The Daily Sicha - השיחה היומית

התוכן

א) הקשר בין "מלכתחילה אריבער" למ"ש בחמישי דפ' וזאת הברכה: "דן גור ארי' יזנק מן ההבשן" - דן, ה"ירוד שבשבטים", מקבל ענין שהוא "אריבער" למעלה מכל השבטים כולל "גור ארי' יהודה" - "גור ארי'" באופן של זינוק וקפיצה וכו'. וכן בסיום השיעור: "ובגאותו שחקים" - מקור ברכת כאו"א מישראל (כפי' רוב המפרשים) הוא ב"שחקים", ובזה גופא באופן של "ובגאותו"! וברכות אלו נמשכות למטה מטה בפועל באופן של "וזאת הברכה" - מראה באצבעו הגשמי ואומר "זאת"! ב) לדאוג לכך שכאו"א מישראל יוכל לקיים את המצוה ד"ושמחת בחגך" עם משפחתו וכו', ולא לחכות בזה עד שיבואו אליו לבקש אלא עליו ללכת ולחפש את כל הזקוקים לעזרה, ואלו אשר "תואנה הם מבקשים" ומקשים מדוע יש להתכונן שבמשך הגלות יהי' היהודי שמח בחלקו, הרי עד חה"ס יבוא כבר משיח צדקנו?! והמענה לזה - אדרבה - אם כך יש לנצל את הרגעים האחרונים של הגלות ולקיים מצות צדקה כי לעת"ל לא יהי' אפשרות לזה שהרי אז "המעדנים יהיו מצויים כעפר"... וכו'; ע"ד מבצע לולב ומיניו עבור אלו שזקוקים לסיוע בזה וכו'.

א' השיחות דהתוועדות אור ליום ה' פ' ברכה, י"ג תשרי ה'תשמ"ז

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-09-2026

Synopsis

(a) The connection between m’lechatchilah ariber and the first verse in chamishi of parashas Vezos HaBracha, “Dan is a lion cub, leaping from the Bashan”: Dan, the “lowliest of the tribes,” receives a quality that surpasses (“ariber”) all the tribes (including Yehudah, who is also “a lion cub”) in that Dan is a lion cub in a manner of leaping and jumping etc. Similarly, the final verse states, “…With His majesty, the heavens”: the source of blessing for every Jew (according to the interpretation of most commentators) is “the heavens,” and in a manner of “With His majesty.” And these blessings are expressed in the actual physical reality, down to the very lowest level, in such a way that “Vezos HaBracha” (“This is the blessing”) – one can point to it with his finger and say “This.” (b) One must see to it that every Jew has the ability to fulfill the mitzvah to “Rejoice on your festival” together with his family, etc. One should not wait for others to come and ask for help; rather, one must go out and find those in need

התוכן

פעם אמר אדמו"ר מהר"ש: "הבעש"ט והה"מ הם כתר דאצילות, רבנו הזקן – ספי' החכמה, אדמו"ר האמצעי – ספי' הבינה, והאבא (הצ"צ) – דעת". והמשיך: "כתר הוא ממוצע, ויש בו בחי' תחתונה שבעליון ובחי' עליונה שבתחתון, ובבחי' עליונה שבתחתון יש בו יסוד ושרש החכמה, ולכן רבנו הזקן (חכמה) ישב במזריטש (כי המגיד הוא בחי' התחתונה שבכתר)". וסיים: "איצט דאַרף מען צופאָרן צום טאַטן [אל האהל הק' של הצ"צ] הערן וואָס ס'טוט זיך". והביאור: כתר, ובפרט בחי' העליונה שבו, הוא בחי' הסובב שלמע' מעולמות ומקיף את כל העולמות בשווה, וידוע ש"דעת מחליף את הכתר". וידוע שהנהגת אדמו"ר מהר"ש בכל הקשור לעסקנות ציבורית וההנהגה עם אוה"ע בעוה"ז היתה באופן של "ואתהלכה ברחבה". וזהו מה שאמר, ש"איצט" – לאחר שביאר שענין הבעש"ט הוא בחי' הכתר שהתבטא ב"בעש"ט'קע הנהגות", והצ"צ הוא בחי' הדעת שמחליף את הכתר – "דאַרף מען [אדמו"ר מהר"ש] צופאָרן צום טאַטן (הצ"צ) הערן וואָס ס'טוט זיך" – בעניני עסקנות ציבורית והנהגת המדינה בעוה"ז הגשמי! (אלא שבאמצע ביאר למה אדה"ז הי' צ"ל אצל המגיד כו'). וההוראה: ישנם הטוענים מהו הקשר בין לימוד החסידות וענינים הגשמיים ומסחר וכו'?!... הרי כדי להיות משאו ומתנו באמונה יש לדעת דרכי המסחר כפשוטו?! הנה יש לדעת שאי"ז ב' עולמות – "ער פאָרט צום טאַטן – איז אָט דאָרט וועט ער זען וואָס טוט זיך אין גשמיות"!!!

ג' חלקים משיחת אור ליום ה', י"ג תשרי ה'תש"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=23-09-2026

Synopsis

The Rebbe Maharash once said: “The Baal Shem Tov and the Maggid represent Kesser of Atzilus; the Alter Rebbe – the sefirah of Chochmah; the Mitteler Rebbe – the sefirah of Binah; and Father (the Tzemach Tzedek) – Daas.” He continued: “Kesser is an intermediary, and it contains the lower level of the higher realm and the higher level of the lower realm. Within the higher level of the lower realm lies the foundation and root of Chochmah, and therefore the Alter Rebbe (Chochmah) stayed in Mezritch (because the Maggid represents the lower level of Kesser).” And he concluded: “Now one must travel to Father (to the Ohel of the Tzemach Tzedek) to hear what is going on.” The explanation is as follows: Kesser, particularly its higher level, is the level of Sovev, which transcends the worlds and encompasses all the worlds equally. And we know that “Daas takes the place of Kesser.” It is well known that the

התוכן

תכלית השלימות והכוונה באמירת "שמע ישראל גו' אחד" עם כוונת מס"נ בפועל בסיום עבודת יוהכ"פ, בחי' יחידה שבנפש, היא – (לא יציאת הנפש מן הגוף, אלא) שהמס"נ תתבטא ותתגלה בכל פרטי העבודה דתומ"צ (וזהו שממשיכים לומר לאח"ז ג"פ "ברוך שם וגו'", וז"פ "ה' הוא האלקים"), ועד גם בעניניו הגשמיים, וכמו שאומרים לו מיד במוצאי יוהכ"פ "לך אכול בשמחה לחמיך"! אמנם האכילה הוא ע"י שיניים גשמיים וכו', אבל מי הוא האוכל – יחידה שבנפש! ועד ש(אצלו עכ"פ) ניכר בגלוי שכל פרטי עניניו חדורים עם יחידה שבנפש. וכהסיפור על החסידים ברוסיא שהלכו פעם ברחוב לאחרי התוועדות חסידית שבה דיברו בענין הביטול, ושוטר א' צעק לעברם 'מי הוא ההולך?' ענה א' החסידים: 'ביטול הולך!' וההוראה: גילוי היחידה היא כאשר זה ניכר לא רק באמירת "מודים" אלא כאשר בכל עניניו, גם האכילה ושתי', ניכר ש"יחידה" עושה זאת!

ב' חלקים משיחת יום ד' פ' נח, ל' תשרי, אדר"ח מרחשון ה'תשמ"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=22-09-2026

Synopsis

The ultimate perfection and purpose in saying Shema Yisrael at the conclusion of Yom Kippur with the intention of actual mesirus nefesh (corresponding to the Yechidah of the soul) is not that the soul should leave the body, but that the mesirus nefesh should be expressed and revealed in every aspect of one’s service of Torah and mitzvos (this is why we then say Baruch Shem three times and Hashem Hu HaElokim seven times), down to one’s material affairs, as he is told immediately after Yom Kippur, “Go, eat your bread with joy.” While it is true that one eats with his physical teeth etc., nevertheless who is the one eating – the Yechidah. To the point that (for him, at least) it is openly evident that every detail of his life is permeated with the Yechidah. This is illustrated by the story of Chassidim in Russia who were walking down the street after a Chassidic farbrengen at which they had discussed bittul. A policeman called out to them, “Who goes there?” and one of the Chassidim repli

התוכן

ברכות כ"ק אדמו"ר שליט"א, ערב יום הכיפורים, ה'תש"מ: 1) בבית הכנסת אחר תפילת מנחה. 2) להתלמידים שיחיו, לפני "כל נדרי".

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-09-2026

Synopsis

The Rebbe’s Brachos on Erev Yom Kipppur 5740: (a) in the main shul after Mincha and (b) to the yeshiva students before Kol Nidrei

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=20-09-2026

לזכות מרת טובה מיכל רות בת ר' דוב שתחי' ליום ההולדת שלה ערב יום הכיפורים

לשנת ברכה והצלחה, ואריכות ימים ושנים טובות

התוכן

התחלת שישי דפ' האזינו הוא "כי אשא אל שמים ידי [בשבועה. רש"י] ואמרתי חי אנכי לעולם, אם שנתי ברק חרבי וגו'", ובסיום השיעור "וכפר אדמתו עמו". וצ"ל מהו הצורך ב"שבועה", ועוד מוסיף "ואמרתי חי אנכי לעולם", ה"ז תביעה צודקת?! והביאור: הדיוק בזה הוא שהענין ד"חי אנכי" יומשך "לעולם" – א) בעוה"ז למטה מעשרה טפחים. שהשכינה תרד ותראה בצרתם של ישראל, "גלו לאדום – שכינה עמהם". וע"ז צ"ל "שבועה". ב) "לעולם" מלשון זמן. והיינו, כי מצד גודל החביבות בעבודת בנ"י בזמן הגלות, שלא מתביישים מן המלעיגים וכו', יכולה היתה הגלות להמשך עוד ועוד (כידוע ביאור כ"ק מו"ח אדמו"ר במ"ש בנוגע גלות מצרים "ברוך המקום ברוך הוא.. שחישב את הקץ לעשות" – שמודים לה' על שגאל את בנ"י ברגע שהגיע הקץ ולא התחשב בגודל התענוג שלו בעבודת בנ"י בזמן הגלות וכו', ועאכו"כ שיכול להיות כן בדורנו שהקשיים גדלו וכו'). וע"ז צ"ל השבועה, שלא ניתנה להפרה, שענין הגלות יהי' מוגבל בזמן והגאולה לא תתעכב ח"ו. וכ"ז יהי' באופן של "וכפר אדמתו עמו" – לא לשון כפרה, כי לאחרי יסורי הגלות לא צריכים בנ"י כפרה כפשוטה, אלא "לשון ריצוי ופיוס" (כפרש"י)!

ג' חלקים משיחת ו' תשרי ה'תשל"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-09-2026

Synopsis

Shishi of parashas Haazinu begins, “For I raise My hand to heaven [to swear, as Rashi explains] and say: As I live forever (l’olam), I will sharpen the blade of My sword…,” and it concludes, “And appease (v’chiper) His land and His people.” Seemingly, why is an oath necessary, when it concerns a justified demand? The answer is that the emphasis here is that the fact that “I live” should extend “l’olam,” meaning: (a) It should extend “into the world,” such that the Shechinah should descend and see the distress of the Jewish people (“When they were exiled to Edom, the Shechinah went with them”), and this requires an oath. (b) L’olam also denotes time, meaning: because the service of the Jewish people in exile (when they are not ashamed before the scoffers etc.) is so great, the exile could have continued on and on, and therefore an oath is required so that the Redemption will not be delayed chas v’shalom. (As the Rebbe, my father-in-law, explained the words in the Haggadah, “Blessed is the Omnipresent, blessed is He…Who calculated the end in order to do…” – we thank Hashem for redeeming the Jewish people at the very momen

התוכן

התוועדות זו קשורה עם ה"יאָרצייט" [של הרבנית הצדקנית חנה ע"ה], ומקרא מלא דיבר הכתוב "והחי יתן אל לבו" – שגם בנוגע לענין כזה, ענין של פירוד הנשמה מהגוף, ולפני כו"כ שנים, צ"ל מזה פעולה בנוגע ל"החי", "היום לעשותם". ובנדו"ד – הרי ההתבוננות וה"יפשפש במעשיו" צ"ל בעיקר בענינים המיוחדים לנשים, שכללותם – ג' הענינים המרומזים בר"ת "חנה" (או "החן") ומוזכרים במשנה במס' שבת (פ"ב מ"ו): נדה, חלה (וכשרות האכו"ש בכלל) והדלקת הנר (של שבת ויו"ט). ואע"פ שכל ג' ענינים אלו נוגעים ושייכים גם לאנשים, כמובן, אבל האחריות ע"ז היא בידי הנשים במיוחד. ומזה מובן שהתוועדות זו צריכה לפעול תוספת כח בג' ה"מבצעים" כשרות האכו"ש, טהרת המשפחה ונש"ק. ובודאי שכל הדיבורים בעבר בחשיבות ענינים אלו יספיקו שכאו"א יוסיף כהנה וכהנה – בעיקר במעשה – בפעולות בענינים אלו שר"ת "חנה".

ד' חלקים משיחת וא"ו תשרי ה'תשל"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-09-2026

Synopsis

This farbrengen is in connection with the yahrzeit (of Rebbetzin Chana ע"ה), and as the verse states, “The living shall take it to heart,” meaning that even an event like this marking the separation of the soul from the body, which took place years ago, must have an effect upon “the living,” and a practical effect – “Today, to do them.” In this case, the reflection and the examining of one’s deeds should focus primarily on mitzvos associated with women in particular namely, the three mitzvos whose intials form the acronym “Chana” (or “Hachein”) and mentioned in the Mishnah in Masechta Shabbos (2:6), Niddah, Challah (and kosher food and drink in general), and Hadlokas Haner (lighting Shabbos and Yom Tov candles). Although all three are relevant and pertain to men as well, the responsibility for them lies particularly upon women. It is therefore understood that this farbrengen should lead to added force in the three Mivtzoim of Kosher food and drink, Taharas Hamishpachah, and Shabbos and Yom Tov candles. Certainly, everything that has been said in th

התוכן

1) בנוגע לעשרת-ימי-תשובה כותב הרמב"ם (הל' תשובה) "נהגו כל בית ישראל להרבות בצדקה ובמעשים טובים ולעסוק במצוות מראש השנה ועד יום הכפורים" יתר מכל השנה", ומפרט את ענין הצדקה במיוחד אף שזה נכלל ב"מצוות" וכו'. ואף שפלא הדבר שענין זה לא מובא בטור ובשו"ע (שלכן לא מביאו אדה"ז בשולחנו) אע"פ שהם מביאים כו"כ הנהגות הקשורות לעשרת-ימי-תשובה ובכלל מביאים הם לשונות של הרמב"ם וכו', אבל בנוגע לפועל, מכיון שהרמב"ם כותבו בפירוש, ברור הדבר שזוהי הוראה‏ – ‏"נהגו כל בית ישראל"! 2) יש להסביר לכאו"א מישראל ענינם של עשרת-ימי-תשובה, כלשון רבותינו נשיאינו שזהו זמן "קירוב המאור (הקב"ה) אל הניצוץ (הנשמה)", ו"התגלות המאור אל הניצוץ"‏ – ‏בימים אלו אין צורך להתייגע כדי "למצוא" את ה' וכו' אלא ה' נמצא קרוב ממש ועל-יד כאו"א מישראל! ועליו רק לעשות את ה"כלי" כדי שענין זה יפעל פעולתו‏.

‏ב' חלקים מהתוועדות ו' תשרי ה'תשל"ח

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=16-09-2026

Synopsis

(1) Regarding the Ten Days of Teshuvah, the Rambam writes (in Hilchos Teshuvah): “The entire House of Israel is accustomed to increase in tzedakah and good deeds and to engage in mitzvos from Rosh Hashanah until Yom Kippur more than throughout the entire year” – he specifies tzedakah in particular, even though it is already included in “mitzvos” etc. Although it is surprising that this does not appear in the Tur and Shulchan Aruch (and therefore the Alter Rebbe does not cite it in his Shulchan Aruch either), despite the fact that they do cite a number of practices associated with the Ten Days of Teshuvah, and they do generally cite from the Rambam etc. – nevertheless, in practice, since the Rambam writes this explicitly, it is clear that this constitutes a directive – it is a “custom of the entire House of Israel.” (2) The significance of the Ten Days of Teshuvah should be explained to every Jew; in the words of our Rebbeim, it is a time of “the luminary (Hashem) drawing close to the spark (the soul),” and “the revelation of the lumina

התוכן

כאן המקום להודות לאלו שהביעו את איחוליהם לקראת השנה החדשה, היות ואין ביכולת להודות לכאו"א בפרטיות, וכבר נאמר "ואברכה מברכיך" – בברכתו של הקב"ה ש"תוספתו מרובה על העיקר". הודעה נוספת עבור הרבים: ישנם כאלו שמתפלאים ע"ז שאינם מקבלים מענה על השאלות ששואלים – כבר אמרתי כמ"פ שמפני רוב הטרדות בימים אלו אין הזמן גרמא לענות לכאו"א בפרטיות. והעצה לדעת כיצד להתנהג – להתקשר עם ה"חלק אלקה ממעל ממש" שבלבו פנימה, ע"י תומ"צ, וה' יאיר את מוחו ולבו. ובפרט בנוגע לענינים שכבר הבעתי את דעתי בעבר. לדוגמא: תלמידים ששואלים היכן להמשיך לימודיהם – שייך להנהלת המוסד שבו לומדים. אלו ששואלים אודות הנסיעה מאה"ק לכאן – אם יש ספק, להשאר באה"ק. ואם רוצים להתנהג באופן מסויים – לשאול רב מורה הוראה בפועל. ובודאי שאין להכנס ל"חובות" עבור הנסיעה.

משיחת וא"ו תשרי, ה'תשמ"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=15-09-2026

Synopsis

This is the appropriate place to thank those who have expressed their good wishes for the new year; since it is not possible to thank everyone individually, and it has already been said, “I will bless those who bless you” – with the blessing of the Holy One, blessed be He, whose “bonus is greater than the principal.” Additionally: There are those who wonder why they do not receive answers to their questions. As I have already said in the past, because of the many preoccupations during this time of year, time does not permit answering everyone individually; to know how to conduct oneself, one should connect with the “actual part of G-d from above” within their heart, through Torah and mitzvos, and Hashem will illuminate the mind and heart. Especially when it comes to matters where I have already expressed my opinion in the past. For example: Students ask where they should continue their studies – this is a question for the administration of the institution in which they are studying. Those who ask about traveling here from Eretz Yisrael – if there is a doubt,

התוכן

י"א שהמאורע ד"צום גדלי'" אירע בר"ה עצמו (אלא שדחו את הצום ליום חול שלאח"ז). ולכאו' הענין ד"צום גדלי'" הוא להיפך מר"ה שהוא זמן שמחה, ובאופן ד"אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו . . כי חדות ה' היא מעזכם", ומזה מובן במכ"ש בנוגע לרוחניות הענינים, ובפרט ביום שה' מקבל בשלימות את ה"תמליכוני עליכם"?! ומכיון שכל דבר הוא הוראה בעבודת ה', ובפרט ענין כזה, צ"ל קשר בין הענינים, ואדרבה – מכיון שנצטוינו "להעלות בקודש" צ"ל שיש עילוי ב"צום גדלי'" על חודש אלול, ימי הסליחות, ערב ר"ה ואפי' על ר"ה עצמו! והביאור: בר"ה קיבלו בנ"י ברצון על עצמם את מלכותו ית'. אבל ב"צום גדלי'", בגלל המאורע החמורה שאירע עם גדלי' (שהי' חמור יותר מהחורבן עצמו), ניתן ליהודי הכח לתקן ו"להעלות", ע"י ענין התשובה, גם את כל הדורות שקדמו לו! ובאופן שגם ענינים הבלתי רצויים נעשים "זכויות" ממש!

ב' חלקים משיחת צום גדלי' (נדחה) – יהפך לשמחה – ה'תשמ"א

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=14-09-2026

Synopsis

There is an opinion that the event commemorated by Tzom Gedaliah took place on Rosh Hashanah itself (and the fast was postponed to the following weekday). Seemingly, the theme of Tzom Gedaliah is the very opposite of Rosh Hashanah, which is a time of joy, as the verse states regarding Rosh Hashanah, “…eat fat foods and drink sweet drinks, and send portions to those who have nothing prepared...for the joy of Hashem is your strength,” not to mention the spiritual dimension of this celebration, particularly on a day when Hashem fully accepts the Jewish people’s coronation of Him as their King. But since there is a lesson for Divine service to be learned from everything, there must be a connection between these two themes – in fact, since we are commanded to “ascend in holiness,” it follows that Tzom Gedaliah must represent an ascent beyond the month of Elul, the days of Selichos, Erev Rosh Hashanah, and even Rosh Hashanah itself. The explanation is as follows: On Rosh Hashanah, the Jewish people willingly acc

התוכן

התרת נדרים, וברכת כ"ק אד"ש אחרי התרת נדרים ואחרי קבלת הפ"נ כללי, כ"ט אלול ה'תשמ"ט, ערב ש"ק ר"ה ה'תש"נ.

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-09-2026

Synopsis

Hataras Nedarim and the Rebbe’s brachah after receiving the Pan Klali, 29 Elul 5749, Erev Rosh Hashanah 5750

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=11-09-2026

לזכות סופי זיסל בת חי' שרה שתחי' וויינבוים ליום ההולדת שלה ביום ערב ראש השנה
לשנת ברכה והצלחה‏, ואריכות ימים ושנים טובות

*

לע"נ הרה"ח הרה"ת הר"ר שניאור זלמן ב"ר נתן ע"ה גורארי'
ליום היארצייט שלו יום א' דראש השנה

ת.נ.צ.ב.ה.

התוכן

1) לילה זו נק' "זכור ברית" מצד הפזמון "זכור ברית אברהם וכו'" שי"א בסליחות דער"ה. ואע"פ שלפי מנהגנו אין אומרים זה, אבל "שמא מילתא היא": קשר של "ברית" הוא למע' מטו"ד ולא משתנה, וכך צ"ל הקשר עם ה'. ויה"ר שה"זכור ברית אברהם וכו'" כשלעצמו ימשיך ענין זה בפועל כבר ביום א' דר"ה (שבש.ז. חל בשבת והענינים נפעלים מצד עצם קדושת השבת), שמיד אחרי הזמן דתק"ש (אם זה הי' ביום חול) כבר תתקיים הענין ד"מתעשרת בסופה" וכו'. וזה נמשך בכוח"ט לשנה טובה ומתוקה בבני חיי ומזוני רוויחי. 2) סיום חמישי דפ' האזינו הוא "וכפר אדמתו עמו", ופרש"י – פשש"מ – "וכפר לשון ריצוי ופיוס... כשעמו מתנחמים ארצו מתנחמת וכה"א רצית ה' ארצך, במה רצית ארצך, שבת שבית יעקב". דהקב"ה מביא הגאולה באופן של ריצוי ופיוס. דמכיון ש"אנו עמך ואתה אלקינו וכו'" מגיע לבנ"י כל ענינים הטובים באופן של ריצוי ופיוס, כפשוטו! ויה"ר שהיציאה מש.ז. תהי' בשמחה עד ל"שמחת עולם על ראשם" וכו' בעגלא דידן! (והתחיל לנגן:) "כי בשמחה תצאו וגו'".

1) משיחת יום ה', אור לכ"ט אלול ה'תשכ"ב 2) משיחת אור לכ"ט אלול ה'תשל"ט

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-09-2026

Synopsis

(1) The night before Rosh Hashanah is called Zechor Bris (“Remember the Covenant”), after the pizmon beginning “Remember the covenant of Avraham...” recited in some communities in Erev Rosh Hashanah Selichos. Although it is not our custom to recite it, nevertheless, a “name has significance”: The bond formed by a covenant transcends intellect and is not subject to change – a quality that must be reflected in our own connection with Hashem as well. May it be Hashem’s will that the very “Remembrance of the covenant of Avraham” bring this quality to practical expression, already on the first day of Rosh Hashanah (which this year falls on Shabbos, when the spiritual effect usually caused by shofar is accomplished by the sanctity of Shabbos itself) so that immediately after the time when the shofar would have been sounded, we merit the promise that “it becomes rich at its end,” in the form of a good and sweet year with children, life, and sustenance in abundance. (2) Chamishi of parashas Haazinu concludes with the words “וכפר אדמתו עמו”, which means “…He will appease His land and His people” (according to Ra

התוכן

יש דיעה בגמ' שמ"ש "שבתון זכרון תרועה" הכוונה שבר"ה שחל להיות בשבת לא יהי' "תרועה ממש, אלא מקראות של תרועה יאמרו". היינו שישנו אז חיוב מן התורה לומר פסוקי שופרות. ואע"פ שלפי המסקנא פסוק זה הוא רק אסמכתא, אבל "אלו ואלו דברי אלקים חיים". לפי דיעה זו נמצא שבר"ה שחל להיות בשבת יש בנוסח התפלה, שבו אומרים פסוקי שופרות, חיוב מן התורה! (ועד"ז בנוגע לנוסח הוידוי ביוהכ"פ וכו'). ובענין זה רואים גודל מעלת התורה, שאפי' ענין השבת שיכול לפעול את הפעולה דתק"ש (שלכן לא נצרך כ"כ הענין דתק"ש ביו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת, כמבואר בדא"ח), אינו יכול לפעול את הפעולה דאמירת פסוקי שופרות שבתורה, וזה צ"ל גם בשבת. וזוהי השייכות המיוחדת להתוועדות זו, הקשורה עם תלמידי הישיבות וכו'. ויה"ר שלימוד התורה תהי' מפני שזהו תורתו של הקב"ה, ובאופן שהלימוד מביא לידי מעשה וכו'.

א' השיחות דהתוועדות שמחת בית השואבה ה'תשכ"ג

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=09-09-2026

Synopsis

There is an opinion in the Gemara that the law that the shofar is not sounded when Rosh Hashanah falls on Shabbos is derived from the verse, “…a day of rest, a remembrance of the shofar blast,” meaning that we do not “actually sound the shofar, but recite verses about shofar blasts.” Based on this opinion, when Rosh Hashanah falls on Shabbos, the Nusach of davening on Rosh Hashanah carries a Biblical obligation. (Although the Gemara ultimately concludes that the verse serves only as an asmachta, nevertheless, “These and those are the words of the living G-d.”) Here we see the greatness of Torah (which has particular relevance at this farbrengen, which is designated for the yeshivah students): although the sanctity of Shabbos is so great that it accomplishes what ordinarily is accomplished by sounding the shofar (which is why sounding the shofar is not required when Rosh Hashanah falls on Shabbos, as explained in Chassidus), nevertheless Shabbos cannot accomplish the effect produced by reciting the verses of Shofaros (and therefore the oblig

התוכן

א) ברכת ה' ד"ברכנו אבינו" הוא כש"כולנו כאחד", ובודאי לא ידקדק ה' עד כמה הוא ה"כולנו כאחד" כי בפנימיות הלב רוצה בזה כל אחד!; סיום ימי סליחות צ"ל בשמחה גדולה שפורצת כל הגדרים ופועלת הרחבה כפשוטה בכל הענינים ונצחון גמור על היצה"ר וכו'. ב) ביום ג' דסליחות היו הרביים אומרים מאמרים ביחידות, החל מאדה"ז שחזר מאמר "רק לבנו המיוחד" ועד"ז שאר הרביים וכו', וכל אחד צווה שהענין יישאר בסוד, וכן אמר אדמו"ר (הרש"ב) נ"ע לבנו כ"ק מו"ח אדמו"ר שהענין יישאר בסוד "עד הזמן שיצווה לגלות", וברשימה בשנת תש"ה בהיותו בארה"ב גילה ענין זה! וא"כ מובן יוקר הענין וכו', והטעם שענין זה מסופר שם בפרטיות עם שמות כל הנשיאים י"ל כי לפני ראש השנה רצוי להזכיר בפירוש שמות כל הנשיאים וכו'. ג) יש להיכנס לתוך שנה החדשה מתוך ריקוד ושמחה אמיתית ופנימית! (והתחיל לנגן "כי בשמחה תצאו וגו'").

ג' חלקים מהתוועדות ליל ג' דסליחות, כ"ו אלול ה'תשכ"ט

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=08-09-2026

Synopsis

(1) “Bless us our Father” occurs when we are “all as one,” and Hashem is surely not exacting with the extent to which we are all as one, because deep down, every Jew wants to unite with the entire Jewish people. The Days of Selichos must be concluded with great joy, which breaks through all barriers, and brings abundance in all matters and total victory over the yetzer-hara etc. (2) On the third day of Selichos, the Rebbeim would deliver a maamar in private to their eventual successor, and they instructed them to keep it a secret, until the Rebbe Rashab told his son, the Rebbe, my father-in-law, to keep it a secret until such time as he instructed him to reveal it. The Rebbe ultimately revealed it in a Reshimah in the year 5705, meaning his father instructed him to reveal it when the Rebbe was already in the United States; we can therefore understand the preciousness of the matter etc. When recounting this in the Reshimah, the Rebbe, my father-in-law lists all the Rebbeim by name. It can be explained that the purpose was to

התוכן

בפסוק [בשני דפ' האזינו] "כי חלק הוי' עמו יעקב חבל נחלתו" ישנם ב' ענינים: א) יעקב חבל נחלתו. וכמ"ש בד"ה באתי לגני ה'תש"י שנשמת האדם הוא החבל המקשר את האדם הנמצא למטה עם שרשו ומקורו למעלה, והיא "שזורה" מתרי"ג נימין, תרי"ג כחות (כנגד רמ"ח איברים ושס"ה גידים שבגוף) שבהם תלויים התרי"ג מצוות. אבל על ההתקשרות של ה"נימין" (וגם על כללות ההתקשרות שע"י החבל) יכולה הרוח שטות להעלים. ב) למעלה מזה – "חלק הוי' עמו", חלק מן העצם, שע"י תופסים בהעצם כולו. והוא אצל כאו"א מישראל, שהרי "עַמו" כולל גם הפירוש מלשון "גחלים עוממות", כמו "אין מלך לא עם", שהם דברים זרים ונפרדים וכו'. ובעבודה: הרוח שטות יכולה לכסות רק על ענינים שבאדם השייכים לסדר ההשתלשלות – עבודה שע"פ טעם ודעת וכו', משא"כ על ענין שלמעלה מסדר השתלשלות – עבודה מצד יחידה (כשבא לידי נסיון אמונה).

חלק ממאמר ד"ה באתי לגני אחותי כלה, יו"ד שבט ה'תשי"ד

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=07-09-2026

Synopsis

In the verse (in sheini of parashas Haazinu), “Because Hashem’s portion is His people; Yaakov, the rope of His inheritance,” there are two levels: (a) “Yaakov is the rope of His inheritance” refers to the rope connecting a Jew to his root and source Above, which is woven from 613 strands, meaning the 613 faculties of the soul (corresponding to the 248 limbs and 365 sinews of the body) upon which the fulfillment of the 613 mitzvos depend. The spirit of folly is able to obscure this connection, both the individual strands and the overall connection. (b) On a higher level, “Hashem’s portion is His people,” meaning they are a part of His Essence (through which one grasps the Essence in its entirety). This connection exists within every Jew, as expressed in the term “His people” (amo), which connotes “dimmed coals” (gechalim omemos), and in the expression “There is no king without a people,” where the people consists of individuals separate and distinct from the king. In terms of Divine service: the spirit of folly can obscure only the parts of a person that belo

התוכן

יש לספק צרכי החגים דחודש תשרי לכל הנצרכים, החל מר"ה ע"פ מ"ש בקשר לר"ה "אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאשר אין לו". וכדי שזה לא יהי' באופן ד"דקדירא דבי שותפי", ה"ז לכל לראש שייך לרבני המקום ומנהיגי הקהל. ולהתחיל בזה מיד, כך שכבר בערב ר"ה יהיו לכולם את מה שצריך, ועאכו"כ ב"זמן שמחתנו"; התחלת אמירת הסליחות היא "לך הוי' הצדקה", ובתור הכנה לזה יש להתעסק בענין הצדקה, ואז יקויים מ"ש "טרם יקראו ואני אענה", והולכים לאמירת הסליחות בשמחה, וכידוע הסיפור שפעם בליובאוויטש התוועדו חסידים במוצאי שבת סליחות והלכו לסליחות באופן "אַז מ'האָט זיך געשאָקלט" (וע"ד מ"ש בגמ' שההכנה ללימוד התורה באופן ד"שפתותיו נוטפות מר" היא הענין ד"מילתא דבדיחותא"), ועד"ז כללות הכנה לימים הנוראים היא מתוך שמחה גדולה, עאכו"כ לשמח אחרים ע"י סיפוק צרכי החג.

ב' חלקים משיחת ח"י אלול ה'תשמ"א

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=06-09-2026

Synopsis

Those in need should be provided with all their Tishrei needs beginning with Rosh Hashanah, as the verse says in connection with Rosh Hashanah, “…eat fat foods and drink sweet drinks and send portions to those who have nothing prepared.” To avoid the problem of a “pot belonging to partners” (where responsibility is neglected because each relies on the other), the responsibility lies first and foremost upon the local Rabbonim and community leaders; efforts should begin immediately so that by Erev Rosh Hashanah everyone will have all they need, and all the more so for the Time of Our Rejoicing. The opening words of Selichos are, “Yours, Hashem, is the tzedakah.” Similarly, the way to prepare for Selichos is through tzedakah, and then the verse will be fulfilled, “Before they call out, I will answer,” so that one can proceed to Selichos with joy, like the well-known story of Chassidim in Lubavitch who came to Selichos “swaying” after farbrenging for hours. (It is similar to the teaching in the Gemara that the proper way to prepare for Torah study in such a way that one’s “lips dr

התוכן

"אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם, ראשיכם שבטיכם .. שואב ממיך וגו'" [כמ"ש בתחילת פ' נצבים]. ומבאר בזה אדה"ז בלקו"ת ש"היום" קאי על ראש השנה, שאז הוא הזמן שבנ"י מתאחדים לאחדים כאחד להכתיר הקב"ה למלך, "תמליכוני עליכם .. במה בשופר". ואז נעשה, כבהמשך הכתוב "לעברך בברית ה"א וגו'" – דענין הכריתת ברית הוא כמו שני אוהבים שכורתים ברית ביניהם ש"שניהם עוברים בתוך גוף אחד להיות לאחדים". אבל ההתחלה בזה היא – ע"י הכתרת המלך של בנ"י. והטעם שדוקא בנ"י יכולים לעורר מחדש את הרצון של הקב"ה להיות מלך הוא כמו שממשיך הכתוב "למען הקים אותם היום לו לעם" – הם (גם מלשון) עִמו ואצלו. והעמידה לפני הקב"ה הוא באופן של "נצבים" – בתוקף. כמו שמבאר הצ"צ ד"נצב" הוא לשון ראש ושר וקצין. שכאו"א מישראל הוא "שר", ונק' ישראל ע"ש "כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל", דהירידה לעוה"ז היא צורך העלי' שע"י ה"ותוכל" על הטבע (שבגימ' אלקים). ועי"ז ממשיכם גם למעלה הענין ד"הנה הוי' נצב עליו" – על כאו"א מישראל. וזה נעשה ע"י ש"כולכם" – מ"ראשיכם שבטיכם" עד ל"חוטב עציך ושואב מימיך", עומדים כאחד מבלי אשר ימצא ראש וסוף. וזהו מ"ש ויהי בישורון מלך, מלשון שיר ועיגול, שדוקא עי"ז ממשיכים ה"תמליכוני עליכם", שזה פועל הכתיבה וחתימה טובה בגו"ר וכו'.

חלק ממאמר ד"ה אתם נצבים, מוצאי ש"פ נצבים ה'תשל"ח

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=04-09-2026

Synopsis

The verse states (at the beginning of parashas Nitzavim), “You are standing today, all of you, before Hashem your G-d, the heads of your tribes…your water-drawer….” The Alter Rebbe explains in Likkutei Torah that the word “today” refers to Rosh Hashanah, when the Jewish people unite to crown Hashem as. Then, as the verse continues, they “enter a covenant with Hashem your G-d…,” whereby they become one with Hashem, but it begins with Hashem being crowned as King by the Jewish people. The reason it is specifically the Jewish people that can awaken Hashem’s desire to be King is because, as the verse continues, they are “His people” (amo), meaning they are “with Him” (imo) and close to Him. When they stand before Hashem, it is in the manner of Nitzavim – meaning they stand firmly. As the Tzemach Tzedek explains, “nitzav” connotes a leader, prince, or officer: every Jew i

התוכן

הכוונה בהאמור לעיל אודות ההוספה בלימוד התורה היא גם להאורחים. עליהם לארגן מיד שיעורי תורה לפחות פעמיים ביום – בלימוד הלכה למעשה ובלימוד לשם לימוד התורה, תפלה בציבור ונתינת הצדקה וכו'. ואשרי חלקם של כל המשתתפים, ובכך גם יפעלו על התושבים שגם הם יוסיפו בלימוד התורה (ובמכ"ש וק"ו). כל השנה זמנו הוא, ועאכו"כ בחודש אלול ובי"ב ימים האחרונים של החודש; כאן המקום להביע יישר-כח על גודל הנחת-רוח מהמארגנים אש"ל עבור האורחים בדרכי נועם שלום וכבוד, ובודאי יעזרו להם. ולהדגיש: המנהג שנתפשט הוא שגם לנשי ובנות חב"ד ישנן שיעורי תורה, ומהן יראו וכן יעשו כל אשה ובת בישראל שיהי' להן שיעור קבוע בתורה כל יום, ורואים במוחש כמה שזה מוסיף ביראת-שמים. ותבוא ברכה על כל אלו שינהיגו אצל נשי ובנות ישראל שלא יעבור יום בלי שיעור בתורה. ולכן יש לארגן שיעורי תורה גם עבור האורחות.

ב' חלקים מהתוועדות ח"י אלול ה'תשל"ז

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=03-09-2026

Synopsis

Our earlier discussion about increasing in Torah study also applies to the Tishrei guests: Torah classes should be arranged at least twice a day for the study of practical halachah and for Torah study for its own sake, which will also inspire the locals to increase their own Torah study (because they will see that if people who are away from the comfort of home can devote time to learning, they can surely do so as well), and fortunate is the lot of all who participate. The time for Torah study is the entire year, especially during the month of Elul, and especially during the last twelve days of the month (each of which corresponds to one month of the outgoing year). This is the place to express appreciation for those organizing hospitality for the guests and for doing it pleasantly, peacefully, and with dignity, and surely others will assist them. Torah study is also for women and girls – and may blessing come upon all who see to it that not a day passes without regular Torah classes for them as well.

2 excerpts from farbrengen of 18 Elul 5737

התוכן

זה שגם אצל בני-נח שייך להיות הבנה בתורה (בנוגע לז' מצוות וכו') [אע"פ דגם זה שבנ"י יכולים להבין את התורה, חכמתו של הקב"ה, הוא רק בגלל ש"נתן לנו את תורתו"], הוא, כי ה' רוצה שיהי' "ובחרת בחיים" [כמ"ש בסיום פ' נצבים], שהאדם יבחור בבחירתו החפשית ללמוד תורה, ואם השגת התורה היתה קיימת בגלוי רק אצל בנ"י היתה מתבטלת כל ענין הבחירה. וההוראה: מכאן רואים עד כמה נוגע להקב"ה ענין הבחירה אצל בנ"י, עד שבגלל זה "הוריד" את התורה, "חמדה גנוזה" "שעשועים לפניו", כ"כ שגם לאינו-יהודי ועושה היפך רצונו תהי' הבנה בתורה! ובמילא כאשר בוחרים לעשות ענין בלתי-רצוי או אפי' ענין רשות, יש לדעת שעי"ז לוקחים ענין הכי יקר ונעלה של הקב"ה, שנתנו לבנ"י כ"חלק אלוקה ממעל ממש", ומכניסים א"ז ל"בית הכסא" ר"ל או לסתם עניני רשות שאין להם שום תפיסת מקום! והתירוץ (הפיתוי של היצה"ר) שזה רק פעולה חד פעמית וכו' אין בזה כדי להצדיק את העוולה הגדולה שעושה לעצמו!

ב' חלקים משיחת י"ב תמוז ה'תש"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=02-09-2026

Synopsis

The reason that even Bnei Noach can attain an understanding of the Torah is because Hashem wants the Jewish people to choose Torah study of their own free choice (as the verse states at the end of Parashas Nitzavim), “You must choose life”); if only the Jewish people were able to understand Torah, free choice would be undermined. Here we see how important free choice is to Hashem: in order to preserve it, He lowered the Torah – His hidden treasure and delight – so that it can be understood even by a non-Jew, and even by someone who acts contrary to His will. Conversely, when a person chooses to do something undesirable, chas v’shalom (or even something merely permissible), he should realize that, as the Alter Rebbe writes in Tanya, it is akin to taking Hashem’s most precious and exalted possession and bringing it into a bathroom Rachmana litzlan (or at least into mundane matters that have no real value). And the excuse of the yetzer hara that it is only a one-time action does nothing to justify the tremendous wrong that a person is do

התוכן

בפסוק "ומל ה' אלקיך את לבבך ואת לבב זרעך" [רביעי פ' נצבים] יש שייכות גלוי' לחודש אלול – ד"את לבבך ואת לבב" ר"ת אלול. בר"ת זה לא נכללו התיבות שבתחלת הפסוק "ומל ה"א", כי תוכן העבודה דחודש אלול מתבטא בד' תיבות אלו דוקא. והביאור: העבודה דתומ"צ, ובפרט עפ"י הדגשת תורת החסידות, הוא להביא האדם לידי ביטול. וזהו גם החידוש דחודש אלול, דגם כאשר עוסקים בענינים של "שדה" מרגישים מציאותו של המלך ומתבטלים בפניו. ולכן התחלת הר"ת של "אלול" הוא דוקא ב"את לבבך ואל לבב" כי "את" מורה על נקודת הביטול, וכמחז"ל "את – הטפל לבשרו". ולא משנה כ"כ כיצד בא למצב הביטול ("ומל ה"א") אלא הפועל ממש שעומד בביטול. אלא שאח"כ צריך להמשיך ביטול זה בכל כחות הנפש, וזה נפעל באמצעות הלב – "לבב". ואח"כ מוסיף האדם ופועל המשכת הביטול גם בכל עניני העולם שמסביבו – "ואת לבבך". ו"ח"י אלול" מוסיף חיות, שהו"ע עיקרי, בעבודה זו.

משיחת יום ב' פ' נצבים-וילך, ח"י אלול ה'תשמ"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=01-09-2026

Synopsis

In the verse “Hashem your G-d will circumcise your heart and the heart of your offspring” (in revi’i of parashas Nitzavim), the initial letters of the words “your heart and the heart of” (את לבבך ואת לבב) spell the word Elul. The acronym begins with the word es (rather than the first part of the verse, “Hashem your G-d will circumcise”) because es connotes bittul, which is the goal of the service of Elul – to attain a bittul to Hashem even when one is occupied with matters of the “field.” What matters here is not so much how one arrives at this state of bittul (“And Hashem will circumcise”), but the fact that one stands in a state of bittul. The bittul must then be circulated to all the faculties of the soul (which is done through “your heart,” which circulates the blood to the entire body), and then into the heart of everything in a person’s environment (“and the heart of”). And Chai Elul infuses this service with vitality.

Excerpt from

התוכן

הענין שח"י אלול הוא יום ההולדת של הבעש"ט ואדמו"ר הזקן – נתפרסם ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא הדור, שענינו – להשפיע על בני דורו ובאופן של ("נשיא" מלשון) "התנשאות" – לאחרי שהאדם עובד עבודתו ככל יכלתו, הרי נשיא הדור, שהוא ה"משה" שבדור ה"עומד בין ה' וביניכם", מגביה ומרומם אותו בדרך "אתערותא דלעילא" שעי"ז ניתוסף בעבודתו כהנה וכהנה; גם לאחרי ה"עלי'" והשלימות בדורו של הבעש"ט ובדורות שלאח"ז – נפעל בזה "לאחרי זה" (בזמן) "התנשאות" עוד יותר. זה שנשיא הדור צוה לפרסם ענינו של ח"י אלול מוכיח – ש"מעיינות" הבעש"ט ואדה"ז שייכות כעת לכל הדור, ובאופן ש"יפוצו", ה"מעיינות" עצמן, "חוצה"; הובטחנו שסוף כל סוף "בל ידח ממנו נדח", אבל בנ"י, "עם חכם ונבון", בודאי לא יחכו עד אז לקיים הנדרש מהם, אלא בידעם שזהו ענין טוב ומטרת בריאתם – יקיימו זאת בשמחה ובטוב לבב, ובמיוחד בחודש אלול ש"המלך בשדה" ומקבל את כולם ב"פנים שוחקות" וכו'.

ב' חלקים משיחת אור ליום ב' פ' נצבים-וילך, ח"י אלול ה'תשמ"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=31-08-2026

Synopsis

The role of a Nasi is to uplift his generation (“השתנשאות”) meaning, after the people of the generation have accomplished what they can on their own, the Nasi uplifts to an even higher level. Therefore, because the Nasi of our generation publicized the fact that Chai Elul is the birthday of the Baal Shem Tov and the Alter Rebbe (who were both Nesi’im) it is clear that their teachings are relevant for the entire generation, in such a way that the wellsprings themselves spread outward. While it is true that ultimately “None will remain banished from Him,” nevertheless, since the Jewish people are “a wise and understanding people,” they surely will not wait until that time to do what is required of them. Rather, because they know it is something positive and that this is the purpose of their creation, they will do it with joy and gladness of heart – especially in the month of Elul, when the King is in the field and when He receives them all with a pleasant countenance etc.

2 excerpts from sichah of Sunday night, parashas Nitzavim-Vayelech 5746

For a transcript in English of

התוכן

ימים אלו הם זמן מסוגל לעריכת התוועדויות להיותם באמצע ימי השבע-ברכות של חתונת כ"ק מו"ח אדמו"ר [בי"ג אלול], שבא בהמשך ליום חתונת אביו [בי"א אלול]. ח"י אלול הוא יום הולדת של הבעש"ט ואדה"ז. ההוראה מפ' נצבים-וילך (לאנשים נשים וגם לטף): "נצבים" מורה על עמידה בתוקף. ובעבודה: עבודה בענין א', להתחזק בענין זה עצמו בתוקף גדול. ו"וילך" מורה על תנועת ההליכה מדרגא לדרגא. ובעבודה: שבכל ענין מחפש הדרך להגיע לעוד ענין. וישנו אופן שלישי: עפ"י סדר הרגיל צ"ל תחילה העבודה ד"נצבים" ואח"כ יכול ללכת ולעלות מחיל אל חיל, הנה בקביעות ש.ז. שבו קוראים "נצבים-וילך" יחד, ישנה הנתינת-כח שהעבודה תהי' באופן ד"נצבים-וילך" גם יחד. ועבודה זו גופא היא בעילוי אחר עילוי – "וילך". ועוד.

משיחת יום א' דפ' נצבים-וילך, אור לח"י אלול ה'תשמ"ט

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=30-08-2026

Synopsis

This is an appropriate time for holding farbrengens, in connection with Chai Elul, the birthday of the Baal Shem Tov and of the Alter Rebbe, and in connection with the Sheva Brachos of my father-in-law (whose wedding took place on 13 Elul) and the Sheva Brachos of his father (whose wedding took place on 11 Elul). The lesson from the combined parashyios of Nitzavim-Vayelech is as follows: Nitzavim means “standing firm,” meaning the service of strengthening oneself in a particular area, while Veyelech means movement, meaning the service of constantly advancing to new areas. Ordinarily, one must first serve in the manner of Nitzavim, and only then can he proceed to Vayelech. But when Nitzavim and Vayelech are read together, we are empowered to do both together, and in such a way that this form of service itself is done in a manner of continuous ascent.

Excerpt from sichah of Sunday night, parashas Nitzavim-Vayelech, 18 Elul 5749

For a transcript in English of the Sich

התוכן

איתא בגמ' [סוטה כב:, ע"ז יט:] שאין האדם נעשה ראוי להוראה עד ארבעים שנה. ופרש"י [ע"ז שם] "עד ארבעין שנין – משנולד". ויסודו של רש"י הוא ממשנה דמס' אבות "בן ארבעים לבינה", שאז מגיע האדם לשלימות ההבנה בתורה. אבל בתוס' [סוטה שם] כ' "פי', משנה שהתחיל ללמוד עד ארבעים שנה ולא משנה שנולד, כדאמרינן בפ"ק דמס' ע"ז ולא נתן ה' לכם לב לדעת עד היום הזה ש"מ לא קאי איניש אדעתי' דרבי' עד ארבעין שנין, וזה הי' ממתן תורה עד מ' שנה שאז התחילו ללמוד" (תירוץ המהרש"א שגם מאחז"ל "עד ארבעין שנין וכו'" וכוונת משה רבינו הוא משנה שנולד דוחק גדול וכו'). וי"ל שב' מאחז"ל הנ"ל, "בן מ' לבינה", ו"לא קאי איניש אדעתי' דרבי' עד מ' שנין" של לימוד בפועל, אינם סותרים זא"ז, כי המשנה "בן מ' לבינה" מדברת בזמן שנקודת כח השכל מגיע לשלימותו. ומזה מובן שגם הזמן לשלימות ההבנה של "נקודה" של שכל שקיבל מרבו ה"ז מ' שנה, שע"ז מדבר מאחז"ל "עד מ' שנין וכו'", וכמו שהי' בנוגע להבנת "דבר ה'" שקיבלו במ"ת. (ורש"י ותוס' חולקים אם כדי להיות ראוי להוראה צריך גם שלימות ההבנה בפועל בתורה שקיבל מרבו וכו'). ומכ"ז מובן, שכל פעם שנתחדש מציאות חדשה, כמו ענין הנישואין, מתחיל מספר של מ' שנה וכו'.

משיחת י"ט כסלו ה'תשכ"ט

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=28-08-2026

Synopsis

The Gemara states (Sotah 22b and Avodah Zarah 19b) that a person does not become fit to render halachic rulings until the age of forty. Rashi explains (in Avodah Zarah) that this means forty years from birth, based on the Mishnah in Pirkei Avos: “Forty is the age for understanding” because that is when a person’s understanding in Torah becomes fully developed. But Tosafos (in Sotah) explains that the Gemara means forty years from when he began learning, not from when he was born, based on the Gemara’s statement in Avodah Zarah that “A person does not fully understand his teacher’s opinion until after forty years” (meaning forty years of study, like the forty years from the Giving of the Torah until Moshe said, “Hashem has not given you a heart to know until this day…”). It can be explained that these two teachings (upon which Rashi and Tosafos base themselves) do not contradict one another: The Mishna’s statement, “Forty is the age for understanding” refers to the time when the core of a person’s intellectual capacity becomes fully developed, and likewise, it takes forty years

התוכן

בחמישי דפ' כי תבוא נאמר "ובאו עליך כל הברכות האלו והשיגוך", שגם כאשר ישנו "שוטה" הבורח מן הברכות מבטיחים לו שהברכות ישיגוהו! וההוראה: דובר כמ"פ אודות הצורך להתנהג עם כאו"א מישראל באופן של "ימין מקרבת", ועאכו"כ בחודש אלול, חודש הרחמים. ישנם כאלו שמצד הטבע של נפה"ב או מפני שגדל ונתחנך ללא הרכות והחום של "אם" וכיו"ב, צועק ורוגז על יהודים! וגם בחודש אלול, כשהמלך נמצא בשדה "ומקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם" – אינו יכול לפעול בעצמו לברך יהודים! (במקום להדר בקיום מצות "ואהבת לרעך כמוך" מהדר בקיום מצות "הוכח תוכיח"...) – הוא בורח מהברכות... וע"ז מבטיחה התורה שהברכות ישיגו אותו ויפעלו עליו שסוכ"ס יתחיל לברך את בנ"י בקול רם ובאהבה! ועד כסיום השיעור "ברוך אתה בבואך ו.. בצאתך" – כל היום, מהתחלתו עד סופו, ה"ה עסוק ב"ברוך"!

ג' חלקים משיחת יום ד' דפ' כי תבוא, י"ג אלול ה'תשמ"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=27-08-2026

Synopsis

Chamishi of parashas Ki Savo states: “All these blessings will come upon you and overtake you…”: Even if someone is foolish enough try to run away from the blessings, he is assured that the blessings will overtake him! The lesson is as follows: As discussed many times, it is imperative to relate to other Jews with the “right hand that draws near,” and certainly during the month of Elul, the month of mercy. But there are those who (because of the nature of their animal soul, or because they were raised without the tenderness and warmth of a mother etc.) run away from blessings – they shout at other Jews and get angry with them, to the extent that even in the month of Elul (when the King is in the field and He “receives them all with a pleasant countenance and shows a smiling face to them all”) they are still unable to bring themselves to bless Jews. (Instead of excelling in the mitzvah to “Love your fellow like yourself,” they excel in the mitzvah, “You must surely rebuke…”) But the Torah promises such a person that the blessings will pursue him and ov

התוכן

ענינו המיוחד של ט"ו אלול (הקרוב אלינו) הוא יום התייסדות ישיבת תו"ת. ובש.ז. [תשמ"ב] ניתוסף שזה פ"ה שנה מאז – ה' פעמים טו"ב. והיינו שאז מתגלה למעלה, ונמשך למטה, שלימות ענין הטוב. אלא שצריכים לעשות הכלי לזה ע"י מעשינו ועבודתינו, ולכל לראש – בעיקר ענינה של הישיבה – לימוד התורה, נגלה התורה ביחד עם פנימיות התורה. וזהו החידוש ביסוד ישיבה זו שבה ילמדו במקום אחד נגלה דתורה ביחד עם פנימיות התורה באופן ד"תורה אחת". ובפשטות: גם בעת לימוד נגלה דתורה ניכר עליו שיש אצלו הענין ד"דע את אלקי אביך ועבדהו בלבב שלם". וזהו הקשר ליום ט"ו בחודש – "קיימא סיהרא באשלמותא": תכלית השלימות דחיבור נגלה ופנימיות התורה (מעשה ותלמוד, גוף ונשמה – בתורה גופא) תהי' לעת"ל כאשר המעמד ומצב דבנ"י יהי' בתכלית השלימות – "קיימא סיהרא באשלמותא".

משיחת י"ג אלול ה'תשמ"ב

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=26-08-2026

Synopsis

15 Elul this year (5742 – 1982) marks the 85th anniversary of the founding of Yeshivas Tomchei Temimim. 85 is five times טו"ב (17), meaning the ultimate good is revealed Above and drawn down below. We only need to create the proper vessel for it, first and foremost by studying Torah in the unique manner introduced by Yeshivas Tomchei Temimim, where Nigleh and Chassidus are studied in the same Yeshiva and as one Torah. Meaning, even when one studies Nigleh, it should be evident that one “Knows the G-d of his father and serves Him with a whole heart.” This is also the connection to the 15th day of the month, when “the moon is in its complete state”: The ultimate union between Nigleh and Chassidus (respectively the body and soul of Torah) will be realized in the Future Redemption, when the Jewish people itself will attain a state of ultimate perfection.

Excerpt from sichah of 13 Elul 5742

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=26-08-2026

לע"נ ר' מנחם ב"ר ארי' לייב ע"ה דבורקן ליום היארצייט שלו י"ג אלול. ת.נ.צ.ב.ה.
נדבת

התוכן

כל הענינים כפי שהם בתורה, שקדמה לעולם, הם תכלית הטוב, כל עניני התורה הם חכמתו של הקב"ה ללא כל נפק"מ בתוכן הענין, ובלשון הרמב"ם בפירוש המשניות "ואין הפרש בין ובני חם כוש ומצרים.. ותמנע היתה פלגש, ובין אנכי ה' אלקיך ושמע ישראל, כי הכל מפי הגבורה והכל תורת ה' תמימה טהורה וקדושה אמת". וע"ד מה שאמר אדמו"ר האמצעי בנוגע קריאת התוכחה שבפ' כי תבוא ע"י אדה"ז ש"כשאבא קורא הערט זיך ניט קיין קללות!", כי קריאת אדה"ז היתה כפי שהענינים הם בתורה שקדמה לעולם, ואע"פ שקריאתו היתה למטה בעוה"ז, אבל בשעת מעשה הי' בעולם האצילות! וע"ד משה רבינו שגם בשעה שדיבר עם פרעה היתה "שכינה מדברת מתוך גרונו", ו"הי' מאיר בו אצילות בבחי' גילוי"!

‏משיחת אדר"ח מר-חשון ה'תשמ"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=25-08-2026

Synopsis

Everything in the Torah is the ultimate goodness and part of Hashem’s wisdom, as the Rambam states in his Commentary to the Mishnah: “There is no difference between ‘The sons of Cham were Cush and Mitzrayim...’ or ‘Timna was a concubine,’ and ‘I am Hashem your G-d’ or ‘Listen, Yisroel,’ because it is all from mouth of the Almighty, and it is all Hashem’s perfect, pure, holy, and true Torah.” Based on this we can understand the Mitteler Rebbe’s remark regarding the tochecha in parashas Ki Savo, “When Father reads it, you don’t hear curses”: The Alter Rebbe’s reading reflected the reality in Torah as it preceded creation, and although he was reading it below in this world, at that same time he was in the World of Atzilus. This can be compared to Moshe Rabbeinu talking to Pharaoh in Egypt: Even when Moshe was talking to Pharoah, who embodied the lowest level of kelipah, the light of Atzilus shone within Moshe in a revealed manner, and

התוכן

הציווי ד"והלכת בדרכיו" [כמ"ש בפ' כי תבוא], "להדמות לו ית' כפי היכולת . . מה הקב"ה נק' חנון אף אתה הי' חנון .. רחום .. חסיד וכו'", מונה הרמב"ם במנין תרי"ג המצוות אף שלכאו' ה"ז "ציווי כולל" (שאינו נמנה במנין המצוות), כי בציווי זה יש חידוש: קיום המצוות מצ"ע יכול להיות באופן של "מצות אנשים מלומדה" ואז זה לא פועל עליו שום דבר והוא נשאר במעמדו ומצבו הקודם, וע"ז בא ציווי זה שקיום תומ"צ צ"ל באופן של "והלכת בדרכיו" ‏–‏ "הליכה", לצאת ממצבו הקודם. וזהו ע"י שמקיים המצוות בגלל שהם ציווי הקב"ה ‏–‏ "דרכיו", וכך מתקשר ה"אתה" עם "הקב"ה". והביאור: "הליכה" אמיתית היא כשעולה לדרגא שאין לה שום שייכות לדרגתו הקודמת, הליכה בלתי-גבולית, והדרך היחידה שאצל הנברא, בעל-גבול, יהי' "והלכת", הוא ע"י שמתקשר (ע"י הרבי, ה"ממוצע המחבר") עם עצומ"ה ית', נמנע הנמנעות ‏–‏ "דרכיו".

ב' חלקים משיחת מוצש"ק פ' בשלח, שבת שירה, י"א שבט ה'תשכ"א

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=24-08-2026

Synopsis

The Rambam includes among his count of 613 mitzvos the command, “You must walk in His ways” – “To emulate Him as much as possible…Just as the Holy One, blessed be He is gracious, so too you should be gracious…” Seemingly, this is in the category of general mitzvos, which the Rambam does not include in his count? The answer is that this mitzvah contains a unique element: One may keep the mitzvos by rote, in which case a mitzvah has no effect on the person, and he remains in his previous state. But the mitzvah to “walk in His ways” teaches us that one must truly advance, meaning beyond all connection to one’s previous state, which happens when one keeps the mitzvos because they are Hashem’s command. Because the only way a created, finite being can advance to a level infinitely higher than his previous level is by connecting (through the Rebbe, the intermediary who connects) to Hashem’s infinite Essence (“His ways”).

2 excerpts from sichah of Motzaei Shabbos parashas Beshalach (Shabbos Shira), 11

התוכן

א) התחלת פ' כי תצא היא "כי תצא למלחמה על אויבך וגו'" ופרש"י ש"במלחמת רשות הכתוב מדבר", ועפ"ז יומתק הלשון "כי תצא למחמה וגו'" מכיון שיש ספק בדבר, ואדרבה - יהודי מצ"ע, כבנו יחידו של ממה"מ הקב"ה, אין לו שייכות כלל למלחמה! ולכן נאמר הלשון "כי תצא למלחמה", כי בשביל ענין המלחמה צריך יהודי לצאת ממעמדו ומצבו! אלא שמזמן לזמן רוצה ה' שתהי' היציאה למלחמה אלא שגם אז ה"ה "על אויבך". ב) שמו השני של נשיא דורנו הוא "יצחק" ע"ש הצחוק והשמחה, ואע"פ שאמחז"ל "אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעוה"ז שנאמר אז (לעת"ל) ימלא שחוק פינו", הרי נשיא דורנו הוא "אז" (דור השמיני), והי' המשיח של דורנו שנתגלה בכל התוקף! וזהו מה שתבע ענין השמחה מחסידים כו'. ועוד.

ג' חלקים משיחת י' אלול ה'תנש"א

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=23-08-2026

Synopsis

(a) Rashi explains that the verse, “If you go out to war against your enemies…” refers to an optional war. This is why it says “If you go out to war” – there is a doubt whether the war will happen because on the contrary, as an only child to Hashem, a Jew by nature has no connection to war whatsoever. This is also why it says “…go out to war,” because for a Jew to wage war requires him to leave his natural state. While from time to time Hashem desires that they do go out to war, when they do then it is “above your enemy.” (b) The second name of the Nasi of our generation is Yitzchok, which connotes laughter and joy. Although our Sages taught, “It is forbidden for a person to fill his mouth with laughter in this world, as the verse states, “Then (אז) [in the future era] our mouths will be filled with laughter,’” nevertheless, the Nasi of our generation represents “Then,”

התוכן

בסיום פ' בשלח נאמר "מלחמה לה' בעמלק מדור דור". א' הביאורים מדוע אין חיוב דמחיית עמלק בזמן הזה הוא, דחיוב זה הוא רק כאשר כללות האומה דעמלק היא בשלימותה, ועכ"פ במציאותה, ולכן לאחרי ש"עלה סנחריב ובלבל את כל האומות" אין חיוב למחות עמלק אפי' כשיודעים דאיש פרטי זה הוא מעמלק. ועפי"ז יש לבאר כיצד אמר ר' יהושע לגר העמוני "מותר אתה לבוא בקהל" מכיון ד"כבר עלה סנחריב בלבל את כל האומות וכו'", אף שיתכן שבנוגע לאיש פרטי זה ידעו בבירור שהוא מזרע עמון וכו' – דכל זמן שבטלה כללות האומה ממציאותה לא חלים הדינים וההגבלות שישנם על אומה זו. והענין בעבודת האדם: ענינו של עמלק הוא קרירות לעניני תומ"צ – "אשר קרך בדרך", וזהו השרש ומקור לכל דבר בלתי-רצוי. ולכן יש צורך למחות את ענין הקרירות. אמנם זהו דוקא כאשר האומה היא בקיומה, היינו, כאשר האדם הוא קר וקפוא לגמרי, שאז צריך (קודם) להרחיק א"ע לגמרי לצד השני שלא יהי' בו קרירות כלל, אבל אם הקרירות אצלו הוא רק בענין אחד בלבד, אזי אין צריך למחות את הקרירות כ"א לשנותה ולהשתמש בה בנוגע לעניני עוה"ז – שהיחס אליהם תהי' באופן של קרירות.

ב' חלקים משיחת יו"ד שבט ה'תשח"י

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=21-08-2026

Synopsis

One explanation of why the obligation to wipe out Amalek does not apply in the present era is because the obligation applies only when Amalek exists as a nation. Therefore, the obligation no longer applies after Sancheriv mixed up all the nations (even if it is known that a particular individual is of Amalekite descent). Based on this we can understand how Rabbi Yehoshua told the Ammonite convert that he was permitted to marry into the Jewish people, even though that particular individual might have known with certainty that he descended from Ammon – because once Amon as a whole ceased to exist as a nation, the restrictions applicable to that nation no longer take effect. The lesson in a person’s Divine service is as follows: The defining characteristic of Amalek is coldness toward Torah and mitzvos, as the verse states, “…asher karcha baderech…” which also means “…who cooled you off on the way…”. This coldness of Amalek is the root and source of everything undesirable, and it must be wiped out. However, this applies only when Amalek “exists as a nation,” meaning when a person is totally spiritually frozen; in such a case he must conduct himself totally on the opp

התוכן

הענין המיוחד דחודש אלול מבאר אדה"ז עפ"י משל למלך שיצא מהיכל מלכותו לשדה, ומקבל את כולם שם בסבר פנים יפות וכו', וזוהי הזדמנות לבקש ממנו מה שרוצים וכו'. ומדגיש, שאח"כ חוזרים כולם איתו לעיר, אבל כאשר מגיעים להיכל המלך, הנה הכניסה אליו שם תלוי' בהכנות גדולות וכו'. ומזה מובן בנמשל: חודש אלול הוא ההזדמנות היחידה בכל השנה שהקב"ה נותן, שגם מי שמרגיש שעד לרגע שלפנ"ז הי' עדיין במצב של "שדה", ועדיין לא חדור במחשבה שנמצאים בחודש אלול! – הנה בלי שום הכנות יכול הוא "מיט איין קער" לעמוד פנים מול פניו המאירות והשוחקות של הקב"ה, ולהעביר לו הבקשה לשנה טובה, והוא מקבל זאת וכו'! מכיון שאתן עוסקות ב"עסקים" של הקב"ה – להפיץ יהדות ולתמוך במוסדות חינוך וכו', יהי רצון שתתברכו בשנה טובה ומתוקה וכו', בתוך כלל ישראל, ובפרט אלו הנמצאים באה"ק, ובקרוב ממש נזכה לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.

משיחת יום ד' פ' נצבים-וילך, כ' אלול ה'תשכ"ט, להעסקניות ("ליידיס אָקזילערי") דהמוסדות "תומכי תמימים" ו"בית רבקה"

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=20-08-2026

Synopsis

The Alter Rebbe illustrates the unique quality of the month of Elul with the parable of a king who leaves his royal palace and goes out to the field, where he receives everyone with a pleasant countenance and where everyone can ask him for whatever they desire. He emphasizes that afterward, the people follow the king back to the city, but once the king reaches the palace, only select individuals can obtain an audience with him, and only after extensive preparation etc. Similarly, Elul is the one opportunity in the year when every Jew – even if one feels that until a moment ago he was still in the “field” and has not yet internalized the fact that it is the month of Elul – can stand face to face with Hashem and ask Him for a good year, and Hashem receives them with a pleasant countenance and smiling face and accepts their requests. Since you are involved in Hashem’s work of spreading Yiddishkeit and supporting educational institutions, etc. – may it be Hashem’s will that you be blessed with a good and sweet year, among the entire Jewish people, especially those who are in Eretz HaKode

התוכן

הוראה מיוחדת מיום מזה: 1) יום בחודש אלול: ידוע מ"ש אדה"ז בנוגע לחודש אלול שאז נמצא "המלך בשדה". כדי שגם "בשדה", בימי החול וכאשר האדם עסוק בעניני חול, לא ישכח שהוא בכל זאת קשור עם "המלך", ממה"מ הקב"ה – הנה "המלך" עצמו "יוצא" מארמונו ועיר בירתו ובא אליו ל"שדה", ועוד מראה לו "סבר פנים יפות" ו"פנים שוחקות", ועוד מצפה שיגש אליו לבקש וכו'. שכ"ז נותן לו כח לעבוד את העבודה דחודש אלול. 2) בשיעור חומש דיום ד' דפ' כי תצא נאמר "מוצא שפתיך תשמור": כאשר יהודי "שומר" את "מוצא שפתיך" שאומר מיד בתחלת היום "מודה אני לפניך וכו'" – ה"ז משפיע על ההנהגה של כל היום.

א' השיחות יום ד' פ' תצא, ו' אלול ה'תשל"ט, להתלמידות דמחנה קיץ "אמונה" שתחיינה, בבית הכנסת, אחרי תפילת מנחה

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=19-08-2026

Synopsis

(1) The Alter Rebbe writes that in the month of Elul, “the King is in the field,” meaning that even on a weekday like today, when a person is in the “field” (occupied with mundane matters), he should not forget that he is connected with the King, who leaves His palace and capital and comes to him in the field. Moreover, Hashem shows him “a pleasant countenance” and “a smiling face,” and waits for a Jew to approach Him with his requests etc. – all of which gives him the strength to carry out the service of the month of Elul. (2) The daily Chumash for Wednesday of Parashas Ki Seitzei states, “That which issues from your lips you must keep and fulfill”: When a Jew keeps “that which proceeds from his lips” during Modeh Ani at the beginning of the day, it has an effect on his behavior the entire day.

Sichah of Wednesday, parashas Ki Seitzei, 6 Elul 5739 – to the campers of camp Emunah

For a transcript

התוכן

שיעור היומי ברמב"ם ב"ספר המצוות" הוא מצות שעטנז ומצות פאה. א' הטעמים לאיסור שעטנז הוא: צמר הוא מבעל חי ופשתים הוא מצומח ואין לערבם. ובעבודת האדם: ישנו אופן עבודה לאלו שנמצאים בבחי' "צומח" (התחלת העבודה), וישנו אופן עבודה לאלו שנמצאים כבר בדרגא נעלית יותר ‏–‏ "חי" או "מדבר", ואין לערב בין ב' אופני עבודה אלו אלא כ"א צריך למלא את עבודתו בהתאם לדרגתו. ועד"ז בעבודת כ"א בעצמו: ישנם ענינים שאותם צריכים לקרב ולעשותם – "מצוות עשה", וישנם ענינים שמהם צריכים להתרחק ולא לעשותם – "מצוות לא-תעשה", ואין לערב ביניהם; איסור שעטנז נוהג גם בנקבות (ולא כאלו הטועים בזה), ואפי' בנוגע לקטנים, הרי משמע ממסקנת ה"מנחת חינוך" בביאור מצוה זו שהאיסור להלביש קטנים בשעטנז אינו רק מצד כללות ענין החינוך אלא גם מעיקר הדין-תורה של שעטנז!

משיחת יום ג' פ' תצא, אדר"ח אלול ה'תשד"מ להילדים והילדות דמחנות קיץ שיחיו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=18-08-2026

Synopsis

Today’s Sefer HaMitzvos teaches us the mitzvos of shaatnez and peah. One of the reasons for the prohibition of shaatnez is that wool comes from a living animal, while linen comes from a plant, and they should not be mixed. In terms of a person’s Divine service: There is one mode of service for those on the level of plant life (the beginning of one’s spiritual service), and another for those who have already reached the level of animal life or human life. The prohibition of shaatnez teaches that they should not be mixed; rather, each person must fulfill his service in accordance with his own level. The same applies within a person’s own service: There are some things one must actively perform and draw himself to (the positive mitzvos) and some things from which one must refrain and distance himself (the negative mitzvos), and the two should not be mixed. Despite a common misconception, the prohibition of shaatnez applies even to women, and, based on the Minchas Chinuch, even the prohibition against dressing a child in

התוכן

בסיום מס' חולין: "לא יטול אדם אם על בנים אפילו לטהר את המצורע. ומה אם מצוה קלה שהיא כאיסר אמרה תורה [בשני דפ' כי תצא] למען ייטב לך והארכת ימים קל וחומר על מצות חמורות שבתורה". הקשר בין ב' בבות אלו במשנה יובן בהקדם הטעם שאין לוקחין את האם אפי' לטהר בה את המצורע, ואפי' לא ל"ציפור החי", והיינו – לכמה רגעים, ואח"כ ישלחוה! והביאור: מצות שילוח הקן קשורה עם רחמים ומובן עפ"י שכל. ועד"ז מצות טהרת המצורע שעי"ז מרבים שלום בעולם, (וכדי "לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחה על המים"). וכשב' מצוות אלו באות יחד, הנה מצד השכל של היצר יש להקדים טהרת המצורע – רחמנות על אדם, לשילוח הקן – רחמנות על בעל-חי, ולכן צוותה תורה, אדרבה, "לא ליטול אם על בנים אפי' לטהר את המצורע" "כדי לכוף את יצרו". ובהמשך להמובן מזה ש(גם) מצות שילוח הקן היא מצוה שהרגש והשכל מסייעים בזה – "מצוה קלה", אומרת המשנה, ש"אם מצוה קלה אמרה תורה למען ייטב.. ק"ו וכו'".

ג' חלקים מהתוועדות כ"ף מנחם-אב ה'תשל"ו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=17-08-2026

Synopsis

The final Mishna in Chullin states: “A person may not take the mother bird with the offspring even in order to purify a metzora. And if regarding an easy mitzvah that costs an issar, the Torah says [in sheini of parashas Ki Seitzei]: ‘That it may be well with you and that you may prolong your days,’ how much more so regarding the more demanding mitzvos of the Torah.” Seemingly, it would make sense to allow taking the mother for use as the living bird in the purification process, because that would last only a few moments, after which it would be sent away? The explanation is as follows: Because both mitzvos express compassion (sending away the mother bird and restoring the metzora to his home), when they coincide, human reasoning (which is influenced by the evil-inclination) would dictate giving precedence to showing compassion for a human being (purifying the metzora) over showing compassion for an animal (sending away the mother bird). Therefore, “in order to subdue one’s inclination,” the Torah commands the opposite: “A person may not take the mother bird with t

התוכן

חודש אלול יש בו מעלה מיוחדת שגם כאשר מתעסקים בעניני חול, "שדה", נמצאים ביחד עם ממה"מ הקב"ה. כידוע ביאור אדה"ז "ע"פ משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה .. וכך הענין עד"מ בחודש אלול יוצאין להקביל אור פניו ית' בשדה". וכמו שמסיים בהמשך המשל ש"בלכתו העירה הרי הם הולכים אחריו כו'", עד לארמון המלך. וענין זה מודגש אצל "צבאות ה'", שהרי אצל "איש צבא" ניכר במשך כל השנה את שייכותו למלך, ועד"ז אצל "צבאות ה'" שניכר בהם כל השנה, גם בעניני אכילה ושתי' ושינה, שהם שייכים להקב"ה, שהם מברכים על האוכל וכיו"ב. אלא שבמשך כל השנה, הנה אפי' אצלם יש חילוק בין עת לימוד התורה וקיום המצוה ובין עת האכילה ושתי' עצמם, משא"כ בחודש אלול כאשר המלך נמצא אתם גם בעניני "שדה". תקיעת שופר בחודש אלול מזכירה אודות הכתרת המלך מחדש בר"ה.

ב' חלקים משיחת יום ד' פ' שופטים, ד' אלול ה'תשמ"ה, להתלמידים ולהתלמידות דמחנות קיץ יומיים – "צבאות השם" – שיחיו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=16-08-2026

Synopsis

The Alter Rebbe illustrates the significance of the month of Elul with the parable of a king in the field: “Before he enters the city the townspeople go out to greet him and welcome him in the field…Similarly, by way of analogy, during the month of Elul they go out to receive the light of Hashem’s face,” and “when he goes to the city, they follow after him” until they reach the palace. This idea is emphasized particularly among members of Tzivos Hashem: although, as soldiers in Hashem’s Army, their connection to Hashem is apparent all year long, even in their eating, drinking and sleeping etc. (because they recite a bracha over their food etc.), there is nevertheless a difference between the time spent engaging in Torah and mitzvos, and the time spent eating and drinking. But in the month of Elul, the King is with them even when they are “in the field” (i.e. engaged in mundane matters). The sounding of the shofar during the month of Elul reminds us of the renewed coronation of the King on Rosh Hashanah.

2 excerpts fr

התוכן

ההוראה מהענין דראש חודש שאז הוא מולד הלבנה, היינו, שהלבנה מתחדשת ומתחילה להאיר, ומלילה לילה מתחזק אור הלבנה, אע"פ שהלבנה היא "המאור הקטן": לכל יהודי שנמשל ללבנה, ועליהם נאמר "מי יקום יעקב כי קטן הוא", ובפרט ילדי ישראל – קטנים כפשוטם, ונמצאים בלילי הגלות – נותן ה' כחות שיוכלו להאיר את העולם כולו, ולהוסיף בזה מיום ליום, ע"י "נר מצוה ותורה אור", כולל זה שמעמיד "שופטים ושוטרים" ב"שערים" שלו להשגיח שלא יכנסו דרכם ענינים בלתי רוציים – שעי"ז משפיע שגם ילד בקצה השני של העולם יתנהג כך. ובמיוחד בחודש אלול שהנהגת ה' אז היא ע"ד מלך הנמצא בשדה – שאפי' כשנמצאים ב"שדה", בזמן הגלות, שאז "ציון שדה תחרש" – יוצא ה' לשם ונמצא שם עם כאו"א באופן ד"באור פני מלך חיים". וע"י קיום הוראות הנ"ל נזכה במהרה לקיום היעוד "שהם עתידין להתחדש כמותה, "נאו"!

משיחת יום ג' פ' שופטים, בדר"ח אלול ה'תשמ"א, לילדים (ד"קרית גן ישראל") ולילדות (דמחנה "אמונה"), "צבאום השם", שיחיו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=14-08-2026

Synopsis

On Rosh Chodesh the moon reappears and begins shine, growing stronger from night to night. Similarly, although the verse states, “How will Yaakov (the Jewish people, who are compared to the moon) arise, for he is small,” (especially young children, who are small in the literal sense), and although they are in exile (“night”), nevertheless Hashem grants them the strength to illuminate the entire world and to increase in light from day to day. They do this through the “lamp of a mitzvah and light of Torah is light,” including by “appointing judges and officers” at one’s own “gates” to ensure that no undesirable influences enter through them. In this way they inspire other children – even at the other end of the world – to conduct themselves this way, too. Especially during the month of Elul, when “the King is in the field”: Even when the Jewish people are in the “field” of exile because “Tzion is plowed like a field,” Hashem is with them, and “In the light of the King’s countenance there is life.” By carrying out these directives, we merit the fulfillment of the promise that the Jewish people “are destined to b

התוכן

העבודה דחודש אלול (גם) כוללת בתוכה את כל השנה הבעל"ט, כולל ימים הנוראים וימים טובים וכו'! וכמבואר בלקו"ת בד"ה אני לדודי ודודי לי, שאז נמשכות מלמעלה האהבה ויראה לכל השנה! וזהו החידוש בהמשכת הי"ג מדות הרחמים בחודש אלול על המשכת י"ג מדות הרחמים במשך כל השנה – שבחודש אלול ה"ז (גם) בנוגע לחיי הנשמה. ולכאו' אלו ענינים הכי נעליים, ואיך אפשר לכאו"א להגיע לזה, ובפרט שה"ה ימות החול?! הנה זהו מה שמבאר שם, שזהו מפני שדוקא "בימות החול" אלו בא המלך בעצמו לכאו"א, גם לנמצאים "בשדה", "וכל הרוצה" יכול לגשת אליו וכו'. ומוסיף שם עוד יותר: שגם מהנמצאים "במדבר" לגריעותא, מתחננת ומצווה ומבטיחה תורה "ובקשתם משם את ה"א – ומצאת"! – עשיית התשובה.

ב' חלקים משיחת מוצש"ק פ' ראה, מבה"ח אלול ה'תשל"ט

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=13-08-2026

Synopsis

The service of the month of Elul encompasses the entire coming year, including the High Holy Days and Yomim Tovim etc. As explained in Likkutei Torah in the maamar Ani LeDodi VeDodi Li, during the month of Elul we draw down love and awe of Hashem for the entire year. This is the unique quality of the revelation of the Thirteen Attributes of Mercy during Elul as compared with their revelation during the rest of the year: in Elul, the revelation relates not only to one’s physical life but also to the life of the soul. Seemingly, being that these are such lofty spiritual levels, how is it possible for every Jew to attain them, especially being that the days of Elul are ordinary weekdays? But the maamar explains that it is specifically during these ordinary weekdays that the King Himself comes to every Jew, even to those who are “in the field,” and whoever desires may approach Him. Moreover, the Torah pleads with, commands, and promises every Jew, e

התוכן

הוראה ממ"ש ברביעי דפ' שופטים "וכי יבוא הלוי מאחד שעריך.. בכל אות נפשו אל המקום אשר יבחר ה' ושרת בשם ה' אלקיו ככל אחיו הלוים וגו'". זאת אומרת, שכאשר כהן בא אל ביהמ"ק מתי שרוצה יכול להקריב קרבנותיו גם אם זה לא המשמר שלו. ויתירה מזו, בבואו לביהמ"ק (ברגל) יכול גם להשתתף בעבודה דשאר הקרבנות שבאים באותו זמן (עיין בפרש"י עה"פ)! וההוראה בנוגע למשכן הרוחני שבכל אחד ואחת: כאשר "נדבה רוחו אותו" לעסוק בעבודה מסויימת, אף אם זו היתה צריכה להעשות ע"י אחר, ניתנה לו הזכות לעבוד עבודה זו.

משיחת יום ד', בדר"ח אלול ה'תשמ"ז, לילדי מחנות קיץ שיחיו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=12-08-2026

Synopsis

Revi’i of parashas Shoftim begins, “If a Levite comes from one of your cities…he may come whenever his soul desires to the place Hashem will choose, and serve in the name of Hashem his G-d like all his Levite brothers…” This teaches that when a kohen comes to the Beis Hamikdash, whenever he wishes, he is permitted to offer his own korbanos even if it is not the time of his designated priestly watch. Moreover, when he comes to the Beis Hamikdash (on a festival) he is allowed to join in the service of the other korbanos during that time (see Rashi). The lesson for the spiritual Sanctuary within every Jew is that when one’s spirit inspires him to undertake a particular form of Divine service – even if that task would ordinarily have been performed by someone else – he is granted the privilege of doing it himself.

Excerpt from sich

התוכן

רצונו של הקב"ה הוא שהעולם כולו יהי' דירה לו ית'. הפירוש האמיתי של "דירה" הוא ע"ד ובדוגמת דירת האדם – ששם נמצא ומתגלה בכל עצמותו, עד שגם כאשר נמצא במקום אחר ה"ה חושב אודות דירתו, שלכן, גם אז נמצא הוא – בפנימיות ובאמיתיות – בדירתו. וזהו תפקידו של יהודי – לעשות מכל ענין שבעוה"ז דירה לו ית'. והקב"ה נותן את הכחות שבכל מקום ובכל זמן – בין בסתם יום חול ובין ביום כמו יוהכ"פ – יוכל כל אחד, בתור חלק מכלל ישראל, לפעול את הענין ד"ושכנתי בתוכם" ע"ד ובדוגמת התגלות השכינה בקודש-הקדשים ביוהכ"פ ע"י עבודת הקטורת של הכה"ג! (אע"פ שאי-אפשר לדמות העבודה ברשות הרבים להעבודה של כה"ג ביוהכ"פ או יהודי בביהכנ"ס).

ב' חלקים משיחת ליל ג' פ' פינחס, ט"ו תמוז ה'תשמ"ו – ביחידות כללית להאורחים שיחיו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=11-08-2026

Synopsis

Hashem desires that the entire world become a home for Him. A true home is where a person’s essence is expressed; even when he is somewhere else, he is thinking about home, and therefore deep down that is where he really is. And this is a Jew’s mission – to turn every aspect of this world into a true home for Hashem. He empowers us to do so in every place and time; whether on an ordinary weekday or on a day like Yom Kippur, every Jew can bring to fruition the verse, “I will dwell among them” – in a way that resembles the revelation of the Divine Presence in the Holy of Holies on Yom Kippur through the service of the Ketores offered by the Kohen Gadol.

2 excerpts from sichah of Monday night, parashas Pinchas, 15 Tammuz 5746 – in Yechidus Klalis for out-of-town visitors

For a transcript in English of the Sicha: https://thedailysicha.com/?date=11-08-2026

התוכן

הוראה הנלמדת מפ' שופטים "שופטים ושוטרים תתן לך וגו'": "שופטים" קאי על שכל התורה שבכאו"א שע"י שופט האדם א"ע וקובע כיצד עליו להתנהג, ו"שוטרים" הם איברי האדם המבצעים בפועל ממש את מה שנקבע עפ"י המשפט. הוראה מיום כ"ז בחודש: כאשר היצר בא ומפחיד את האדם, שבהיותו בעולם גדול שבו ישנם הרבה שאינם שייכים לעם-ישראל וכו', וא"כ הוא במצב של "צרה" – באה ההוראה ממ"ש בשיעור תהלים היומי "שיר המעלות אל ה' בצרתה לי ויענני" – גם במצב של "צרה" אסור ליהודי ליפול ברוחו, כי ה' נמצא אתו, ובודאי "קראתי ויענני" – ה' ממלא את בקשותיו. והוודאות בזה הוא עד כדי כך שזה נאמר באופן ד"שיר המעלות", ומזה מובן גם שכשנמצאים בחשכת הגלות, צרה הכי גדולה, הנה ע"י "קראתי" – ששרים אודות "משיח נאו", הנה "ויענני" – תיכף ומיד בא משיח צדקנו.

משיחת יום ב' דפ' שופטים, כ"ז מנחם-אב ה'תשמ"ב, להילדים והילדות "צבאות השם" שיחיו

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=10-08-2026

Synopsis

Parashas Shoftim begins, “You must appoint judges and officers for yourselves…”: “Judges” refers to the Torah-reasoning with which a Jew judges himself and determines how to conduct himself. “Officers” refers to the limbs that carry out the “judgment” in practice. The lesson from the 27th day of the month: The yetzer-hara may try to frighten a Jew by telling him that he is outnumbered by those who don’t follow the Torah or don’t belong to the Jewish people etc. But today’s Tehillim begins: “A Song of ascents. I have called out to Hashem in my distress, and He answered me.” Meaning, even when a Jew is in a state of distress, he must not be discouraged because Hashem is with him, and it is absolutely certain that if one calls, He answers. And this is so certain that it is expressed in a “song” and “ascent” – joyously and rising higher and higher. Similarly, even in the darkness of exile (the greatest possible distress), when we call out by singing Moshiach Now, “He answers us” with the coming of Moshiach Tzidkeinu.

Excerpt from sic

התוכן

ישנם כאלו המנצלים חודש אלול להטיף מוסר לבנ"י ש"כל הנוגע בהם כאילו נוגע בבבת עינו של הקב"ה"! ועאכו"כ בחודש אלול ש"המלך בשדה" דרושה זהירות לא לדבר דברים קשים על בנ"י ח"ו אלא ללמד זכות עליהם, שעי"ז ילמדו זכות עליו.. והרי הוא זקוק לרחמי הקב"ה שלא יביט על הנהגתו במשך השנה באופן של "רודף שלמונים" ורדיפת כבוד וכו' – ואעפ"כ לא מצא זמן אחר לדבר דברים קשים על בנ"י אלא בחודש אלול דוקא, ומנצל לזה את הזמן שהתאספו יחד לשמוע דבר ה'! ומה שטוען שיכול להיות שהקב"ה הטיל עליו את התפקיד לומר מוסר... הנה הבחינה בדבר מובנת עפ"י הסיפור שמביא הצ"צ בד"מ אודות ר' מענדל בארער שלא הי' אומר מוסר אא"כ היו נותנים לו נדבה, מכיון שבעצם אין מקום לומר מוסר לבנו יחידו של ממה"מ הקב"ה, אלא דמכיון שמצוה עליו לפרנס ב"ב, וה' הזמין לו בהשג"פ פרנסתו ע"י אמירת מוסר, אזי אין לו ברירה ומוכרח לומר מוסר. אבל להמתין ולצפות מתי יבוא כבר חודש אלול ויוכל להטיף מוסר לבנ"י – מצב כזה לא הי' לעולמים!!

משיחת יום א' פ' ראה, כ"א מנחם-אב ה'תשד"מ

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=09-08-2026

Synopsis

There are those who take advantage of the month of Elul to rebuke other Jews etc., but who are they to do so when the Jewish people are considered “the apple of the eye of the Holy One, blessed be He”?! One must be careful not to speak harshly about Jews chas v’shalom, especially in the month of Elul, when one should judge Jews favorably so that he himself will be judged favorably, especially one who needs Hashem to overlook his conduct of chasing after honor and “pursuing bribes” throughout the year etc. Yet they specifically choose the month of Elul to speak harshly of Jews, taking advantage of an occasion when people gather to be inspired etc. And if one argues that Hashem has assigned him this task of delivering rebuke – he should learn from a story the Tzemach Tzedek writes in Derech Mitzvosecha: Reb Mendel Barer was gifted with oratory skills, and when he traveled to Jewish communities, he would be asked to deliver mussar. But he would agree only on condition that he was paid for it. He explained: Really, there is no basis for rebuking Jews, who are the only

התוכן

כשנכנסים לעש"ק מבה"ח אלול יש לעורר אודות התחלת העבודה דחודש אלול – "אני לדודי ודודי לי", שזהו ענין כללי הנוגע לכל פרטי עבודת האדם. ומכיון שכדי שיהי' "ודודי לי" ה"ז תלוי ב"אני לדודי" כדבעי, יש לנצל כדרוש את ימי ההכנה לש"ק; הקשר דפ' ראה לגאולה כי אז תהי' לימוד התורה באופן של ראי', "והיו עיניך רואות את מוריך"; הסיום בשליחות מצוה לצדקה, שקשורה ביציאה מן הגלות – "ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה". ויה"ר שיקויים מיד מ"ש "ראה אנכי נותן לפניכם וגו'".

שיחת כ"ג אור לכ"ד מנחם-אב, אור לעש"ק פ' ראה, מבה"ח אלול ה'תשמ"ט

ל"הנחה פרטית" או התרגום ללה"ק של השיחה: https://thedailysicha.com/?date=07-08-2026

Synopsis

Erev Shabbos Mevorchim Elul is a time to think about the month of Elul and the service of Ani l’dodi v’dodi li, which is a general principle that encompasses every aspect of a person’s Divine service. Since “my Beloved is mine” depends upon the first part of the verse, “I am my Beloved’s,” the days leading up to this Shabbos should be utilized properly. The connection between parashas Re’eh (“See…”) and the Redemption is that when Moshiach comes, we will study Torah in a manner seeing, as it is written: “…and your eyes will see your Teacher.” We will conclude by appointing everyone as a shliach for tzedakah, which hastens the Redemption, as the verse states, “Tzion will be redeemed with justice, and her captives with tzedakah.” May it be Hashem’s will that we immediately merit the fulfillment of the vers