מדברים אושר

איך שומרים על היחודיות שלנו כשיש עוד, ועוד הרבה...?
איך אנחנו יכולים להרגיש שאוהבים אותנו?
על מה יושב לנו הקושי?

מה לעשות כשצד אחד מבקש להאט כדי שהוא יוכל להאיץ?
והאם הסופר לייק עוזר למשהו
אתם שאלתם
אנחנו ענינו

למה אנשים לא כנים בתחילת קשרים?
למה לא להגיד את הדברים כמו שהם?
מה הן חלק מהסיבות בגללן רצון נלהב של צד אחד מכבה את הצד השני?
האם צריך לגלות איפוק ולשחק משחקים?
ואיזה טיפ אני קיבלתי לגבי חוסר סימטריה בתעופה?

האם א.נשים פותחים מחוסר?
האם תמיד נהיה מודעים לחוסר?
האם חוסר הוא רק בהשוואה למצב רצוי אחר?
והאם תהליכים בנו יכולים לשנות את תחושת החוסר?

מה מניע אנשים להיות או לא להיות בפרגון במערכות יחסים?
האם פתיחה מגיעה מחוסר?
והאם חוסר הוא דבר שלילי?

בפרק הפעם ענינו על שאלה של צופים...
מה עושים כשיש קשר שיש בו כמעט הכל אבל חסר בו רק דבר אחד קטן?
כשהכל מעולה ואת מאוהבת ומקבלת הכל חוץ מזה שבן הזוג לא מאוהב בך.
כשהכל מעולה חוץ מזה שאין מיניות.
---
למה קשה לפרגן לאחרים ואיך אפשר לשנות את זה?

נחשוב טוב יהיה טוב? 
מה יעזור לנו להתמקד בחיובי אם יש את כל השלילי הזה מסביב?
איך מטרות משתלבות בדרך לאושר שלנו? 
איך נדע שהמטרות שלנו בכלל ריאליות? 
והאם יתכן שפירגון לאחרים, בעצם עושה לנו טוב?

האם גבולות מייצרים חופש?
האם חופשי זה לגמרי לבד?
האם אפשרי להיות כל הזמן באושר?
האם אושר הוא בחירה לוגית או תחושה קבועה?
ואיך זה משרת אותנו לא להיות מאושרים

האם להביא את עצמינו ב100 אחוז כנות גם במערכות יחסים חדשות?
האם להפיל את כל מי שאנחנו לשני על הראש כבר בדייט הראשון?
לפני?
לבצע חשיפה הדרגתית?
איך לפעול כדי שלא יברחו לנו או שבעצם עדיף להבריח?

איפה עובר גבול הפרטיות שלנו?
מה זכותנו לשמור לעצמינו? ואם אנחנו לא משתפים ב100% ומסתירים חלק מהחוויות שלנו? האם אנחנו באמת כנים ופתוחים עם הצד שני?

האם הכנות קלה יותר במערכת יחסים מונוגמית או א-מונוגמית והאם יש קשר בין סוג מערכת היחסים לאפשרות להיות בכנות גמורה?

כמה כנות מתאפשרת במערכות יחסים?

האם נכון לומר שכנות קיימת יותר באמונוגמיה לעומת מונוגמיה?

אולי דווקא מונוגמיה מאפשרת יותר כנות, כי שם קיימת לנו תחושת בטחון?

הרי לא משנה מה נאמר- אתה איתי. בטח אם חתמת לי רגע לפני החופה ושברת כוס.

או שבמונוגמיה אם נהיה כנים יעזבו אותנו, ובאמונוגמיה אנחנו יכולים לומר ה-כ-ל כי ממילא נוכל למצוא את מה שאנחנו רוצים עם מישהו אחר, ונחזור הביתה?

האם באמונוגמיה אם נהיה כנים, נדבר על התחושות, רצונות, מימוש, רגשות לאחרים- זה יפגע בצד השני ומכאן יפגע במערכת היחסים, ולכן נימנע?

בפועל האמת, כרגיל, נמצאת באמצע.

הרוב המוחלט של הזוגות שנחשפים לאמונוגמיה- עוד בטרם החלטה על פתיחת מערכת היחסים בפועל, מספרים שהתקשורת הזוגית השתנתה לחלוטין מרגע שהחל השיח בנושא. עם זאת- כנות, עדיין נמצאת בצד.

התקשורת החדשה תביא אותנו להעלות יותר נושאים, לגעת באפשרויות חדשות, תקרב. ולפעמים דווקא הקירבה הזאת, התחדשות האינטימיות - היא זאת שתיצור פער בין הרצונות האמיתיים שלנו מחוץ לקשר לבין הרצון שלנו לשמר את המערכת הקיימת.

ושם נוצרת הסתרה מסוג חדש.

כלומר עלינו ברמת השיח והפתיחות, אבל כנות לא נמצא שם. בין אם מראש נימנע שמא נחווה פגיעה, או שננסה לרגע את השיח הפתוח מאוד הזה ושם נחווה פגיעה של הצד השני והשלכות הפתיחות- ונתכנס חזרה. נשמור על עצמינו. ננמיך רצונות, חשקים, רגשות חדשים.

הרוב המוחלט של זוגות שמגיעים אלי לליווי באמונוגמיה מתוך מחשבה שנמצאים בזוגיות זורמת ונעימה, מוצאים את עצמם מגלים וחושפים בעיות שהודחקו במשך שנים רבות, טואטאו מתחת לשטיח שהורם בפגישה הזוגית. נושאים שלאף צד לא היה האומץ לדבר בכנות כל אותן שנים.

איך פותרים את הפרדוקס הזה? איך עוברים את המשוכה הזאת אל עבר מקום המאפשר כנות אמיתית במערכת יחסים?

אמונוגמיה שהיא ממילא אקט מטלטל, פותחת לנו אפשרות להיות בתקשורת אחרת, לדבר על ספקטרום רחב יותר של חוויות, עומקים חדשים. מתוך כך שכבר חצינו סט של כללים, שברנו נרטיבים, התמודדנו עם שדים ופחדים- מגיעים למקום שבו יש הבנה ואפשרות לעבודה פנימית אישית על בטחון וערך עצמי, על פחדים. 

מתוך כך, מתוך עבודה עצמית וצמיחה- אפשר להגיע למקום בטוח ופתוח מספיק כדי לתקשר באופן כזה שלא משנה מה תהיה התוצאה שלו, אנחנו נדע שנהיה בסדר.

למה לתת אמון זאת בחירה ואיך יכול להיות שלתת אמון באנשים, בכלל לא קשור אליהם אלא אלינו?

לכולנו יש דפוסים ודרכי התמודדות.
האם לטפל בזה? להשאיר ככה? למצוא מעקפים או לעשות שינוי עומק?
כמה זמן זה יקח? איך אהיה בצד השני?

כדי לעשות שינוי בחיים מספיק לפעמים לעשות שינוי של 2 מ"מ.
בפרק הפעם פתחנו את נושא תהליכים אישיים ושינויים קטנים מול גדולים.
איזה תהליכים אתם עשיתם? 
ספרו לנו.

מי אנחנו ועל מה נדבר כאן