline

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

נועה רוטמן מגיעה לשיחה עם איתי סגל אחרי שנה שלמה בניו יורק. היא מדברת בגלוי על ההחלטה לעזוב את ישראל עם המשפחה, על הצורך לצאת מהמציאות הישראלית, ועל איך המרחק איפשר לה להסתכל על הבית שלה עם סליחה, גאווה ולב כבד.

נועה מדברת על סבתה לאה רבין ״בישלה לבד ל100 איש, אין השוואה להיום״, היא מספרת על המעבר שלה מפרקליטות במחוז תל אביב לכתיבה לטלוויזיה, ועל גלי בהרב-מיארה, היועצת המשפטית לממשלה היום, שהייתה הממונה שלה אז. כשנועה עזבה לטובת הכתיבה היא אמרה לה: ״פה יש לך מסלול, יכול להיות שלא תהיי כלום״. שנים אחר כך הן התפייסו, והיום נועה מדברת עליה בהערצה ״אין זיכוי הרבים כמו מה שגלי בהרב מיארה עוברת בשנים האחרונות, שרק תהיה לנו בריאה״, על האקלים הפוליטי של היום ״אני הספוילר…אני משפחת קורבן של מחבל יהודי״. 

היא מגדירה את עצמה כ"אופטימית חסרת תרופה", קוראת לאזרחים לקחת אחריות ולא להשלים עם הייאוש.

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

פאולה מגיעה לשיחה איתי סגל ומדברת בכנות על הדרך הארוכה שעשתה מהצורך להיות אהובה ומקובלת, אל המקום שבו היא מרשה לעצמה להגיד לא, להציב גבולות, ולא להתנצל על מי שהיא. היא מספרת על השנים שבהן ניסתה להתאים את עצמה לסביבה, על הפחד לאכזב, ועל המחיר האישי של חיים שמנוהלים מתוך ריצוי.

הם מדברים על זוגיות על הורות ובחלוקת תפקידים בתוך הבית. פאולה מדברת על המתח שבין קריירה לנוכחות בבית, על רגשות אשם, ועל ההבנה שאין מודל אחד נכון לאימהות או לשותפות זוגית. היא משתפת באיך שיח פתוח, גם כשהוא לא נוח, הפך לכלי מרכזי בחיים שלה.

השיחה מתרחבת למצב הפוליטי והחברתי בישראל. פאולה מדברת בגלוי על תחושת השחיקה, על הפחדים לעתיד הילדים, ועל הרגע שבו הבינה שהיא ובני משפחתה כבר לא מרגישים בבית. היא מספרת על ההחלטה הקשה לעזוב את הארץ, לא כבריחה אלא כהתמודדות, ועל המחיר הרגשי של לעקור חיים שלמים ממקום מוכר.

מתוך העזיבה עולה גם סיפור של בנייה מחדש. פאולה מדברת על הצורך להמציא את עצמה במדינה אחרת, בלי הזהויות הישנות ובלי הקהל שמכיר אותה, ועל האומץ להתחיל מחדש בגיל שבו מצפים ממך כבר לדעת מי את. היא מתארת את החופש וגם את הבדידות, את הפחד לצד ההתרגשות, ואת הבחירה להישאר נאמנה לערכים שלה גם כשהקרקע משתנה.

לפרטים נוספים על הצ'ק אפ של מנורה מבטחים לחצו כאן https://apps.menoramivt.co.il/CheckUp/SignIn.aspx?Mode=2&token=8374-329847-234872-456456&utm_source=all_in&utm_medium=all_in&utm_campaign=all_in

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

דן אריאלי מגיע לשיחה עם איתי סגל בתקופה שבה המציאות הישראלית והעולמית מאלצת אותו לחשוב מחדש על טבע האדם, על רוע, על אמפתיה ועל הגבול הדק שבין תקווה לייאוש. דן מדבר בכנות על כמה קל להניע אנשים לשנאה, על ההתרגלות למציאות אלימה, ועל התחושה שהשנים האחרונות חשפו צדדים אנושיים שלא רצינו להכיר.

השיחה נוגעת בצד יותר אישי של דן כאשר הוא משתף באובדן אמא שלו ובאופן שבו המוות שלה שינה את ההבנה שלו לגבי משמעות, זמן וסדרי עדיפויות ואיך הוא השתלב עם מחקר שהוא בדיוק סיים לערוך באותם ימים על סוף החיים ומה נחשב מוות בכבוד ,החוויה האישית גרמה לנו להבין את הפער בין ידע מחקרי לבין לחוות אובדן על בשרך ועל העובדה שאנחנו כמעט לא מדברים על מוות למרות שהוא חלק בלתי נפרד מהחיים, ועל איך אובדן מכריח אותנו להתבונן מחדש במה שחשוב באמת.

בהמשך הפרק השיחה נוגעת ביוקר המחיה בישראל לא רק כבעיה כלכלית אלא כמצב תודעתי. אריאלי מסביר למה כולנו מבינים שיוקר המחיה פוגע בנו, ולמה בכל זאת רובנו משלימים איתו. הוא מדבר על חוסר אונים נרכש, על האופן שבו הוא מחלחל לחיים האישיים, לבריאות וליחסים, ועל המחיר של חיים בתחושה שאין באמת אפשרות להזיז משהו.

הם נוגעים גם בבינה מלאכותית ובמקום שלה בחיינו. לא כאיום עתידני אלא ככוח שכבר מעצב את קבלת ההחלטות שלנו, את מערכות היחסים ואת הדרך שבה אנחנו מבינים אמת, אחריות ומשמעות. אריאלי מעלה שאלות על אמון, על מוסר, ועל מה קורה כשאנחנו מתחילים להפקיד שיקול דעת אנושי בידי אלגוריתמים.

לפרטים נוספים על הצ'ק אפ של מנורה מבטחים לחצו 

כאן

 https://apps.menoramivt.co.il/CheckUp/SignIn.aspx?Mode=2&token=8374-329847-234872-456456&utm_source=all_in&utm_medium=all_in&utm_campaign=all_in

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

בשנים האחרונות עומר מילר שאנחנו רואים באינסטגרם הוא לא מי שהוא היה פעם, החיים הרגועים במושב השינויים והדגש על תזונה בריאה ללא תחליפים ותוספים ההתמסרות המוחלטת להורות, גרמה ללא מעט אנשים להרים גבה ולתהות "על מי הוא מנסה לעבוד" אבל בשיחה פתוחה עם איתי סגל עומר מספר על הרגע שבו הבין שהחיים שבנה כבר לא מתאימים לו. שף מצליח, בעל רשת מסעדות, דמות מוכרת ואהובה, שבשיא ההצלחה גילה שהוא רחוק מאוד מעצמו ומאיך שהוא היה רוצה לראות את עצמו.

כשהוא מתאר את השנים בתל אביב, החיים של הרעש, הכסף, האגו ופרסום, ולתחושה מתמשכת של חוסר שקט, חרדה ועייפות נפשית. עומר מתאר בכנות איך הפך לדמות שהוא עצמו לא אהב, איך התאהב בפרסונה שיצר, ואיך לאט לאט איבד קשר עם מי שהוא באמת רצה להיות. מה שהוביל להחלטה הדרמטית , בתקופה שבה נולדו התאומים ופרצה הקורונה, והכול התחבר למשבר זהות עמוק. הוא מספר על ההחלטה למכור את העסקים, לעזוב את תל אביב, ולעבור עם המשפחה למושב. לא כבריחה, אלא כניסיון אמיתי להציל את עצמו ואת המשפחה והקשר שלו.

עומר מספר על החיים החדשים. על השקט שהפך להתמכרות, על שינוי תזונתי שהוביל לשינוי תפיסתי רחב יותר, ועל לקיחת אחריות מלאה על הגוף, על הזמן ועל הבחירות היומיומיות. עומר מדבר גם על המחיר הכלכלי של הבחירות שלו, על ויתור מודע על פרנסה קלה ועל הרצון להתפרנס רק מדברים שהוא באמת מאמין בהם, וגם על הורות, הבחירה שלו להיות נוכח באמת בחיי הילדים, ולתובנות כואבות שהגיעו אחרי השבעה באוקטובר על שבריריות החיים ועל מה שבאמת חשוב. 

ובין כל אלה עולה מסר אחד שחוזר שוב ושוב. שינוי הוא אפשרי. לא חייבים להפוך את החיים מהקצה אל הקצה, אבל חייבים להסכים לשאול בכנות מי אנחנו, ומה כבר לא משרת אותנו.

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

בגיל 85, ורדה רזיאל זקונט מגיעה לשיחה עם איתי סגל עדיין חדה ובהחלט לא פראיירית, אחרי יותר משישה עשורים של טיפול, כתיבה והקשבה לאנשים, היא מדברת על הדרך שבה בעיות של אחרים פחות שונות משלנו ממה שנדמה לנו, ועל השאלות שחוזרות שוב ושוב בכל גיל: מי אני בעולם, את מי אני אוהבת, ומי אוהב אותי.

היא חוזרת להתחלה, לטיפול הפסיכולוגי הראשון שלה בשנות החמישים, לימים שבהם טיפול נחשב משהו מביך ושמור ל״משוגעים״, ולבחירה להפוך את ההקשבה למקצוע ולזהות. ורדה מדברת על היכולת להגיד את עצמה בלי מניפולציה, על כך שמעולם לא ניסתה להיות נחשקת או לרדוף אחרי אהבה, ועל איך דווקא הישירות הזו הפכה אותה לדמות ציבורית כל כך מזוהה.

היא מדברת גם על המורשת הציבורית שלה, על המשפט ״תזרקי אותו״ שהפך לסמל, על הכעס שהיה בה פעם מול הדימוי הזה, ועל ההשלמה המאוחרת עם כך שזו לא קריאה לנטישה אלא קריאה לחיים. בתוך זה היא מדברת גם על זקנה, על הגוף שמשתנה, על פחדים, ועל היכולת למצוא נחמה דווקא בדברים הפשוטים ובין כל אלו עולה גם החלום שעדיין מחכה: ספר חושפני שכתבה ולא העזה לפרסם, מתוך פחד שהוא חשוף מדי. ורדה מספרת למה גם בגיל 85 יש עוד דברים שלא נאמרו, ואיך כל עוד יש שאלה פתוחה, יש חיים.

לפרטים נוספים על הצ'ק אפ של מנורה מבטחים לחצו כאן https://apps.menoramivt.co.il/CheckUp/SignIn.aspx?Mode=2&token=8374-329847-234872-456456&utm_source=all_in&utm_medium=all_in&utm_campaign=all_in

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

אחרי שלושה עשורים שבהם המסעדה שלהן הפכה למוסד תרבותי, הן מדברות על החיים מאחורי המטבח, על השותפות שנולדה כמעט במקרה, ועל מה צריך כדי להחזיק קשר יצירתי, עסקי ורגשי לאורך זמן.

השיחה הולכת למקום הכי חשוף בקשר ביניהן: טיפול זוגי שנעשה לא בין בני זוג אלא בין שתי נשים שבנו יחד יצירה. הן מספרות על רגעי העייפות, על ההחלטה לסגור לסגור, על השותפות שמחזיקה קושי והומור וגם הרבה רגעים של שתיקה. ועל ההבנה שהמסעדה הייתה ישות בפני עצמה, שדרשה טיפול כמו כל קשר ארוך ומורכב.

אורנה ואלה גם נוגעת גם בתפיסה הקולינרית שהפכה אותן לשם דבר. הן מדברות על האינטואיציה שבישול, על טעויות שהובילו למנות קלאסיות ואיך זה אנשים לא מצליחים לשחזר בבית מתכון שנראה כל כך פשוט על הנייר? על עשרות גברים ונשים שבחרו לצאת מהארון דווקא אצלן, וההבנה שהמסעדה הייתה הרבה יותר מצלחות, מתפריטים ומעיצוב. היא הייתה מרחב שמאפשר לאנשים להיות מי שהם.

בהמשך הן מדברות על הסרט התיעודי של הבמאי תומר היימן שעקף כל צפייה, על ההלם שחשו כשראו את עצמן על המסך מדי קרוב, ועל האנשים שיצאו מהסרט ובכו בלי שאי פעם אכלו אצלן. בסוף הן מדברות על החיים שאחרי הסגירה. על קדרות, על תהליכי היצירה שפתאום מתגלגלים לגוף ולחומר, על בישול ביתי שלא חייב להרשים אף אחד, ועל הכוח שבפרידה. לא סגירה טראגית, אלא שינוי צורה של משהו שלא נעלם אלא פשוט חי עכשיו אחרת.

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

בת חן סבג מגיעה לשיחה עם איתי סגל וחושפת את מי שהיא באמת: ילדה שגדלה מהר מדי, אישה שמנסה לבנות את עצמה מחדש ויוצרת שמבקשת להחזיק בשליטה בעולם שמטלטל אותה בלי הפסקה. בת חן חוזרת לילדות שהרגישה בה בת ארבעים בגוף של בת שתים עשרה, ולמערכות יחסים שבהן פחדה להיות כלואה ולכן למדה לברוח עוד לפני שהתחילה.

השיחה נוגעת ברגע שבו הכתיבה הצילה אותה והפכה לעוגן שמחזיק אותה במקום. היא מספרת על הצורך לכתוב לעצמה תפקידים שאף אחד לא נתן לה, על הדמויות שחיות במקומה את הבלגן שהיא לא מרשה לעצמה לגעת בו בחיים, ועל היכולת לפרוק על הדף את מה שלא יוצא בקול רם.

הם מדברים גם על עולמות הרוחניות, הריטריטים והחיפוש אחרי הארה, אל ההשראה ל"הרטריט" ההצגה החדשה שלה בקאמרי, והמתח שבין אמת לבין מה שאתה מספר על עצמך. בת חן מדברת גם על הבחירה שלא להיות אמא בשלב הזה של חייה, בחירה שהובילה אותה להקפיא ביציות לא מתוך לחץ אלא בשביל השקט הפנימי. היא מתעכבת על הלחץ החברתי שנשים צעירות גדלות בו בישראל ועל החשיבות של ללמד ילדים ובני נוער לזהות מערכות יחסים רעילות עוד לפני שמלמדים אותם אנטומיה בסיסית.

ובין כל אלו עולה גם שיחה על זהות ומיניות, על הרצף שכל אחד נמצא עליו, על הצורך בהתאהבות עמוקה כדי להרגיש משהו, ועל הפחדים שמקיפים כל קשר חדש.

לפרטים נוספים על הצ'ק אפ של מנורה מבטחים לחצו כאן https://apps.menoramivt.co.il/CheckUp/SignIn.aspx?Mode=2&token=8374-329847-234872-456456&utm_source=all_in&utm_medium=all_in&utm_campaign=all_in

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

חלי גולדנברג מתחילה את הפרק באופן שהצליח להפתיע אפילו את איתי , היא שולפת שלט שנועד להזכיר לה שלא מדובר בעוד פגישה עם דורית הפסיכולוגית אלא בראיון ולמרות זאת השיחה של איתי וחלי מצליחה להיות עמוקה ומרגשת ובעיקר נותנת מקום לחלי קצת אחר ממה שהתרגלנו לראות עד עכשיו.

השיחה נפתחת בנקודת המפנה הגדולה בחייה בגיל 16 וחצי, כשנכנסה לסטודיו צילום וגילתה מול העדשה מקום בטוח שהעניק לה שקט שלא מצאה בשום מקום אחר. היא משתפת בתחושה של כוח שלא ידעה שהיה לה, ובהבנה המאוחרת שהייתה יכולה למנף אותו הרבה יותר.

חלי מדברת גם על הגוף, על הזקנה של אמא שלה שמטופלת סיעודית, על ההסכם עם בתה איה לגבי היום שבו אולי תאובחן בדמנציה, ועל המאבק מול "המבקר הפנימי" שלא אוהב צלוליטיס ומתקשה לקבל את סימני הגיל.

היא גם מתארת רצון לאהבה שלא התממשה כמו שחלמה, לצד זהירות של אישה עם צלקת ופוסט טראומה, ומספרת בכנות על הרצון לאהוב שוב בלי לפחד. בשיחה נוגעים גם ביחסי אם ובת, ברצון לא להיות דמות דהויה מאחור אלא אדם חי ונוכח שילדה יכולה לראות באמת. בהמשך הם מדברים על הקול הפוליטי שלה, על חוסר האמון במה שקורה בישראל, ועל האופטימיות הילדית שממשיכה להתעקש לראות טוב גם כשקשה.

חלי גם משתפת על ההווה: שני סרטים חדשים, על הדמות שהחזירה לה את חדוות המשחק, ואודישן גדול שיכול להפוך לתפקיד חייה. וגם על חלומות שממשיכים לחכות לה, כמו תערוכת הצילומים מהאייטיז, קפסולת בגדים לנשים בנות 70 וספר סיפורים קצרים שהיא מחפשת את האומץ לסיים.

זהו פרק שמאפשר לראות את חלי גולדנברג כמו שהיא באמת: אישה שמבקשת לספר את עצמה בלי מסננים, בלי פוזה ובלי פחד.

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

רגע אחרי ההצלחה הגדולה של מקום שמח, נועה קולר מגיעה לשיחה מלאה בכנות, על היצירה החדשה שלה והחיים עצמם שמתערבבים זה בזה. רגע אחרי שכולם מדברים על מקום שמח, היא מדברת על הפחד מהכתרות גדולות, על המאמץ להישאר יציבה בתוך ההצלחה, ועל התחושה שהיא עדיין קצת “ערומה בחדר אוכל בקיבוץ”.

היא גם משתפת על העבודה המשותפת עם עם רם נהרי ואיך נולד הרעיון לסדרה, על הדמות של ורד שצמחה מתוך החיים אבל קיבלה אופי משלה על המסך, ועל איך הופכים חוויה אישית למשהו שצופים מרגישים שהם חלק ממנו. בתוך כל זה צפה ומתחדדת מערכת היחסים שלה עם אמא שלה: קשר קרוב, חשוף, כמעט ללא גבולות, כזה שבו הכל נאמר.

היא מדברת על החרדה מהיום שבו אמא שלה לא תהיה שם יותר, על הידיעה שההתבגרות של ההורים היא גם מראה ישירה להתבגרות שלה, היא גם מדברת על הזוגיות שלה בחופש שהיא מחפשת מול הרצון לרצות, בשיחה המתמשכת עם תום, בטיפול הזוגי שמחזיק אותם כבר שנים, ובשאלה הגדולה האם הנכס והילדים מספיקים, או שצריך לבחור אחד בשני בכל יום מחדש.

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

ג׳וזי כץ היא לא רק אחת הנשים המזוהות ביותר עם הפסקול הישראלי, אלא גם דמות שמגלמת חיים שלמים של אומץ, כאב, יופי והומור. בשיחה אישית ומרגשת היא חוזרת עם איתי סגל אל הרגעים הגדולים של חייה, מהחלונות הגבוהים ועד השנים באמריקה, מהאהבה הגדולה לשמוליק קראוס ועד ההחלטה לברוח ממערכת יחסים אלימה ולקחת אחריות על חייה ועל ילדיה.

היא מדברת בכנות נדירה על ההתבגרות, על הגוף שמשתנה, על ההתמודדות עם מחלות, וגם על הפחד מהמוות פחד שהיא למדה להניח בצד. ג׳וזי מספרת על הבחירה שלה שלא לבדוק, שלא לרדוף אחרי תשובות רפואיות, אלא פשוט לחיות. מבחינתה, החיים עצמם הם המתנה, והשלווה היא הדרך היחידה באמת להחזיק בהם.

ובין לבין, ג׳וזי כץ מזכירה למה כולנו עדיין אוהבים אותה: בזכות הלב הפתוח והחיוך המדבק.

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

עמנואל אלבז פלפס, עיתונאית, כתבת ומגישת טלוויזיה, שנולדה בצרפת ועלתה לישראל, מגיעה לשיחה אישית עם איתי סגל על המקום של עיתונאים בתוך מציאות מתמשכת של מלחמה, ועל המורכבות של הסיפור הישראלי כפי שהוא נראה מבפנים ומבחוץ.

במהלך הפרק הם מדברים על התפקיד של התקשורת בעיצומה של המלחמה בעזה שעדיין לא באמת הסתיימה, ועל המעמד הייחודי שלה כאשת תקשורת שעובדת גם בישראל וגם בחו"ל ועל הניואנסים של השיח המקומי לבין המבט הזר של התקשורת הבינלאומית ועל הפרספקטיבה שזה מספק לה.

עמנואל משתפת גם בחוויה האישית שלה בין שתי הזהויות, הישראלית והצרפתית: על העלייה לישראל, הגעגוע למשפחה ולחברים שנשארו בצרפת, ועל הדרך שבה היא מתמודדת עם השינויים שעוברת אירופה בשנים האחרונות, ובעיקר עם גלי ההגירה והמתחים שהם יוצרים. היא מספרת על הטיול האחרון שלה עם הילדים לפריז, על החשש לתת להם לדבר עברית ברחוב ועל ההקלה כשגילתה שזה עדיין אפשרי.

ובין כל השאלות הגדולות והרציניות, היא גם מנפצת כמה מיתוסים צרפתיים האם באמת הצרפתים מתנשאים? האם הם מתקלחים כל יום? וכמה פעמים ביום מדברים שם על סקס?

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

מיה דגן חוגגת יום הולדת חמישים, וזה בדיוק הזמן להגיע לראיון מיוחד שפותח את העונה החדשה של הפודקאסט של איתי סגל.

המסע שלה אל גיל חמישים כלל לא מעט נפילות ופציעות, אבל גם שיאים והצלחות. התמודדות עם גמילה מהתמכרויות ובעיקר הרבה עבודה על ללמוד לקבל את עצמה.

בפרק היא מדברת על הפרידה מבן זוגה ערן, אחרי חמש עשרה שנות זוגיות וילדה משותפת, על איך הצליחו להיפרד ולהישאר חברים, בלי דרמה גדולה אלא מתוך תהליך טבעי של גדילה והשתנות לאורך של חיים משותפים.

היא גם מגדירה את הפרק הבא בחייה כ"פרק החברות": היא מספרת איך דווקא היום, לצד החברים הקרובים ביותר, היא מרגישה הכי היא. אבל גם נפתחת בכנות על פירוק חבורת החברות המפורסמות שהייתה חלק ממנה, למרות שלמעשה אף פעם לא הרגישה שם לגמרי שייכת.

בנוסף, היא מספרת על ההצגה החדשה שלה, הקומדיה "שקרים קטנים", שמסמנת עבורה חזרה לעולם הקומי אחרי שנים ארוכות. ואיך, התפקיד הזה מתחבר בדיוק לתהליך האישי שהיא עוברת, של להיות כנה לגמרי עם עצמה.

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

להיא לפיד חוזרת לרגע שבו הגננת של יעל ביתה, אומרת לה משפט שיטלטל את עולמה - יש בעיה כדי שתלכו לאבחון, והמסע שהיא עברה סביב האבחון של יעל עם אוטיזם, שהתמודדות איתו מלווה אותה עד היום, אולם בדיעבד ליהיא בעיקר הייתה רוצה להיות יותר חומלת כלפי עצמה של אותם שנים מטלטלת שגם גרמו משבר גדול ביחסים שלה ושל יאיר 

על הסיבות שמנעו ממנה לדבר על האוטיזם של ביתה במשך הרבה שנים ומה האירוע שגרם לה לשנות את דעתה.

היא מספרת גם על הפרידה מאחיה שנפטר מסרטן אלים לפני כמה שנים ,שנתן לה ולאחותה הזדמנות אמיתית להיפרד ממנה, מוביל אותה לחשוב על איך היא הייתה רוצה להיפרד מהעולם הזה ומה היה חשוב לה לעשות לפני.

היא מדברת על הסדרה שהיא עובדת עליה בימים אלו שמבוסס על ספרה רב המכר "זרות", שעוסק בנושאים שנחשבים אפלים ואיך מתוך החיים "הנוחים" שלה היא הגיעה לנושאים הכבדים שבהם עוסק הספר.

בסוף היא גם מוכנה להתייחס קצת לפוליטיקה ומדברת על אובדן המצפן המוסרי שקורה היום במדינה, על העבודה שלה עם משפחות החטופים ולמה אנחנו חייבים להחזיר אותם בשביל לתקן את הפצע בעצמנו, ועל הצורך הדחוף מבחינתה שיכנסו לפוליטיקה אנשים צעירים.

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

יהודית כץ יזמית, יועצת, מרצה וכותבת המתמקדת בפסיכולוגיה חיובית ופסיכולוגיה מעשית מחקרית מלמדת איך לחיות טוב יותר בעזרת כלים פרקטיים. היא מנחה את הפודקאסט המצליח חושבים טוב, כתבה את הספר הנושא את אותו השם, ומאמינה שגם כשקשה תמיד אפשר לעצור, להתבונן, ולבחור בטוב.

בשיחה עם איתי סגל, הם מדברים על מה מפריע לרוב האנשים שהיא פוגשת בהרצאות שלה. האם יש גיל שבו כבר מאוחר מדי להשתנות? מה באמת הופך אנשים למאושרים? ולמה אנחנו תולים את תחושת הערך והאושר שלנו בהישגים מקצועיים הרבה יותר מאשר במערכות היחסים שלנו?

וגם: מה באמת גורם לאנשים להיפרד, ואיך אפשר לשמור על זוגיות ארוכת טווח שממשיכה להסב אושר? בסוף השיחה, יהודית משתפת גם את העצה האחת שהיא קיבלה ולקחה איתה לכל החיים.

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

אמנון לוי מחכה בקוצר רוח ל־18.08, אז יחגוג את יום הולדתו השבעים. אבל יותר מההתרגשות לקראת התאריך העגול, הוא בעיקר מנסה לצלוח את גיל 69, השנה שבה נפטר אביו. עבורו, זהו גיל טעון שמסמל שיאו של תהליך אישי עמוק.

בריאיון כן וחד, לוי, מהעיתונאים הבולטים והשנויים במחלוקת של העשורים האחרונים, מספר על פיטוריו מרשת, שלדבריו התרחשו ממניעים פוליטיים. הוא מדבר על הבחירה לעסוק במאבק המזרחי עוד לפני שזה הפך לחלק מהשיח המרכזי, ועל החשש שהכאב המזרחי הפך לכלי משחק פוליטי.

הוא משתף בגילוי לב גם על ההצגה החדשה שכתב, "בשר וחלב", שמתכתבת עם סיפור חייו ועם סיפור משפחתו שמספר על שתי אחיותיו הגדולות: האחת נולדה בריאה, והשנייה סובלת מנכות קשה בעקבות סיבוך בלידה.

הוא מתייחס גם לראיונות שהעניק במהלך השנים לדמויות כמו בנימין נתניהו, מירי רגב ואיתמר בן גביר. הוא חושף איזה מהם הוא היה שמח לשחזר, ועל איזה הוא דווקא מתחרט.

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

לקראת עליית ההצגה הזוג המוזר בתיאטרון חיפה, עידן אלתרמן ואבי גרייניק מגיעים לשיחה חשופה על חברות שנמשכת כמעט ארבעה עשורים.

הם חוזרים לתחילת הדרך, ליואב צפיר שחיבר ביניהם, להופעות הראשונות שלהם כנערים בחיפה, ולאותה דינמיקה ייחודית שהייתה שם כבר אז – ושהפכה עם השנים לבסיס החזק של שותפות יצירתית, אישית ומצחיקה במיוחד.

אבל הם מדברים גם על הפרידה. על הרגע שבו החליטו לא להופיע יותר יחד כצמד, דווקא כשנמצאו בשיא ההצלחה. על הצורך ללכת כל אחד לדרכו, לממש את עצמו בכיוון אחר, גם במחיר של ויתור על החשיפה והפרסום.

כעת, כשהם חוזרים לשתף פעולה במחזה שעוסק בעצמו בחברות בין שני גברים שמוצאים את עצמם שוב ביחד, הם מגלים שהקומדיה הזו דורשת מהם גם מסע רגשי לא פשוט. כזה שמוביל כל אחד מהם להסתכל פנימה ולבחון מחדש את הקשר הארוך, המורכב והעמוק שנרקם ביניהם לאורך השנים.

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

מיקי קם חוגגת 50 שנות נישואין עם המוזיקאי יהודה עדר, בן זוגה עוד מימי להקת הנח"ל. היא אוהבת לומר שהסוד לקשר שלהם הוא דווקא "חוסר התאמה מוזיקלית" – כי הסגנון שלה הכי רחוק מהרוק של עדר. אבל כשהציעה לו בזמנו לתקן את החור בחולצה, משהו כימי השתנה עבורם והיא לא הסתכלה לאחור מאז.

בשיחה עם איתי סגל היא נוגעת גם בפרקים הכואבים שבחייה: בלידה השקטה שחוותה, אבל בעקבותיה היא ויהודה נהפכו "איש אחד", מתוך ההבנה הרגשית המדויקת שהם חולקים דווקא ברגעים הקשים של החיים. על גירושי הוריה כשהייתה בת 40. גיל שבו אף אחד לא מכין אותך לכך שהבית שגדלת בו עלול להתפרק.

ואחרי קריירה עשירה ומגוונת, הדבר היחיד שמיקי מרגישה שאולי פספסה הוא ההזדמנות להצליח כזמרת. למרות שהוציאה בעבר אלבום הקהל המשיך להתעקש לראות בה "שחקנית", כאילו לא היה מקום למורכבות. מיקי מספרת על התחושה שהייתה דרישה מהקהל לדעת "מי היא" – במקום לאפשר לה להיות גם וגם.

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

בשונה מראיונות קודמים, השיחה עם ורד פלדמן נפתחת דווקא במתח. לא בגלל נוכחות מאיימת חלילה - אלא כי בשנים האחרונות, לצד קריירת המשחק, ורד הפכה למומחית מספר אחת בארץ לשפת גוף. כזו שיכולה לזהות כל תנועה, כל מנח, כל הסתרה. אבל מהר מאוד השיחה איתה הופכת לנעימה, סקרנית כל כך שקל להשתחרר ולשכוח שהיא רואה הכול.

בימים אלה יוצא לאור ספרה החדש "שפה סודית", שנועד לעזור לקוראים להבין איך הם מתנהלים ואיך אחרים מתנהלים מולם.

מאחורי היכולת המרשימה לפענח שפת גוף מסתתר סיפור חיים מטלטל: רגע לפני שאִמה נפטרה, ורד גילתה את זהותו של אביה הביולוגי – גילוי שטלטל את עולמה. אחרי שכל חייה חיפשה דמות אב שתיתן לה אישור, ודווקא ברגע השבר הזה התחיל עבורה מסע עמוק – להבין אנשים, ללמוד לקרוא שפת גוף, ובעיקר להבין את עצמה.

חצי שנה בלבד אחרי מות אִמה, ורד התחתנה – ומאז, גם אחרי 17 שנים, היא עדיין נושאת איתה את הקושי שבהקמת משפחה בלי הנוכחות של אמא. כאב שהוא חלק בלתי נפרד ממי שהיא – כאישה, כאמא, וכמי שלמדה לקרוא את מה שנמצא מתחת לפני השטח.

ורד לא שוכחת להזכיר את הדבר שהפך לה לאמונה עמוקה: שהכול – אבל הכול – כתוב עלינו. וחבל על האנרגיה שאנחנו משקיעים בלנסות להסתיר את מה שאנחנו באמת מרגישים ורוצים.

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

 עומר עציון נמצא בתעשייה כבר שנים, אבל רק בשנה האחרונה עם הליהוק שלו לדמות דונלד טראמפ בארץ נהדרת הוא פרץ בגדול לתודעה הישראלית.

אבל מבחינתו, השינוי האמיתי קרה מבפנים בתפיסה העצמית, בביטחון, ובמקום שממנו הוא ניגש למקצוע. אחרי אינספור אודישנים ודחיות, עומר רואה את הדרך שעבר כתוצאה של כוח רצון והתמדה, ומאמין שלא במקרה הגיע דווקא עכשיו לארץ נהדרת. בתקופה שבה היה במינוס בבנק, עצר לשאול את עצמו מה הוא באמת רוצה - והשיב לעצמו: עבודה שתכניס כסף, אבל גם תביא שמחה. כמה ימים אחר כך, הגיעה הטלפון ממולי שגב.

הוא מדבר גם על הליהוק הקבוע שלו ל"תפקיד הדוש", שלדבריו התחיל כבר בלימודי המשחק שם שוב ושוב קיבל תפקידים של נבלים. אבל המציאות, מבחינתו, שונה לגמרי: הוא מאמין שבעצם, בגלגולים קודמים, היה אישה

בשיחה עם איתי סגל הוא נוגע גם במשבר האישי שעבר פרידה כואבת מאשתו ואם בתו, שהתלכדה עם משבר גיל 40. למרות שגירושים הפכו שכיחים, הוא טוען שלא מדברים מספיק על העוצמה הרגשית של פרידה כזו – עבורו היא הרגישה כמעט כמו מוות. עומר משתף בכאב, בהתפרקות, ובתהליך שבו היה צריך ללמוד להכיר את עצמו מחדש.

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

דני פרידלנדר, פסיכולוג קליני מוכר, שליווה עשרות זוגות בתוכנית הפופולרית חתונה ממבט ראשון, מגיע לשיחה אישית עם איתי סגל – רגע בתוך הטירוף של "מלחמה בתוך מלחמה". בין פגישות עם מטופלים בזום לראיונות בתקשורת, שבהם הוא מעניק טיפים להתמודדות עם חרדה, מתח והגברת החוסן הנפשי, פרידלנדר עוצר לרגע – לנשום, להתבונן פנימה ולשתף מהלב.

בשיחה כנה ובלתי שגרתית, כשהוא לא רק בצד שמכיל ומייעץ, דני מצליח להיפתח ולספר על הילד שהוא היה – זה שחשש לצאת מהארון מול הוריו והיה בטוח שצפויים לו חיים של בדידות ואומללות. היום, דווקא מתוך הזוגיות היציבה והעמוקה עם בן זוגו אלון, הוא לומד לוותר על שליטה, לאפשר לעצמו להיות פגיע, לא להחזיק את כולם כל הזמן – ולהיות קצת מוחזק בעצמו.

הוא משתף בתובנות על האופן שבו זוגיות יכולה להפוך לעוגן רגשי דווקא בזמנים של חוסר ודאות וסכנה – ואיך תקשורת פתוחה, חמלה הדדית ומתן מקום לרגשות יכולים להציל את הנפש, גם כשהמציאות בחוץ סוערת. בשיחה הוא נותן כלים פרקטיים להתמודדות זוגית במצבי חירום, מדבר על החשיבות שבטיפול לא רק באחרים אלא גם בקשר עצמו, ומסביר מדוע זוגיות – גם בזמנים קשים – היא לא רק אתגר, אלא משאב שיכול להציל חיים.

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

15 שנה אחרי שבתה טל נפטרה מסרטן, סוכנת השחקנים המובילה זוהר יעקובסון ממשיכה להילחם עבור חולים צעירים שנאבקים על חייהם. עכשיו היא מדברת על הגעגוע הלא פוסק לטל, מפעל החיים המשפחתי שהקימה והשיעור הכי חשוב שלמדה על עצמה בתקופה הזאת. 

וגם: איך גילתה את הכוכבים הכי גדולים: יהודה לוי, רן דנקר, אורנה בנאי, שירה האס ועוד? מה הקשר בין חדר מיון לסוכנות שחקנים? מה השאלה הראשונה שהיא שואלת כל מי נכנס למשרד שלה? איך הבינה שנועה קולר היא הדבר הגדול הבא מתפקיד קטנטן בתיאטרון? האם היא ממליצה למיוצגים שלה להתבטא פוליטית? למה ל״מזרחי לייט״ יש יותר סיכוי לעבור אודישן? למה נשים שורדות בביזנס יותר מגברים? האם היא באמת יודעת את כל הסודות של המפורסמים, ומה קרה כשאיתי ביקש להציץ לה בטלפון?

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

כשבעלה עידו רוזנטל ז"ל נפל בקרב ב־7 באוקטובר, נוגה פרידמן מצאה את עצמה הופכת — כמעט בעל כורחה — לאחת הנשים המדוברות בישראל. אבל היא לא מייצגת אף אחת, ובטח לא "אלמנת צה"ל קלאסית". היא פשוט כותבת, מציירת, מתפרקת ומרכיבה את עצמה מחדש. לפעמים דרך פוסט בפייסבוק, לפעמים בקומיקס, לפעמים בשתיקה.

בשיחה עמוקה וחשופה, נוגה מדברת על החיים מאז – על היצירה שפרצה ממנה, על האופן שבו מילים כמו "תהיי חזקה" או "לפחות יש לך ילדים" נשמעות לאוזן של מי שאיבדה הכול, ועל הרומן הגרפי שכתבה – לא זיכרון, אלא פרידה.

עם כאב מתובל בהומור שחור, היא משתפת בתחושות של כעס, געגוע, ואהבה – וגם בחתול המטאפורי שיושב לה על הברכיים, ומשתק הכול. דימוי מדויק לדיכאון, שמרגיש לפעמים אמיתי יותר מהחיים.

תעזרו לנו לענות על הסקר בנושא חינוך ושיוון מגדרי -

https://survey.scout.co.il/web/?pid=9137&type=banner&lng=he

אם תרצו ללמוד עוד על הנושא תוכלו להאזין לפרקים של הפודקאסט שווה לדבר על זה מבית שטראוס בהנחיית מיכאל מושונוב וסנדרה שדה

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

בגיל 65, ג'ודי ניר מוזס ארזה מזוודה ופתחה דף חדש בניו יורק , כי החיים קצרים, והגיע הזמן להגשים חלום ישן. לשמחתה, בן הזוג שלה בשנים האחרונות הסכים לעזוב משרד עו"ד מצליח ולצאת איתה להרפתקה. המעבר לחו"ל איפשר להם לא רק להגשים חלום – אלא גם לבלות זמן אמיתי יחד, בלי הפסקה לכל סלפי ברחוב.

הזוגיות עם אבי, לדבריה, שונה מכל מה שהכירה בעבר – שותפות אמיתית. ואת הילדים? היא השאירה בישראל, עם אבא שהפך פתאום ל"אמא אווזה", מארח את כולם לארוחות שישי ומפצה, אולי, על השנים שבהן היה עסוק בפוליטיקה.

בשיחה עם איתי סגל, ג'ודי נזכרת גם באימהות שלה: אמנם תמיד היו מטפלות בבית, אבל היא הייתה אמא נוכחת, שחוזרת הביתה כל יום ב־16:00 – רק בבקשה, בלי לבשל. עדיף לקנות את הקוסקוס של עצמון. עכשיו סטיב, בן זוגה לשעבר, ממשיך את המסורת.

וגם הפוליטיקה לא נשארת מחוץ לשיחה. ג'ודי לא מהססת לבקר את הליכוד – המפלגה שהזדהתה איתה במשך שנים – וטוענת שהיום היא כבר לא מוצאת שם את מקומה. על בנימין נתניהו היא אומרת: "הוא כבר לא ימין – הוא ביביסט, שדואג רק לעצמו." מבחינתה, זה בדיוק מה שמכניס את הדמוקרטיה הישראלית לקיפאון.

תעזרו לנו לענות על הסקר בנושא חינוך ושיוון מגדרי -

https://survey.scout.co.il/web/?pid=9137&type=banner&lng=he

אם תרצו ללמוד עוד על הנושא תוכלו להאזין לפרקים של הפודקאסט שווה לדבר על זה מבית שטראוס בהנחיית מיכאל מושונוב וסנדרה שדה

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

למרות שליעל לבנטל יש תואר בפסיכולוגיה, היא מעולם לא השתמשה בו – וגם אף פעם לא הלכה לטיפול. אבל דווקא עכשיו, היא מתחילה לחשוב שאולי הגיע הזמן. בעיקר כדי שתוכל לשים איזשהו חוצץ בינה לבין העולם, כי עם השנים היא מבינה שיש דבר כזה שנקרא רגישות־יתר – תכונה שמקשה עליה במיוחד בעבודה מול שחקנים אחרים ובדינמיקות שהתיאטרון יוצר.

ואולי אחת הסיבות שיעל פתוחה היום יותר לרעיון של טיפול פסיכולוגי, היא פשוט כי היא מאוד אוהבת לדבר. היא מעידה על עצמה שתמיד יש לה מה להגיד – והיא גם אומרת את זה, בלא מעט מילים. אולי בגלל זה בן הזוג שלה ב־20 השנים האחרונות הוא דווקא גנן רגיש ושקט – תכונה שמצליחה בו־זמנית להקסים אותה... וגם קצת לשגע אותה.

אבל לפחות יש לזה יתרון אחד ברור: הריבים הקבועים על השוני ביניהם מספקים לה הרבה מאוד חומרים לסטנדאפ שלה, שאיתו היא רצה כבר כמה שנים טובות. ובשיחה עם איתי, היא גם מנסה להסביר – למה באמת יש פחות נשים על הבמה של הסטנדאפ.

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

בגיל 80, נורית גפן מביטה במוות במבט מפוכח, ללא פחד. נראה שהיא למדה שכמפסיקים לברוח מהסוף, מתחילים לחיות באמת. אחרי יותר מידי ניסיון בהסדרת צוואות וקבורה, היא פנתה להעביר את השיעורים שלמדה הלאה - אפילו לאליוט בן ה-9, שאותו היא לוקחת לטיולים בבתי קברות. 

נורית לא מאמינה בהתרפקות על העבר, היא מעדיפה לחיות בעתיד - גם בגיל 80.

בשיחה כנה עם איתי סגל, נורית גפן מעבירה שיעורים מהותיים שלמדה על בשרה: על רומנים מחוץ לנישואים שעשויים להעניק השראה והתחדשות, על אימהות - והעובדה הלא נוחה לאוזן, שלפעמים חלק מהילדים הם פשוט לא משהו, על שחרור ממוסכמות חברתיות - כמו התנגדותה העזה לחזיות כסמל לכבלים מיותרים; ועל זוגיות - כשהיא נזכרת במילותיו האחרונות של יהונתן גפן, ומשתפת כמה יקרה הייתה השותפות ביניהם, אפילו יותר מאהבה רומנטית מושלמת.

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

איתי היה צריך לעבוד מאוד קשה בלחזר אחרי יובל ולנסות לשכנע אותו להגיע להתארח בפרק בפודקאסט ומזל שהחיזורים עבדו בסופו של דבר השיחה המיוחדת בין איתי ליובל הצליחה לחשוף את הצד האחר של יובל המבולבל, או אולי יותר נכון לומר - יובל שם טוב. אדם שלמרות ההצלחה האדירה עדיין מרגיש דחוי, שמעיד על עצמו שאין לו הרבה חברים וחווה הרבה אכזבות מהאנשים סביבו, שגם עלו לו במאות אלפי שקלים.

היום, כשהוא מסתכל אחורה על פרשת הסמים שהיה בטוח שתגמור את הקריירה שלו, הוא יכול להגיד שזה אחד הדברים הטובים שקרו לו בחיים, כי זו הייתה קריאת השכמה שהוא היה זקוק לה מאוד, ואיך האמונה הצליחה לעזור לו לצאת מהחשיכה.

יובל מדבר על השירות הצבאי שלו, על החוויה המשמעותית שהיה עבורו השירות שפיתח אותו ולימד אותו המון על עצמו. ולמרות זאת, הוא מבין שיש אנשים שמבחינתם לימוד תורה הוא הדרך לשאת בנטל. ולמה דווקא בגלל השבעה באוקטובר הוא חושב שבבחירות הבאות הוא יצביע שוב לביבי

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

בזמן שכתבה את ספרה הראשון, רב המכר, נועה תשבי הבינה שההסברה שהיא עושה – זו לא רק שליחות. זה הייעוד שלה.

בשיחה אינטימית עם איתי סגל היא מספרת בגילוי לב על המחיר האישי שכרוך בלהיות ישראלית דעתנית בלוס אנג׳לס, ועל המאבק שמעסיק אותה יום ולילה.

מאז מתקפת הטרור של השבעה באוקטובר, היא חשה אחריות כפולה: גם להסביר את ישראל לעולם, וגם להזכיר לישראלים מה באמת עומד על הכף. היא מדברת על הצורך לספר את הסיפור של העם היהודי – לא רק כהגנה על ישראל, אלא כהזדמנות לבריאה מחדש.

בין ניתוחים פוליטיים לחוויות מהבית עם הבן שלה, נועה מספרת גם על פרידות כואבות מחברים בעקבות המלחמה, על הזוגיות החדשה, על כאב, על תקווה, ועל השאלה שהיא נשאלת הכי הרבה – מתי היא תחזור לישראל?

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

בגיל 13 רני רהב היה הנער היחיד בתנועה הדמוקרטית לשינוי, והמבט מקרוב על חברי הכנסת שהכיר גרם לו להחליט שלפוליטיקה הוא לא נכנס (למרות שגם על זה הוא לא מוכן להתחייב). "אני מאוד מעורב בנושאים הפוליטיים הבוערים במדינת ישראל", הוא מדגיש, ולא חוסך ביקורת מאף צד במערכת הפוליטית - בעיקר מ-40 חברי כנסת שלטענתו צריכים ללכת הביתה עכשיו.

למרות שחלק מהתבטאויותיו יכולות לעורר סערה לא קטנה, את מנהל המשברים הגדול בארץ זה לא מעניין. מאוד ברור שהתשוקה הגדולה ביותר של רני היא מדינת ישראל ועתידה, ואם ההתבטאויות שלו יפגעו בעסקים - זה מה יש. לטענתו, למרות שהוא לא איש דתי, הערך שאיתו הוא קם כל בוקר הוא "ואהבת לרעך כמוך", והוא מאמין שארץ ישראל עם הערכים של פעם עוד תחזור.

וכמו המאבק המשמעותי שלו על עתיד המדינה, גם חייו הפרטיים לא חפים ממאבקים - אם זה מול מאי גולן או המאבק המשפטי מול מי שפעם היה חבר קרוב ובגד באמונו, עדי קייזמן. האדם היחיד שהוא מסרב לסלוח לו הוא ירון לונדון, כי מבחינת רני יש גבול אחד שלא עוברים: "אפשר לפגוע במה שרוצים עד המשפחה שלי". בראיון הוא גם מתייחס לסוגיית אייל גולן ומסביר למה הוא באופן חד-משמעי מוכן להמשיך לתמוך בו.

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

לפני 25 שנה, איתי סגל שלח לענת מלץ מכתב אהבה. הסיכויים לא היו לטובתו – היא הייתה מלכת הכיתה, כמעט בלתי מושגת. ואולי דווקא בגלל זה, היום, בדיוק כמו שענת חזתה אז במכתב התשובה, הם יושבים לשיחה – וצוחקים על זה.

כמה שנים אחרי אותו מכתב הם מגלים שהחיים לקחו אותם למקומות שונים – אבל גם דומים. ענת משתפת במסע האישי שהוביל אותה ליצירת סרט הביכורים שלה בגיל 45, אחרי שנים של עבודה על סרטים של אחרים ועל סרטים קצרים. זהו סרט על מסע – אישי, זוגי, וגם חברתי – בניסיון למצוא תחושת בית בתוך המציאות הישראלית הסבוכה.

במהלך הדרך עברה לחיפה, נפרדה מבן זוגה, ובמקביל צילמה את הסרט על הזוגיות כשהיא כבר מאחוריה. וכמו שקורה לפעמים עם סיפורים אישיים – דווקא הפרטי הפך לאוניברסלי. כי הסיפור של ענת, הוא בעצם הסיפור של דור שלם שמחפש שייכות ומשמעות בתוך מציאות משתנה ומורכבת

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

עומר קולי, מהכוכבים הבולטים של הרשת בשנה האחרונה, מגיע לשיחה כנה, מצחיקה ומפתיעה עם איתי סגל – על זוגיות, תהילה, כסף ומה שביניהם. יחד הם מנסים לנסח את ערך הוויקיפדיה שלו – כוכב רשת? סטנדאפיסט? תופעה תרבותית? עומר, אחד הקולות הצעירים והמבטיחים בישראל, רוצה להיות יותר מדבר אחד – וגם לצאת סוף־סוף מגבולות האינסטגרם והטיקטוק.

הוא מדבר בגלוי על הפריצה הגדולה, על השאיפה לזוגיות (אבל רק בשנה הבאה), על ההצלחה בסטנדאפ ועל איך ההומור עוזר לו להתמודד עם תחושות של חוסר, כאב ודכדוך. הוא משתף על השנים שבהן הסתיר את הנטייה המינית שלו מאמא שלו – ואיך דווקא השאלות שהיא שאלה הובילו אותו ליציאה מהארון. וגם: למה למרות הכול, הוא מגדיר את עצמו כ"גבר אלפא שמושך את כל הבנות".

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.

קשה להאמין אבל המותג "סופר נני" חוגג 18 שנים בימים אלו. לכבוד המאורע, מיכל דליות הגיעה לשיחה מיוחדת עם איתי סגל. בפרספקטיבה של זמן, היא מספרת כיצד החוויה הזו עיצבה ושינתה את חייה עד היום. למרות הגידופים והמילים הקשות שספגה בשל גישתה לגידול ילדים, מיכל מסרבת לסגת ומשתפת שהיא שומרת על קשר עם רוב המשפחות שעבדה איתן בעבר. היא יכולה לראות במו עיניה את התוצאות של התהליך שהן עברו, והיום היא אפילו מוזמנת לחתונות של חלק מהילדים שליוותה בתוכנית.

בשיחה הפתוחה והמרגשת עם איתי, מיכל מדברת על הפגיעה המינית שסבלה ממנה בילדותה, אך נזכרה בה לראשונה רק בגיל 40. היא משתפת בתהליך השחזור המורכב שנאלצה להתמודד איתו באמצע החיים, כדי להפוך למטפלת טובה יותר.

כיום, בגיל 70, מיכל מרגישה בטוחה וחזקה יותר מתמיד. היא עומדת מאחורי הבחירות שעשתה על המסך ומחוצה לו, ובעיקר מנסה לעודד הורים לחזור ולהיות מורי דרך לילדים שלהם ואולי גם לדבר איתם יותר בפתיחות וכן גם זה אומר לדבר גם על מין.

Hosted on Acast. See acast.com/privacy for more information.