אפרכסת

ד״ר מתי שטיינברג היה מזרחן - איפיון שאינו אהוב עליו - צעיר שגוייס לאגף המחקר של המוסד, בסמוך להקמתו בהמלצת ועדת אגרנט כאחד מלקחי הכשלון המודיעיני ערב מלחמת יום הכיפורים. לאחר יובל שנים התברר שההמלצה היתה פשטנית מדי: המחקר שודרג במוסד, בשב״כ, במשרד החוץ ובפיקודים המרחביים, אך שבירת המונופול של אמ״ן לא הבקיעה את אחידות ההערכה השלטת.

שטיינברג נכנס לחדר האוכל הצר של המוסד, בבניין הדר דפנה שברחוב שאול המלך, מול הקרייה, והופתע לזהות בתור את אלוף יצחק (חקה) חופי, מפקד חזית הצפון במלחמה, שהתמנה זה מקרוב לראש המוסד. הוא לא ציפה לראות את הרמס״ד סועד עם עובדיו.

עוד יותר הופתע כשחופי בא לשולחנו ושאל אם הכסא לידו פנוי. נקשרה ביניהם שיחה. איך הגעת הנה, התעניין חופי. ״התגלגלתי,״ השיב שטיינברג. כמוני כמוך, הגיב חופי. ״כשהשתחררתי מהצבא״ - הוא היה ממלא מקומו של הרמטכ״ל המתפטר דדו אלעזר והתאזרח כשמוטה גור הועדף על פניו - ״לא ידעתי במה אעסוק. חשבתי על נהיגת משאית. כשהתפקיד כאן התפנה, התגלגלתי אליו״.

ד״ר שטיינברג הוא שילוב נדיר של חיצוני-פנימי, לא-מימסד עם מסלול שחלף ברבות מתחנות המערכת הבטחונית, חולק איתה רקע וחולק על תוצריה. חופי הוא מבכיריה לשעבר של המערכת ששטיינברג מכבד מאד, כמו גם את ראש אמ״ן בשנות ה-50׳ יהושפט (פטי) הרכבי ואת ראש השב״כ לאחר רצח רבין, עמי אילון, שניהם אלופים, הרכבי גם פרופסור.

מתי היה עוזרו של פטי בממשלת רבין הראשונה, כשהרכבי - חברו של רבין במטכ״ל בראשות דיין ואחר-כך לסקוב - התמנה ליועץ ראש הממשלה למודיעין. רבין העריך את הרכבי, אך בגין מידר אותו ממגעיו החשאיים של שר החוץ דיין עם מצרים ומנע ממנו הערכה מושכלת לקראת יוזמת סאדאת.

גם לאמ״ן יעץ שטיינברג, בתקופות אמנון ליפקין-שחק ואורי שגיא. לא לראשונה, הוא קובל על הדלפות מרושעות נגדו של נתניהו, סגן שר החוץ בממשלת שמיר.. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מפתיע שטיינברג בציון התנגדותו למאפיין הבסיסי של תהליך אוסלו, הארעיות. בלי דילוג מיידי להסדר קבע לא היה לאוסלו סיכוי, לדעתו; ובקמפ דייויד 2000 לא היה סיכוי לנוסחת אהוד ברק, כי שללה מהפלסטינים את תביעתם העיקרית, זאת שתמורתה היו מוותרים אף על שיבת הפליטים - הר הבית.

אילון, מפקד שייטת 13 וחיל הים שהגיע לשב״כ נטול ידע ומשקעים קודמים, נעזר מאד בשטיינברג. בתקופתם, הרבה בזכות שיתוף הפעולה הבטחוני עם הרשות הפלסטינית, ירדה תלולות עקומת חללי הפיגועים. רבע מאה אחר כך, בהגיע דור אחר לצמרות אמ״ן, שב״כ והמוסד, אך כשנתניהו אותו נתניהו, התחלחל שטיינברג לראות כיצד מזולזל החומר הגלוי המצביע על כוונת חמאס לצאת למלחמה.

בשני חלקי השיחה שטיינברג שופע תובנות וחוויות. הוא מתאר איך קצין להוט מדי ביחידה 8200 מילא חללים בתמליל שיחה בין פלסטינים כך שערפאת הופלל ברימזור אור ירוק לפיגועים; וגם מחייך בהיזכרו בשיחת מומחים עם רבין, כשבעודו מרצה את דבריו היה עסוק מכדי להכניס לפיו דבר-מאכל, ורבין שיחק בתפקיד ערפאת המאכיל את אורחיו.

אולפן: הילה ספקטור

ד״ר מתי שטיינברג היה מזרחן - איפיון שאינו אהוב עליו - צעיר שגוייס לאגף המחקר של המוסד, בסמוך להקמתו בהמלצת ועדת אגרנט כאחד מלקחי הכשלון המודיעיני ערב מלחמת יום הכיפורים. לאחר יובל שנים התברר שההמלצה היתה פשטנית מדי: המחקר שודרג במוסד, בשב״כ, במשרד החוץ ובפיקודים המרחביים, אך שבירת המונופול של אמ״ן לא הבקיעה את אחידות ההערכה השלטת.

שטיינברג נכנס לחדר האוכל הצר של המוסד, בבניין הדר דפנה שברחוב שאול המלך, מול הקרייה, והופתע לזהות בתור את אלוף יצחק (חקה) חופי, מפקד חזית הצפון במלחמה, שהתמנה זה מקרוב לראש המוסד. הוא לא ציפה לראות את הרמס״ד סועד עם עובדיו.

עוד יותר הופתע כשחופי בא לשולחנו ושאל אם הכסא לידו פנוי. נקשרה ביניהם שיחה. איך הגעת הנה, התעניין חופי. ״התגלגלתי,״ השיב שטיינברג. כמוני כמוך, הגיב חופי. ״כשהשתחררתי מהצבא״ - הוא היה ממלא מקומו של הרמטכ״ל המתפטר דדו אלעזר והתאזרח כשמוטה גור הועדף על פניו - ״לא ידעתי במה אעסוק. חשבתי על נהיגת משאית. כשהתפקיד כאן התפנה, התגלגלתי אליו״.

ד״ר שטיינברג הוא שילוב נדיר של חיצוני-פנימי, לא-מימסד עם מסלול שחלף ברבות מתחנות המערכת הבטחונית, חולק איתה רקע וחולק על תוצריה. חופי הוא מבכיריה לשעבר של המערכת ששטיינברג מכבד מאד, כמו גם את ראש אמ״ן בשנות ה-50׳ יהושפט (פטי) הרכבי ואת ראש השב״כ לאחר רצח רבין, עמי אילון, שניהם אלופים, הרכבי גם פרופסור.

מתי היה עוזרו של פטי בממשלת רבין הראשונה, כשהרכבי - חברו של רבין במטכ״ל בראשות דיין ואחר-כך לסקוב - התמנה ליועץ ראש הממשלה למודיעין. רבין העריך את הרכבי, אך בגין מידר אותו ממגעיו החשאיים של שר החוץ דיין עם מצרים ומנע ממנו הערכה מושכלת לקראת יוזמת סאדאת.

גם לאמ״ן יעץ שטיינברג, בתקופות אמנון ליפקין-שחק ואורי שגיא. לא לראשונה, הוא קובל על הדלפות מרושעות נגדו של נתניהו, סגן שר החוץ בממשלת שמיר.. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מפתיע שטיינברג בציון התנגדותו למאפיין הבסיסי של תהליך אוסלו, הארעיות. בלי דילוג מיידי להסדר קבע לא היה לאוסלו סיכוי, לדעתו; ובקמפ דייויד 2000 לא היה סיכוי לנוסחת אהוד ברק, כי שללה מהפלסטינים את תביעתם העיקרית, זאת שתמורתה היו מוותרים אף על שיבת הפליטים - הר הבית.

אילון, מפקד שייטת 13 וחיל הים שהגיע לשב״כ נטול ידע ומשקעים קודמים, נעזר מאד בשטיינברג. בתקופתם, הרבה בזכות שיתוף הפעולה הבטחוני עם הרשות הפלסטינית, ירדה תלולות עקומת חללי הפיגועים. רבע מאה אחר כך, בהגיע דור אחר לצמרות אמ״ן, שב״כ והמוסד, אך כשנתניהו אותו נתניהו, התחלחל שטיינברג לראות כיצד מזולזל החומר הגלוי המצביע על כוונת חמאס לצאת למלחמה.

בשני חלקי השיחה שטיינברג שופע תובנות וחוויות. הוא מתאר איך קצין להוט מדי ביחידה 8200 מילא חללים בתמליל שיחה בין פלסטינים כך שערפאת הופלל ברימזור אור ירוק לפיגועים; וגם מחייך בהיזכרו בשיחת מומחים עם רבין, כשבעודו מרצה את דבריו היה עסוק מכדי להכניס לפיו דבר-מאכל, ורבין שיחק בתפקיד ערפאת המאכיל את אורחיו.

אולפן: הילה ספקטור

האלוף במילואים דן הראל מכיר את מערכת הבטחון מכל זוויותיה - כלוחם ומפקד בתותחנים, קצין בכיר במטכ״ל, מזכיר צבאי של שרי בטחון (מרדכי. ארנס, ברק), אלוף פיקוד הדרום, נספח צה״ל בוושינגטון, סגן רמטכ״ל, מנכ״ל משרד הבטחון. יש לו מוניטין רב-שנים של מי שטובת העניין לנגד עיניו ושל רתיעה מיחסי ציבור לקידום אישי.

זה עדיין נכון, אך בעקבות 7 באוקטובר נפתח הראל לפעולה גם בחזית התקשורתית, לצד אחרות, במשימה שהציב לעצמו בשיתוף עם יותר מ-100 עמיתים מיוצאי צה״ל, המוסד, השב״כ והמשטרה - סיוע לשיקום העוצמה הבטחונית שהתרסקה במתקפת חמאס על אוגדת עזה, וכאחד המאמצים העיקריים גיוס משתמטי הישיבות. אחרי כמעט שנתיים של לימוד, דיונים ועשיית נפשות הראל הוא מהבקיאים ביותר בסוגיה זו, לגופה וכרכיב חיוני בסדר-הכוחות של צה״ל, המתוח עד קצה יכולתו לאורך הגבולות 

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר הראל על סיועו לרמטכ״ל גבי אשכנזי בשנים 2007-09, כשהצבא נזקק לחזרה ליסודות בניין הכוח כשהמערכה בלבנון חשפה בו ליקויים עמוקים. הראל מתאר את נדנדת סדר-הכוחות ממחסור גורלי במלחמת יום הכיפורים להתעצמות מופרזת בעקבות המלחמה ומשם לחידושי הטכנולוגיה ותורת הלחימה שאיפשרו לרמטכ״ל אהוד ברק להמיר גודל בחוכמה; וחוזר חלילה ללבנון 2006, לשיקום, למחסור של 7 באוקטובר - ״500 חיילים בלבד, כולל ש״ג ותצפיתניות, אינם יכולים לעמוד בפני 5,000, בלי עומק ועתודות״.

הפער בין הצרכים והמשאבים מביא את הראל למסקנה נחרצת: חיוני לגייס את כל האברכים, למעט כ-3% עילויים, ספורטאי דת ומוח מצטיינים. בלעדיהם לא יהיו די חיילים סדירים לאיוש אוגדה נוספת ועוד - בתוך כחומש של הזנת המשתחררים משירות חובה - שתי אוגדות מילואים. בתוך דור, מחשב הראל, משפחה חרדית עם 10 צאצאים מתרבה פי 10, בעוד משפחה חילונית עם פחות משני ילדים תעמיד לא יותר מארבעה נכדים. 100 מול ארבעה, במחזורי הגיוס של אמצע המאה? מדינת ישראל לא תוכל לשאת ויתור על הנוער החרדי.

בשנותיו כמזכיר צבאי, כראש אמ״ץ, אלוף פיקוד הדרום בפינוי עזה, סגן רמטכ״ל ומנכ״ל - גם תחבורה ועוד, בנוסף לבטחון - התאכזב הראל לגלות עד כמה רחוקים הפוליטיקאים (ביניהם קצינים בכירים בדימוס) ממדדי היושר והענייניות שרצה לייחס להם. לפנים נרתע מפוליטיקה; עכשיו מאוחר מדי להשתתף, אך לא לסייע. בלי לנקוב בשמו, דומה שגדי איזנקוט - שהמראתו התחילה כשהראל המליץ עליו לברק כמזכ״צ, ושלאחר עשור הפציר בברק למנות את הראל (שסירב) לרמטכ״ל - הולם את דגם המועמד הנראה להראל.

כשהוא נשאל על נתניהו משבח הראל את המערכת הבטחונית כולה על הישגיה מול חיזבאללה ואיראן, אך מתפלץ מהתעקשות נתניהו להמשיך במלחמת עזה רק כהנשמה מלאכותית לברית מפלגות הממשלה 

אולפן: אמנון האס

כשהוא באזרחי-קייצי, מעורטל מסרבל שריונאים, אפוד, נשק ודרגות רב-סרן, נגזר על דן מרון להתמודד עם הדעות הקדומות שמעוררת חזות ילד טוב קיבוץ ספר, מכינה קדם-צבאית ערכית-חילונית וושאיפה לשירות ציבורי. כל זה לא בלתי-נכון, אך גם שיטחי מדי.

מרון התבטא לאחרונה, בבוטות וברהיטות, נגד השתרכות מלחמת עזה ונגד מבקריהם של המוחים על הפקרת החטופים ועל זילות חיי האזרחים בעזה. למשל, הזמר-לוחם עידן עמדי, שתבע מאמנים חותמי עצומה להפקיד בכניסה את כרטיס העבודה הקרבית שלהם.

לאחר 380 ימי שירות מילואים, כולל בתקופות קטלניות בעזה, מרון בא לשיח מצוייד בכל האישורים הדרושים, אך בעיניו זה אינו דו-קרב מילולי של דן מול עידן. יש לו מישנה סדורה ורצון עז לממש אותה.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר מרון על ילדותו בקיבוץ שניר שבגליל העליון, על החלטתו להעדיף מסלול פיקוד בשריון על התגייסות לסיירת, על שירותו הסדיר ועל תפקידיו במילואים. הוא התאכזב מרה מהחלטת מח״ט 7, אל״מ רומן גופמן, להתעלם מהמלצת כל מפקדיו ולמנוע ממנו פיקוד על פלוגת טנקים, משום שלא הזדרז להגיב בחיוב נלהב על השאלה - ששמועתה נפוצה מראש - אם ברצונו להרוג מחבלים.

המחאה נגד עוולות ממשלת נתניהו, עוד מימי ההפיכה המשטרית שלא חלפה, מאופיינת בגיל ממוצע מבוגר - הרבה יותר מהדור של הורי דן מרון מאשר מבני  הכ-30, כמותו. המלחמה, על צלקותיה בכל דרגות הקצונה והשירות, מתחילה לשנות מצב זה. דן מרון וחבריו, החשים נבגדים - הם, חבריהם, החטופים - בידי החוליות העליונות של שרשרת הפיקוד, בין האוגדה לממשלה, חדלו לשתוק.

אולפן: אמנון האס

בהקדמתו ל״עידן האש״, ספרו של ד״ר דן שיאון, משבח מפקדו הקודם של חיל האוויר, האלוף במילואים עמיקם נורקין, את ״התיאור המחקרי המקצועי של התהליך המתמשך של העברת מרכז הכובד במהלומה הרב-ממדית ובתמרון הרב ממדי מתנועת כוחות הקרקע אל התקיפה המדוייקת, אל יכולות האש, שיש בהן פוטנציאל להשגת מטרות המלחמה״.

שיאון מייחס לנורקין, לקודמו בפיקוד חיל האוויר אמיר אשל ולרמטכ״ל - וראש אמ״ן - לשעבר אביב כוכבי תרומה רבתי לשידרוג בניין הכוח של צה״ל בממדי הטכנולוגיה, תורת הלחימה, הפיקוד והשליטה וההפעלה. מיזעור הכוח המיחשובי, המעקב המודיעיני העיקש, הניווט הלווייני, תיעוש הפיכתם של נתונים למטרות, דיוק הפגיעה ללא נזק היקפי נרחב - כל אלה הומחשו במבצעי חיל האוויר נגד חיזבאללה בספטמבר אשתקד, נגד צבאו ההמום של המשטר הסורי המתפורר בדצמבר ונגד איראן ביוני השנה.

אלא שהצד השני של מטבע העדפת האש בתיכנון ובמוכנות נגד האויבים העיקריים היה זילזול באויב המישני, חמאס, כולל הדרת חיל האוויר מפקודות הכוננות ומהשיח בצמרת הבטחונית אור ל-7 באוקטובר. לשיאון, לוחם אוויר ותיק וחוקר הבקי בהפתעות עולמיות ובזמן הנדרש להתאושש מהן ולפעול להפיכת הקערה על פיה, אין הסבר או מחילה למפולת של אותו יום מר באוגדת עזה, בפיקוד הדרום ובמטכ״ל. בצאת צה״ל מעזה, לדעתו, די יהיה בכוח קרקעי מצומצם לאבטחת הגבול, בחיפוי אש אווירית ואחרת לדיכוי רחשים עויינים באיבם.

שיאון הוא בן דגניה, קיבוצו של מוטי הוד, מפקד חיל האוויר בקרבות - גם מעל הכנרת - בשנה שקדמה למלחמת ששת הימים, ביוני 1967 ובמלחמת ההתשה. הוא זוכר, כילד, את השמחה בקיבוץ כשיצחק (אקי) ארצי סיים קורס טיס; שנים אחר כך, בהיות דן פרח טיס, יצא ארצי לגיחה קרבית מעל למפרץ סואץ ולא שב ממנה.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר שיאון על דרכו בחיל האוויר, כטייס מבצעי, מדריך, סגן מפקד טייסת (בין השאר של רוני חולדאי), קצין מטה במחלקת המבצעים ומפקד טייסת ״כפיר״. הוא אהב להטיס את המיראז׳, לדורותיו, התפעל מהפנטום שאליו התקדם ושבע נחת גם מהסבתו ל-F-16. לפני שנים חזר לגור לא הרחק מהכנרת, אם כי לא בדגניה. על הטיסה לא ויתר - ברשותו (עם שותף), לגיחות בארץ ולחו״ל, אווירון זעיר משקל. לא רע לתלמיד י״ב שהתרעם על היותו היחיד בכיתה שייאלץ להתייצב בבית הספר כי תשעת התלמידים האחרים זומנו למבדקי צוות אוויר והוא לא (כצפוי בסיפורים מסוג זה, הוא היחיד ביניהם שהוסמך כטייס).

לשיאון שלושה תארים אקדמיים ושלושה מטוסים סוריים מופלים במלחמת יום הכיפורים. במחקריו בדק את הלמידה ההדדית של חילות האוויר (והים) האמריקאי והישראלי ואת המקרים המקבילים של קרבות האוויר בווייטנאם ובמזרח התיכון. מסקנתו, השואבת גם מנסיונו האישי: מותר חיל האוויר הישראלי מגדולים ועשירים ממנו בתרבות התחקיר שלו, בלי הנחות לבכירים ולמקושרים. כשתפעל סוף-סוף ועדת חקירה לאירועי 7 באוקטובר, אפשר שייענו גם תמיהות ותהיות שאינן נותנות לו - ולא רק לו - מנוח.

אולפן: אמנון האס

כשעמד בראש אגף הבטחון והחירום במשרד התחבורה היה דני שנער אחד הישראלים המבוקשים והמחוזרים ביותר. הוועדה ששנער ניהל, ״עין כחולה״, הוסמכה להחליט מי זכאי לפנס מהבהב ברכבו, אות וסימן לחיוניותו ולמעמדו, המצדיקים עקיפת כל תור ופקק כי חיי אדם תלויים בזריזות הגעתו ליעדו.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר שנער על הלחצים והתחנונים שהופעלו עליו, מצד רבנים ואחרים, במישרין ובאמצעות - אם כי לא על ידי - שרי תחבורה. הוא נהנה, מודה שנער, להשיב בשלילה למי שלא היה ראוי לצ׳קלקה.

שנער התחיל את מסלולו הבטחוני בצנחנים והמשיך משם ליחידת המבצעים המיוחדים בשב״כ, שעסקה בעיקובים ובחדירות סמויות, ליעדים מקומיים וזרים. אחת ממשימות האיסוף: השגת החומרים שהפלילו את הרשת שהופעלה בידי המודיעין הסורי ושבין חבריה היו אודי אדיב ודן ורד.

עגומה במיוחד השתקפות תפקודן של הממשלות בעיני שנער, בשנותיו כאחראי לבטחון התחבורה הימית, האווירית והיבשתית. תוהו ובוהו, חיכוכים בין בעלי עניין, שיקולים מסחריים המתנגשים בבטחוניים. מסיפור לסיפור גובר הרושם שחסד נעשה עם מדינת ישראל ואזרחיה שהפיגועים הקשים שהיכו בה והפילו מאות חללים, באוטובוסים וביעדי תעופה ותיירות, לא היו תכופים וקטלניים עוד יותר.

מקומם גם לשמוע משנער איך התנשאו עליו קציני-צבא בכירים בדימוס שהפוליטיקה הסיעה ללשכת שר התחבורה; הכל אישי - במקרה זה (כמו בהיבהוב הכחול) אגו ומעמד - ולא ענייני. טוב שעדיין נשארו, אם אכן לא פרשו מטעמי גיל או תסכול, משרתי ציבור כשנער.

והפוליטיקאים, המרחיקים עובדים מסורים ומקצועיים כדי לפנות מקום למינויים פוליטיים, מזניחים את הזכרון האירגוני של השירות הממלכתי. בעשור שעבר, לאחר טיל חמאס שהשבית לזמן-מה את התנועה האווירית לישראל וממנה, כי פגע קרוב מדי לנתב״ג, הכינו שנער וצוותו תוכנית מפורטת ומתואמת להטסת ישראלים הביתה מחו״ל דרך עקבה. איש במשרדי התחבורה והבטחון - כולל ובראשות אותו איש שעבר ממשרד למשרד - לא נזכר בתוכנית שנער, לא שלף אותה מהכספת ולא הפעיל אותה.


אולפן: אמנון האס

בסוף מרץ השנה, חודשיים וחצי לפני תקיפת חיל האוויר באיראן ומטח-התגובה של הטילים האיראניים, סיים תת-אלוף במילואים יורם לרדו יותר מארבע שנות כהונה כראש רשות החירום הלאומית (רח״ל). מונה לו רק ממלא-מקום; צפוי שבתפקיד יזכה נאמן/תומך פוליטי כלשהו.

לרדו הוא כיום מהמומחים הבקיאים והמעודכנים ביותר בהגנת האוכלוסיה והעורף. לפני ראשות רח״ל מילא שלושה תפקידים בכירים בפיקוד העורף - מפקד מחוז, המפקד-המקים של חטיבת החילוץ וההצלה ולבסוף ראש מטה הפיקוד, סגנו וממלא-מקומו של האלוף.

ניתן לחלוק על התבונה שבקיום גופים כה רבים הדורכים זה על רגלי זה - רח״ל, פקע״ר, משק לשעת חירום (מל״ח), המטה לבטחון לאומי (מל״ל), המרכז לניהול משברים (מנ״ל), ערב-רב של ראשי-תיבות, בנוסף לפיקודים ולאוגדות בצה״ל ולמחוזות ולמרחבים במשטרה ולרשויות המקומיות ומשרדי הממשלה; ואולם כל עוד זה המצב המוסמך, ראש רח״ל הוא למעשה ראש מטהו של שר הבטחון לעניין הגנת העורף והכנתו לחירום.

למרבה התדהמה, ולחילופין כצפוי, שר הבטחון ישראל כ״ץ היה עסוק מאז שידרוגו בנובמבר אשתקד, עם סילוק יואב גלנט וסיכול גדעון סער, בכל עניין למעט העורף. לרדו, שעמד לפרוש אך התבקש להישאר, לא הצליח לפרוץ את החומה שסביב כ״ץ. באיום הייחוס האיראני, 1000 טילים שמתוכם יפגעו 150 ויגרמ להרס והרג המוניים, לא היה די לדירבון כ״ץ לקיים ולו דיון אחד במשמעויות העורפיות של המערכה נגד איראן. 

לרדו אינו מנדב מידע זה, בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״. כקצין שהתאזרח ב-2020 אך נשאר עד לאחרונה בתפקידו הבכיר במערכת הבטחון הוא עוטף את ביקורתו ברהיטות אדיבה; המבין יבין - ויתפלץ.

בדימונה, עיר הולדתו ונעוריו, לרדו הוא מותג. דודו, ערמון לרדו, יליד מרוקו - שמיגנט אליו משם את המשפחה - וכיום בן 95, היה איש-ציבור מקומי בולט, ראש המועצה ובהמשך העירייה. יורם נד ליורשי בן-גוריון במפלגות תנועת העבודה, שלא השכילו לטפח בעקבותיו את המנהיגות הצעירה בקרב עולי ארצות המזרח (המערב, בעצם).

יורם התגייס לחטיבת הנחל והתקדם כמפקד בחיל הרגלים בה - עד לסגנו של המח״ט יאיר גולן - ובבית הספר לקצינים, אך הגדוד שהוצע לו טרם הוקם. היה זה גדוד 90, ״נחשון״, אחד מגדודי החטיבה החדשה, כפיר.

לרדו סבור שבניגוד לכוונתם המקורית של מקימי פיקוד העורף, לאחר מלחמת עיראק ב-1991, מוצדקת השארתו בצה״ל גם משעמד על רגליו. שום גוף אחר במדינה, הוא אומר, לא היה מצליח לתפעל אותו בחירום - ולגייס מילואים כה רבים, תשעה מכל עשרה המשרתים בו.

לא כך המשרד קצר הימים להגנת העורף, שקירטע בעשור שעבר ובוטל כי משרדים אחרים לא האצילו לו מאחריותם ומסמכויותיהם. מעל - או מתחת לכל - תמה לרדו על מחדלי הממשלה הנוכחית, שמאז 7 באוקטובר לא כוננה ״קבינט אזרחי״ לטיפול בנושאים שאינם צבאיים. רק החברה האזרחית, ביחידים ובאירגונים, התעשתה וקמה למלא את החסר, בעוד הפוליטיקאים מפריחים מליצות תקומה.

מציאות מוחשית לכל, הנתמכת בעדות - חמורה במהות, אדיבה בעטיפה - מבפנים.

אולפן: אמנון האס

שעתיים ויותר של שיחות עם שחר ארגמן סותרות לכאורה את דימויו העצמי כשתקן, אך ההסבר נעוץ בחלוף הזמן ובתמורות במצב. כאזרח זה עשור וחצי, למעט התנדבות בחירום, הוא מתנזר ממעורבות בענייני צה״ל בכלל ואמ״ן בפרט. 

בשיחה נוספת זו עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר תת-אלוף במילואים ארגמן על פציעותיו, במבצעים לקטיפת מוסטפה דיראני ולשחרור נחשון וקסמן; על הנדרש מלוחם המסיים מסלול בסיירת מטכ״ל וממפקד היחידה; ועל פקודיו שחלפו על פניו במסלול הקידום - ניצן אלון, הרצי הלוי (אותם זיהה כמיועדים לפיקוד על היחידה) ולבסוף גם אורי גורדין ושלומי בינדר. מגוייסים אחרים לסיירת מטכ״ל - נפתלי בנט, עופר וינטר, מתן כהנא - עברו ליחידות אחרות כשארגמן חזר ליחידה כמפקד.

ארגמן מנסה לתאר את הצופן הגנטי של סיירת מטכ״ל לעומת יחידות עלית אחרות (שלדג, שייטת 13) ומסמן את מפקדי היחידה שהכיר - אחרי תקופות דוביק תמרי, אהוד ברק ועמירם לוין - שבלטו בעיניו יותר מאחרים. מקביליו כמפקד היחידה היו יואב גלנט בשייטת וגל הירש בשלדג.

לאחר השיא של הפיקוד על היחידה יצא לשנת השתלמות במארינס ולרגיעה נדירה עם המשפחה. בשובו התברר לו שתפקיד שהוצע לו באמ״ן נמסר לקצין אחר, ותיק ממנו, וכתחליף התמנה למפקד חטיבת צנחני מילואים. כמפקד היחידה הטכנולוגית של אמ״ן, שמונה-אחת, הוביל הצטיידות בפיתוחים מסעירי דמיון. בתפקידו הבכיר האחרון היה ראש מערך המבצעים המיוחדים (מ״מ), תפקיד שמהותו מחייבת שותפות הדוקה עם המוסד והשב״כ. במסמכים אמריקאים שיורטו ופורסמו (״ויקיליקס״) מיוחסת לפעולות SOD, Special Operations      Division חשיבות מבצעית-מודיעינית רבה. 

בנובמבר 2018, כתא״ל במילואים, חבר לסגנו-לשעבר ניצן אלון לחקור את הסתבכות המבצע המיוחד בחאן יונס. באותה עת נאמר כי לולא הסתיים המבצע בחלל אחד (סא״ל מ׳) ובחילוץ הכוח, היתה עלולה להתלקח מלחמה עם חמאס. ב-7 באוקטובר התברר כי אסון ההפתעה גדול מכל מה שהיה מתרחש חמש שנים לפני כן. ארגמן, שהתייצב לסייע ללא מינוי בבסיס החדש של סיירת מטכ״ל, התפעל במיוחד ממפקד פלגת הפח״ע של היחידה, רב-סרן אריאל בן משה, קצין שניבאו לו גדולות ביחידה, שמיהר להדרים ונהרג בקרב.

בצניעותו כי רבה נמנע ארגמן לאורך שירותו משיווק וממירפוק. קצין תאב קידום ממנו היה נזהר יותר ברגישויות של בכיר שלא הורשה להיכנס לתדריך סודי ביותר של סיירת מטכ״ל לקראת מבצע. ארגמן, בהקפדתו הנוקשה על בטחון מידע ושותפות סוד, סירב לאפשר גם למאבטחי רבין להתקרב איתו לליבת תוכנית המבצע שלהצגתה הגיע ראש הממשלה לבסיס סירקין. במשרדו של סא״ל ארגמן ביקש רבין רשות לעשן, לפני ששלף סיגריה.

למחרת רצח רבין כינס ארגמן את חיילי סיירת מטכ״ל ונשא דברים על האיש והפשע. הדף שהכין היה המסמך היחיד שלקח איתו בתום תפקידו. את הקסדה שנמחצה כשהצילה את ראשו מקליע אם-16 צה״לי גנוב, כשנחשון וקסמן וסרן ניר פורז נהרגו ו-11 לוחמים (והוא איתם וביניהם) נפצעו, השאיר כמקובל ביחידה; המשמעת ניצחה את המזכרת.

בעקבות דברים שכתב אחד מאחיה של שקמה שוורצמן ברסלר - וביתר שאת, לאור המופת של תא״ל במילואים אמיר השכל - הצטרף כבר לפני כחומש להפגנות נגד נתניהו, ממשלתו ומדיניותם. באחד ממסעות המחאה לירושלים עיכבוהו שוטרים בטענה שנהיגתו האיטית בנתיב הצדדי מפריעה לתנועה. כך, סיפר, הומחש לו איך הוראותיהם של קודקודים רעים מחלחלות אל הדרג הביצועי הזוטר, במדרון התלול של ממשלת נתניהו במלחמת עזה ובכירסום הדמוקרטיה הישראלית.

שעתיים ויותר של שיחות עם שחר ארגמן סותרות לכאורה את דימויו העצמי כשתקן, אך ההסבר נעוץ בחלוף הזמן ובתמורות במצב. כאזרח זה עשור וחצי, למעט התנדבות בחירום, הוא מתנזר ממעורבות בענייני צה״ל בכלל ואמ״ן בפרט. 

בשיחה נוספת זו עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר תת-אלוף במילואים ארגמן על פציעותיו, במבצעים לקטיפת מוסטפה דיראני ולשחרור נחשון וקסמן; על הנדרש מלוחם המסיים מסלול בסיירת מטכ״ל וממפקד היחידה; ועל פקודיו שחלפו על פניו במסלול הקידום - ניצן אלון, הרצי הלוי (אותם זיהה כמיועדים לפיקוד על היחידה) ולבסוף גם אורי גורדין ושלומי בינדר. מגוייסים אחרים לסיירת מטכ״ל - נפתלי בנט, עופר וינטר, מתן כהנא - עברו ליחידות אחרות כשארגמן חזר ליחידה כמפקד.

ארגמן מנסה לתאר את הצופן הגנטי של סיירת מטכ״ל לעומת יחידות עלית אחרות (שלדג, שייטת 13) ומסמן את מפקדי היחידה שהכיר - אחרי תקופות דוביק תמרי, אהוד ברק ועמירם לוין - שבלטו בעיניו יותר מאחרים. מקביליו כמפקד היחידה היו יואב גלנט בשייטת וגל הירש בשלדג.

לאחר השיא של הפיקוד על היחידה יצא לשנת השתלמות במארינס ולרגיעה נדירה עם המשפחה. בשובו התברר לו שתפקיד שהוצע לו באמ״ן נמסר לקצין אחר, ותיק ממנו, וכתחליף התמנה למפקד חטיבת צנחני מילואים. כמפקד היחידה הטכנולוגית של אמ״ן, שמונה-אחת, הוביל הצטיידות בפיתוחים מסעירי דמיון. בתפקידו הבכיר האחרון היה ראש מערך המבצעים המיוחדים (מ״מ), תפקיד שמהותו מחייבת שותפות הדוקה עם המוסד והשב״כ. במסמכים אמריקאים שיורטו ופורסמו (״ויקיליקס״) מיוחסת לפעולות SOD, Special Operations      Division חשיבות מבצעית-מודיעינית רבה. 

בנובמבר 2018, כתא״ל במילואים, חבר לסגנו-לשעבר ניצן אלון לחקור את הסתבכות המבצע המיוחד בחאן יונס. באותה עת נאמר כי לולא הסתיים המבצע בחלל אחד (סא״ל מ׳) ובחילוץ הכוח, היתה עלולה להתלקח מלחמה עם חמאס. ב-7 באוקטובר התברר כי אסון ההפתעה גדול מכל מה שהיה מתרחש חמש שנים לפני כן. ארגמן, שהתייצב לסייע ללא מינוי בבסיס החדש של סיירת מטכ״ל, התפעל במיוחד ממפקד פלגת הפח״ע של היחידה, רב-סרן אריאל בן משה, קצין שניבאו לו גדולות ביחידה, שמיהר להדרים ונהרג בקרב.

בצניעותו כי רבה נמנע ארגמן לאורך שירותו משיווק וממירפוק. קצין תאב קידום ממנו היה נזהר יותר ברגישויות של בכיר שלא הורשה להיכנס לתדריך סודי ביותר של סיירת מטכ״ל לקראת מבצע. ארגמן, בהקפדתו הנוקשה על בטחון מידע ושותפות סוד, סירב לאפשר גם למאבטחי רבין להתקרב איתו לליבת תוכנית המבצע שלהצגתה הגיע ראש הממשלה לבסיס סירקין. במשרדו של סא״ל ארגמן ביקש רבין רשות לעשן, לפני ששלף סיגריה.

למחרת רצח רבין כינס ארגמן את חיילי סיירת מטכ״ל ונשא דברים על האיש והפשע. הדף שהכין היה המסמך היחיד שלקח איתו בתום תפקידו. את הקסדה שנמחצה כשהצילה את ראשו מקליע אם-16 צה״לי גנוב, כשנחשון וקסמן וסרן ניר פורז נהרגו ו-11 לוחמים (והוא איתם וביניהם) נפצעו, השאיר כמקובל ביחידה; המשמעת ניצחה את המזכרת.

בעקבות דברים שכתב אחד מאחיה של שקמה שוורצמן ברסלר - וביתר שאת, לאור המופת של תא״ל במילואים אמיר השכל - הצטרף כבר לפני כחומש להפגנות נגד נתניהו, ממשלתו ומדיניותם. באחד ממסעות המחאה לירושלים עיכבוהו שוטרים בטענה שנהיגתו האיטית בנתיב הצדדי מפריעה לתנועה. כך, סיפר, הומחש לו איך הוראותיהם של קודקודים רעים מחלחלות אל הדרג הביצועי הזוטר, במדרון התלול של ממשלת נתניהו במלחמת עזה ובכירסום הדמוקרטיה הישראלית.

חברי יחיעם, קיבוץ צעיר וקטן של השומר הצעיר בגליל המערבי, הקשיבו בדריכות לשידור ההצבעה באו״ם בכ״ט בנובמבר 1947. ציפו להם שתי בשורות, טובה ורעה: אושרה הקמת מדינה עברית בארץ-ישראל, אך יחיעם נועד להישאר מחוץ לגבולותיה, במדינה הערבית.

הקרבות והמצור על יחיעם היו למורשת שלתוכה נולד שחר ארגמן. שלושה עשורים וחצי אחר כך היה למפקד סיירת מטכ״ל, שקלטה אותו, בעקבות אחיו, לאחר שרופאי חיל-האוויר גזרו עליו להפסיק את השתתפותו בקורס-הטיס. כקצין צעיר עזב את הקיבוץ, אך לא השתחרר מהרגלים שנטבעו בו - בקשה במקום פקודה, הרבה עשייה ומעט דיבור.

בשיחה ראשונה משלוש עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר תת-אלוף במילואים ארגמן על מבצעי היחידה, מוצלחים יותר ופחות, מזוויתו האישית כלוחם, מפקד צוות ופלגה, סגן ולבסוף מפקד היחידה וקצין בכיר באגף המודיעין, בין סוף שנות ה-70 לשלהי העשור הראשון למאה הנוכחית, כשהשתחרר סופית משירות הקבע בתום כהונתו כמפקד מערך המבצעים המיוחדים באמ״ן.

בין השמות הנזכרים בחלק זה של השיחה: נחמן סירקין (שבסיס היחידה נקרא על שם היישוב הסמוך, שהנציח אותו), חיים בן יונה, יפתח מור, רוני שלומי, נחמיה תמרי, עוזי דיין, רפול איתן, שי אביטל, עמר בר-לב, איציק מרדכי, ברק שרעבי, בוגי יעלון, מוסטפה דיראני, דורון אביטל, אורי שגיא, ארז גרשטיין, נחשון וקסמן, שאול מופז, אהוד ברק, אמנון ליפקין שחק. בין האירועים: פיגוע המיקוח במשגב עם, קו 300, המבצע שנקטע אך לא נחשף בסוריה, צאלים ב׳, התחרות בין הימ״מ לסיירת מטכ״ל על מבצעי ״צבא שמיים״ לחילוץ בני ערובה.

צביק׳ה שור אינו יליד מזל שור, אלא מאזניים, ובכלל אינו שור, בחולם, אלא שו•ר. הטועים בהגיית שם משפחתו שומעים ממנו שצבי ושור גם יחד הם חיה אחת יותר מדי. שמו הנכון יאה לו: הוא מדיף ביטחה ולא היסס לשתף בדעותיו גם גדולים ותקיפים שהיו עלולים להיפרע ממנו.

למרות אותו חולם שגוי, תת-אלוף בדימוס שור, איש בטחון וכספים, אינו זר לחיות הרפת. בילדותו, כשהתייתם בחדרה מאימו, נשלח לפנימיית מאיר שפיה, מול הקצה הצפוני של זכרון יעקב, והתמחה בה בחליבה וברעיית העדר. עד היום מלווה אותו טעם השמנת שהכינו לעצמם הרפתנים וזכרם של הפרה ״בדותה״, הפר רב-האון ״גוליית״ שנטה לו חסד מאז היותו התוודע עגל רך והחמור שכשמו לא הוא, ״סבלן״, ששימש תחתיו במסעי דוורים אף שסמל הדואר הוא צבי.

אביו עבד בחברת החשמל וכך גם ידידי ההורים, שהיו גם שכניהם. הנער למד בבית הספר המקצועי בסמ״ת והמשיך משם, לגאוות אביו, לתואר בטכניון בהנדסת חשמל. לא סתם חשמל - ״זרם חזק״, מדגישה התעודה, ואכן שור זורם חזק גם לתוך העשור העשירי לחייו.

כקצין חשמל במשחתת ״אילת״ ובשייטת 1 - השייטת הגדולה של חיל הים הקטן - הגיע שור להשתלמות בצי הוד מלכותה ואף הביך את מארחיו כשגילה אצלם שגיאה בנוסחה; טוב שנלסון לא חי לראות. הצוללת המשומשת שהבריטים שמחו למכור הוכנה למסירה עוד לפני בוא הצוללנים של סא״ל יוסף דרור. על כן היה זה הסגן הצעיר שור שחתם על ״תנין״ בשם חיל-הים של בן גוריון.

רוב שנותיו במערכת עברו על שור אחר כך במשרד הבטחון, או בתפקידים משותפים למשרד ולצבא. רשימה חלקית של האישים שלסביבתם נקלע בעבודתו: סגן שר הבטחון (ולימים השר) פרס, הרמטכ״ל רבין, יורשו בר-לב, יורשו דדו, סגנו טל, מנכ״ל הבטחון קשתי והיועצים הכספיים/ראשי אגף התקציבים חפץ, קין, אלרון וגור. כראש המחלקה הכלכלית במשלחת הרכש (והקשרים המדיניים) של משרד הבטחון בניו יורק, בניהולו של יוסי צ׳חנובר, היה שותף לתקופת שיא במעמד מש״ן, מול הפנטגון, ספקים אמריקאים וזרועות צה״ל.

שור, ג׳ינג׳י ששפמו ודעתנותו הלכו לפניו, השתתף מאז ראשית שנות ה-60׳ במאמצי הייעול, התכנון, המחקר והפיתוח של מערכת הבטחון; בצמצום כפילויות ובהתמודדות עם תובענותו של חיל האוויר הטס, בין השאר מול הצעות להצטיידות בטילים. בלהט דומה הוא פועל כאזרח, זה קרוב לרבע מאה, למען הצטיידות במיירטי לייזר. הוא מבכה את העדפת כיפת ברזל על סקייגארד, במקור נאוטילוס, של נורתרופ גראמן. ״מגן אור״, הלייזר העכשווי, חלש וקצר טווח מכדי לספק אותו.

בגין, שחיבב אותו והגן עליו מפני שרון ושרים אחרים, רצה בו עם שחרורו משירות הקבע כמנכ״ל בנק ישראל. בהגיעו לראיון אצל שר האוצר ארידור הבהיר שור - החולק את יום הולדתו עם ז׳בוטינסקי - שאינו חבר ליכוד. בו ברגע ״ירד מסך״ על פני ארידור.

בין גאוותיו של שור: הקמת שכונה לגימלאי צה״ל בראש העין ומאבק על עידכון הגימלאות. כמומחה-מעורב, אין לו קושי לנמק מדוע הפנסיה התקציבית, שמקבלי הפנסיה הצוברת - ואזרחים ספקנים - מתקנאים בה, אינה הטבת יתר. לשם כך הוא מבליט את העוול שנגרם לרס״רים ותיקים ומנדב גם דיווח על גובה התלוש האישי שלו.


אולפן: אמנון האס

סגן-אלוף במילואים, בכלל לא בדימוס, עמר דנק אינו רואה סתירה בכפל המומחיות שלו. כשחיל האוויר מגייס אותו לשירות פעיל ושואב מעשרות שנות נסיונו כנווט-קרב, קצין-מטה וחוקר אירועים ואירגונים בטחוניים, הוא משרת כמתכנן מיומן של מערכות צבאיות; לאחרונה היה שותף מרכזי בצוות החשיבה והכתיבה של תוכנית מבצעי החיל באיראן. האחת ידו מחזיקה בעט ניסוח רעיון השגת העליונות האווירית בשמי איראן, כמפתח להשגת המשימה, והשנייה מניפה את דגל המחאה.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר דנק על דרכו מחיפה לקורס הטיס, שירותו במושב האחורי של פנטום ו-F-16, הצבתו כנציג חיל האוויר ליד אלוף פיקוד הצפון עמירם לוין ותגובת מפקד החיל דני חלוץ למראה כנפי הנווט שדנק המשיך לענוד גם לאחר שהואחדו עם כנפי הטייסים.

בפלישה האמריקאית לעירק, ב-2003, התכונן צה״ל למהדורה חוזרת של מלחמת 1991, כולל ירי טילים על ערי ישראל. חלוץ, מחייך דנק, היה כה להוט לפגוע סוף-סוף, לאחר תריסר שונות אימוני ציד, במשגרים ניידים של טילי קרקע-קרקע, עד שהבטיח להעלות בשתי דרגות כל צוות אוויר שיצליח לצוד משגר. סדאם, שלא ירה, סיכל את הקידום המהיר.

דנק סלחני למדי ביחסו למפקד חיל האוויר בשלוש השנים האחרונות, תומר בר, בהתמודדותו עם מחאת מתנדבי צוות האוויר נגד ההפיכה המשטרית. הוא חריף יותר בהתבטאויותיו נגד ממשלת נתניהו, לקראת 7 באוקטובר ומאז. דנק מוקיר אזרחים מסויימים, יוצאי הקצונה הבכירה בחיל האוויר, שהחליטו להעמיד עצמם לבחירה, אך דעתו אינה נוחה מהדימוי המוטעה של חיל האוויר - להבדיל מיחידים בין גימלאיו - כאירגון הפועל ציבורית בטיסת מבנה.

אולפן: אמנון האס

סרן במילואים רון פיינר הוא סטודנט לפילוסופיה, כלכלה ומדע המדינה, בן 26. אמנם בגיל זה יצחק רבין היה מח״ט הראל במלחמה ואריק שרון מג״ד הצנחנים בפעולות הגמול, אבל פיינר הוא בן זמנו וממלא את חובותיו לצבא כעיסוק חשוב אך לא עיקרי.

פיינר, בן מושב בן עמי בגליל המערבי, היה לוחם, מ״מ וסמ״פ בחטיבת הנחל. בשירות המילואים הוצב לחטיבת חי״ר צפונית של יוצאי הנחל, כמפקד מחלקה שהתאמנה למיתארים קרביים בלבנון ובעזה. ב-7 באוקטובר יצא ביוזמתו לכיוון מחסני החירום ובדרך גייס את המחלקה. הוא זומן והגיע לסבב אחר סבב, בקו לבנון, שם ספג גדודו הרוגים ופצועים.

כשהתערער אמונו בתום הלב ובשיקול הדעת של הממשלה ביחסה לחטופים בעזה ולהמשך המלחמה שם לתועלת פוליטית נבט בו רעיון הסירוב להתייצב שוב לשירות מילואים פעיל, כדי לפנות כוחות סדירים לעזה. הוא התלבט בסוגיה בכל רבדיה המוסריים, מול מצפונו, מחוייבותו לחייליו ושותפותו בביצוע מדיניות המייצרת פקודות שאינן בלתי-חוקיות בעליל בהגדרה הצרה אך נוגדות את אתוס הצבא וערכי הקצונה.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר פיינר על תגובות מפקדו הישיר, עמיתיו, חייליו וחניכיו שלקראת - ועכשיו גם בתוך - השירות הצבאי; שיגרת הכלא; נחישותו לדבוק בעקרונותיומפקד הפלוגה העדיף לפטור אותו מהתייצבות כדי שלא יסרב, אך קצין בכיר ממנו שפט את הסרן - ללא סמכות, כמסתבר - ל-20 יום בכלא הצבאי. 

במהרה, אך לאחר שפיינר הספיק להתוודע ל״קצינייה״ בכלא 10, בוטל המשפט הראשון ופיינר הובא בפני תת-אלוף יפתח נורקין, ופיינר גילה שמפקד האוגדה מהשריון לא רק אינו נוטה לו חסד, אלא אף מגדיל את עונשו. הכל, מסתבר, בגלל פגם נשפטי חמור, האשמת פיינר בנפקדות ובלי שהוסברה לו זכותו להיעזר בסניגור צבאי. צדק בצה״ל, 2025.

רון פיינר נראה ונשמע כהיפוכו של מנהיג המשלהב המונים ומניף נס מרד. הוא רק מבקש להיות שלם עם עצמו ועם ערכיו, בצעד אישי קטן, עם חגור, נשק ומשקל רב על גבו, בדרך התלולה לחברה, מדינה ומערכת צבאית טובות יותר.

אולפן: אמנון האס

אולפן: אמנון האס

היכנסו והשפיעו על "אפרכסת" - 

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

אולפן: אמנון האס

״כאוס מאורגן,״ מתאר משה רדמן אבוטבול, להלן מר״א, את פעילות המחאה נגד ממשלת נתניהו, מעשיה ומחדליה זה שנתיים וחצי, מהכרזת יריב לוין על ההפיכה המשטרית, דרך מלחמת 7 באוקטובר ולקראת הבחירות לכנסת, בעוד כך-וכך חודשים.

רוצה לומר, לאנרכיה - הגנאי המופרך בפי חסידי נתניהו - אין היררכיה. יש ״שולחן״ (מונח ששימש את בן-גוריון, גולדה ושרים אחרים לאיפיון הממשלה ודיוניה) שסביבו מתכנסים הוא, שקמה ברסלר ופעילים בולטים ומתמידים נוספים, מתייעצים, מתאמים ומחליטים בהסכמה רחבה ככל האפשר; וצעידה שלובת זרועות, מבססת בכורה, בראש טורי צלייני דמוקרטיה במעלה הדרך לירושלים.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״, הפעם באולפן עמותת המתנדבים שלו בהרצליה, מספר רדמן על כיווני הפעולה, ההתארגנות וההידברות של מובילי המחאה. בין השמות הנזכרים, מהם לחיוב ומהם פחות: יאיר גולן (המנהיג הפוליטי המבטא נאמנה וללא מורא את השקפותיו של מר״א), אהוד ברק, בני גנץ, יצחק הרצוג, גדי איזנקוט, יאיר לפיד. עלותן המצטברת והנתרמת של ההפגנות, העצרות והפעילויות הנוספות, הוא אומר, נאמדת במאות (״נמוכות״) של מיליוני שקלים, הרחק מהמיליארדים שהיריבים מדמיינים.

האיש הנמרץ בחולצת הטריקו הלבנה, שלדבריו אין בדעתו להמיר בשנים הקרובות בחליפת ח״כ, גילה את כוחה של ההובלה כשחסם עם מאות מפגינים את איילון, ערב אביבי אחד ב-2003, ומאז צבר עוד כ-10 מעצרים וספג אלימות משטרתית לתפארת, אך מזדהה עם מצוקת השוטרים והסוהרים וחותר להידברות עניינית עם מפקדיהם. לא עם נתניהו, שמקורביו גיששו אחר פגישה מפייסת, כביכול. מר״א וחבריו חשדו בכוונות השליחים והחליטו שלא משתלם להצטלם כמופעלים-משוטים.

למחוללי ההפיכה המשטרית היו מניעים שונים, שהשתרגו זה בזה למזימה משותפת. נתניהו רצה בהצלחתה כמילוט מאישומיו, פן יורשע. רדמן, אולי במפתיע, מאותת שאינו בקוטב הקנאי של המחאה: הוא מוכן להעניק לנתניהו הישג בדמות הסדר טיעון וחנינה נשיאותית, ובלבד שייעלם סופית מהשדה הפוליטי.

אולפן: אמנון האס

במהלך הרגיל של הצמיחה המקצועית בשירות המשפטי, עו״ד נאוה בן-אור היתה המועמדת הטבעית, הבאה בתור, לתפקיד פרקליטת המדינה, כאשר עדנה ארבל פרשה והתמנתה לשופטת בעליון. ב-2004 לא היתה ההתנהלות רגילה כלל. גם היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין פרש למען מושב בעליון, ומישנהו-יורשו, מני מזוז, החליט למעשה ״רק לא נאווה״ וקידם את ידידו ערן שנדר, מנהל המחלקה לחקירות שוטרים, לתפקיד השני בחשיבותו בנערכת.

זאת היתה תוצאה אומללה - למערכת, לא לבן-אור - של יחסים עכורים בין מחנה רובינשטיין-מזוז למחנה ארבל, סביב יחסו הכפייתי של היועמ״ש לראש אגף החקירות במשטרה, ניצב משה מזרחי. ארבל, בן-אור ופרקליטת מחוז הדרום יסכה לייבוביץ זיהו במזרחי קצין ישר ותקיף, לוחם נחוש בשחיתות. רובינשטיין המתחסד דימה לראות בו, בהשאלה מאולצת מארצות אחרות, שוטר תאב כוח המוכן לכופף את הכללים בדרך למטרה. יצא שבן-אור הקריבה את קידומו למען עניין צודק.

בן-אור לא סיימה בכך את מסלולה כמשפטנית בכירה. לאחר הפוגה קצרה התמנתה לבית המשפט המחוזי בירושלים ואף היתה מועמדת לעליון. בין עיסוקיה כיום: פעילות לתיעוד ולמיצוי הדין עם פושעי המין בזוועות ה-7 באוקטובר.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספרת בן-אור על דרכה בפרקליטות, מאז התמחותה אצל דורית בייניש; על התרשמותה מפתיחותו של היועמ״ש יצחק זמיר; על תיקיהם של אישי ציבור, כולל נתניהו, ועל האתוס המקצועי של חתירה לגיבוש חוות דעת ללא משוא פנים וללא התאהבות במסקנות ראשוניות.

כצפוי, היא נחרדת לנוכח ההפיכה המשטרית, ההכפשות, הטלת הדופי בבית המשפט העליון וההתפוררות המודרכת של האמון בחוק ובאנשיו. התהליך ההדרגתי של הירידה ברמת המצטרפים לשירות הציבורי והמוכנים להישאר בו, היא מסכימה, מוכרח להשפיע לרעה גם על רמת השופטים.

בן-אור נרגשת, כמעט עד לחלוחית בעיניה, כשהיא נזכרת בהתלבטויות מייסרות לקראת הרשעות הנושאות עונשי מאסר, ובמיוחד בהחלטתה להימנע מכליאת צעיר ששדד נהג מונית. בגזר דינו אמרה לו שהמערכת מושיטה לו יד; בו תלוי אם ייענה ליד המושטת, יסור מרע, יתגייס לשירות חובה ויהיה לאזרח המועיל לעצמו ולכלל. לא היה מאושר משניהם כששלח ״לשופטת נאוה״ מכתב המגולל את הצלחתו להתנזר מפשע, את התקדמותו בצבא ואת הסמכתו לקצונה, במעמד שביקש ממנה לכבדו בנוכחותה.

היכנסו והשפיעו על "אפרכסת" - 

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

בסוף 43 שנותיו במשרד החוץ היה נמרוד ברקן שגריר ישראל באוטאווה, ולמרבה ההפתעה הוא אינו נזעק לחמול על מארחיו לנוכח חזון הסיפוח דרומה שהפיל עליהם לאחרונה דונלד טראמפ. יש בכך שיקוף מסויים לקו שמייצג ברקן, לפחות כעת ממיצפה יוצא שירות החוץ, בעד הבעת עמדה גם כשאינה תואמת את החכמה המקובלת - או את מדיניות הדרג הממונה.

ברקן שירת ארבע פעמים בצפון אמריקה. לפני קנדה - בפילדלפיה, וושינגטון וסן פרנסיסקו - וניהל את חטיבת התפוצות והדתות במטה משרד החוץ. הוא אינו מוחה כשמזהים אותו עם האסכולה הבטחונית במשרד, זאת שהיתה קרובה יותר בגישתה לצה״ל, לזרועות המודיעין, לוועדה לאנרגיה אטומית ולמשרד הבטחון, המחובר בטבורו לתעשיות הבטחוניות. זאת אסכולה שראשיתה בתקופת ועדות שביתת הנשק ואנשי המשרד כיוסף תקוע, משה ביתן, מרדכי גזית ושמשון ארד.

ברקן הושאל לזמן-מה ללשכת הממונה על קשרי-החוץ במשרד הבטחון והירצה במכללה לבטחון לאומי. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ הוא מספר גם על חוויות מימיו בלשכת שר החוץ שמעון פרס. בכל בוקר, כשפרס טיפס לחדרו במדרגות המשרד הישן, קידמו את פניו תמונות השרים הקודמים. ראש וראשון להם - משה שרת, שפרס - מנכ״ל משרד הבטחון שבן גוריון מינה ערב צאתו לחופשה ממושכת בשדה בוקר - עקף ותימרן. ״תזיזו את התמונה הזאת,״ רטן פרס חסר אונים, כמו דוריאן גריי המתבונן במראה ומתכחש לתהפוכת הזמן שעשתה אותו מאנטי-שרת לשרת.

החשוב בתפקידיו של ברקן במשרד החוץ היה ראש ממ״ד, המרכז למחקר מדיני - הזרוע המודיעינית של המשרד האמור להשפיע על המדיניות הבין-לאומית של ממשלת ישראל, אך לרוב אינו מצליח, ולעתים אף אינו מנסה, לעשות זאת. ממ״ד לא המריא לגובה שהועידה לו ועדת אגרנט בסוף תקופת אבא אבן, שקודמיו היו רק גולדה ושרת - פוליטיקאים בעלי מעמד במפלגת השלטון. משולש ברמודה של המודיעין - אמ״ן, המוסד ושב״כ - העלים את ממ״ד, לא כטיטניק עוצמתית הפוגשת קרחון אלא כסירה קרועת מפרש המיטלטלת על הגלים.

תוצאת מידורם של חוקרי ממ״ד מחומר מסווג מאד הזיקה לממדרים ולאדוניהם הפוליטיים, שהתבשמו מהסודות וטעו בהערכות. במאמר שפירסם ברקן לאחרונה, עם בני דגן, גם הוא ראש ממ״ד לשעבר, הם מתעדים סדרת התרעות שהפיץ ממ״ד לפני 7 באוקטובר ושלא הוציאו את נתניהו, השרים ובכירי הבטחון משאננותם.

כנסו והשפיעו על "אפרכסת" - 

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

עזרו לנו לשפר את "אפרכסת"

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

ד״ר משה סנה, ממנהיגיו הבטחוניים-מדיניים של היישוב העברי בשנות ה-40׳ ואיש ציבור בולט בעשוריה הראשונים של מדינת ישראל, קיווה שבנו אפרים יירתע מהתחום הפוליטי ויילך בדרכו רק לרפואה. אפרים לא מילא את משאלתו. הוא הלך בעקבות אביו לבטחון ולרפואה, אבל גם לכנסת ואף לממשלה, שאליה היה משה סנה בודאי מגיע לולא דבק באמונותיו ונשאר מחוץ לזרם המרכזי.

תת-אלוף בדימוס ד״ר אפרים סנה היה לוחם, מפקד ומושל לפני שהתאזרח והצטרף למפלגת העבודה, כתומך ברבין ולכן גם פסול בעיני פרס. בצה״ל היה רופא מערך החי״ר והצנחנים, מפקד צוותי הרפואה באנטבה - שם היה האחרון שראה את הפצוע האנוש יוני נתניהו לפני מותו - ומייסד יחידת החילוץ של חיל האוויר 669 במתכונתה המשודרגת והקרבית. בדרום לבנון ובגדה המערבית ניהל את הטיפול הבטחוני-פוליטי-אזרחי באוכלוסיה נפיצה. בממשלת רבין היה שר הבריאות - הרופא היחיד מעולם - ובממשלת שרון שר התחבורה.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר סנה על ילדות תל אביבית במשפחת שני רופאים, נעוריו בתנועה הקומוניסטית בנק״י, שירותו בנח״ל ובצנחנים ולימודי הרפואה. במלחמת יום הכיפורים, כמפקד פלוגת הרפואה של חטיבת הצנחנים הסדירה, היה עם גדוד 890 בחווה הסינית ועם המח״ט עוזי יאירי, שכרע תחת נטל האבל על חללי החטיבה.

לאורך הדרך נתקל בדמויות שונות, ממקורבי ערפאת בשליחויות חשאיות מטעם פרס ורבין ועד לברוך גולדשטיין. בהתמודדויות על ראשות מפלגת העבודה הפסיד לאהוד ברק לאחר בחירות 1996 ולפואד בן אליעזר לאחר בחירות 2001. שש שנים אחר כך, כסגנו של שר הבטחון עמיר פרץ, היה מעורב בהכנות לתקיפת הכור הגרעיני הסורי, עד שברק גבר על פרץ והזדרז להוציא את שניהם ממשרד הבטחון. המבצע נדחה ביותר מחודשיים והצליח, לדעת סנה, בעיקר בזכות ביצועי חיל האוויר בפיקוד אליעזר שקדי ושיקול הדעת של ראש המוסד מאיר דגן, ידיד ותיק של סנה מימי לבנון. סנה גאה בתרומתו להחלטת שרון להתעלם מהביקורת על נגיעת דגן בפוליטיקה ולמנותו לרמס״ד.

כחבר-כנסת חדש שלא צורף עדיין לממשלת רבין, שלמענו פעל נגד פרס, התנחם סנה בחברות בתת-ועדת החוץ והבטחון לשירותים החשאיים, התעמק בחומר המודיעיני ואיבחן את סכנת הגרעין האיראני. רבין הסכים איתו, שנים לפני שבנימין נתניהו ניסה לנכס את הנושא לעצמו. איראן ממשיכה לקנן בראש דאגותיו של סנה והוא מצדד בתקיפת התשתית הגרעינית שלה - אך לא בשנה הקרובה, באין לה עדיין יכולת להתחמש.

אולפן: אורי אנוליק

עזרו לנו לשפר את "אפרכסת" 

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

כקצין-לוחם ביחידת מודיעין ניסה יונתן דקל לתהות על קנקנם של עמיתים מבוגרים ממנו ולבושים אזרחית מגוף מקביל - המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. הם היו בה בעת דומים לדקל וחבריו, ביניהם שי סתרן, ושונים מהם, בגישה ולא רק בגיל ובנסיון.

כשסיים את לימודיו בבית-הספר לקולנוע ולטלוויזיה סם שפיגל, חמש שנים מאומצות שניראו לו המשך של חמש שנותיו בחובה ובקבע, החליט דקל להעמיד את המוסד - עם סתרן, דוקטור לאנתרופולוגיה, כשותפו לתסריט - במרכז סרט עלילתי שיעביר לצופיו את המציאות של מבצעי מודיעין החוץ במעטפת יצירתית. התוצאה היא ״צ׳קאאוט״, עם אקשן - חלקו מדומיין - ואווירה של מרפק בצלעות ולשון בחך יותר מאשר של אגרוף בבטן וסכין בין השיניים.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מתאר דקל, במגבלות בטחון מידע, את רקעו האישי ואת בניית הסיפור והדמויות. העלילה נעה בין ההתרחשות במקום מסויים, מלון באיסטנבול, לבין התחקיר המתבצע לאחר שנה, בפועל במטה המוסד ובהזייה שוב במלון.

דקל וסתרן חמקו משתי מלכודות שגרתיות בסרטי ביונוקרטיה, המימסד הביורוקרטי של הביון - CIA או MI-6, קג״ב או מוסד - אחת של טובים מאד מול רעים לחלוטין ושנייה של רקב בוגדני בצמרת אירגון מודיעיני שנחדר בידי אויב. הם משרטטים אנשים רגילים, באופיים, במצבים פחות רגילים, עם חיים כפולים, בבית ובחוץ, כשהפעולות בשליטת העושה בעת העשייה אך בידיעה שהוא עתיד ליתן דין וחשבון בפני הממונים עליו. 

״צ׳קאאוט״ אינו ״גבעת חלפון״ או ״מבצע סבתא״ של המוסד: הוא מחוייך, אבל גם רגיש ולעתים רגשני. סרט שאנשי המוסד שצפו בו אמרו שהציב מולם מראה ושקהל אחר יכיר בו את קילוף המיתוס מהאמיתות.

עזרו לנו לשפר את "אפרכסת" - 

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

ד״ר נמרוד נוביק קלט נינוחות של בטחון ומודיעין, חשאיות ומימשל, בבית הוריו, תחילה בכפר חיים שבשרון ואחר כך במגורי משפחות השב״כ, המוסד ושלוחות אחרות של המערכת ביפו. אביו, מאיר נוביק, לימים ניצב במשטרה, היה איש שירות הידיעות של ההגנה - בין השאר מפעילם של הסמלים מרטין ופייס, המקורות המודיעיניים שנחטפו וניתלו בידי אצ״ל - שעבר מהשי״ן-בי״ת של איסר הראל למחלקה לתפקידים מיוחדים במשטרה. בחדר ההורים בדירת משפחת נוביק הוסתרו נשק, סודות וזכרונות.

כנער שאף נמרוד להיות דיפלומט. בבגרותו למד וחקר מדיניות ואסטרטגיה, עד שהזדמנה לו אפשרות ליישום מעשי, בצוותו של שמעון פרס בממשלה המשותפת עם יצחק שמיר, תחילה כראש הממשלה ובהיפוך התקליט - במשרד החוץ. 

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר נוביק על חוויותיו עם פרס, שמיר ושר הבטחון רבין; יוסי ביילין ואורי סביר, שותפיו בשלשת ״נערי פרס״; נציגים סובייטיים במגעים כמוסים; ובמילה או שתיים על אהוד ברק ועמוס עוז.

הוא מבכה את החמצת הרגע של טיוטת הסכם ישראל-ירדן, שפרס השיג ושמיר סיכל, ומשחזר את הימים המתוחים של נפילת משטר מובארק, כשמקורביו ובראשם שר המודיעין עומר סוליימן היו חסרי-אונים להושיע - גם את עצמם.

מארג קשריו של נוביק באזור ובוושינגטון מסמיך אותו להציג בבהירות את הברירה החדה שבפני ישראל באביב 2025: השתלבות באזור, כולל פתרון בעיית עזה והחזרת החטופים, מול גלישה לסחרור קנאי שיעמיד בסכנה חמורה את בטחון המדינה ואזרחיה.

בשנת 1991, עשור וחצי לאחר מבצע אנטבה, היה יצחק רבין חבר-כנסת שעתידו במפלגה בראשות שמעון פרס, מחוץ לממשלת שמיר, עמום. רבין, כמעט בן 70, לשעבר רמטכ״ל, שגריר בוושינגטון, ראש ממשלה ושר בטחון, הרבה לפני שכל התפקידים הללו סבלו מזילות מחפירה, לא נראה באותה עת כמי שעוד יחזור לשלטון.

למוטה גור, שהיה בתקופת הרמטכ״ל רבין ראש מחלקת המבצעים, מפקד בית-הספר לפיקוד ומטה ומח״ט מילואי הצנחנים 55 בקרב על ירושלים, היו שאיפות פוליטיות בלתי-מוגבלות, שנכזבו. הוא הצטרף למפלגה שהתפקעה מעודף רמטכ״לים. רבין ובר-לב קדמו לו בתור. גור נאלץ להסתפק בתפקיד מישני,  שר הבריאות, מחוץ לקבינט בממשלת פרס-שמיר. ב-91׳ היה רק ח״כ, רחוק מהצמרת. שנה אחר-כך, כשהוקמה ממשלתו השנייה של רבין, העדיף את הקירבה לחומר הצבאי והמודיעיני כסגן שר במשרד הבטחון על תיק מלא אך דל-ערך.

דן שומרון סיים באפריל 1991 ארבע שנים כרמטכ״ל. בין אתגריו: ביטול ה״לביא״, האינתיפאדה, מלחמת עיראק. זה היה שיא מעופו הציבורי. הוא מת ב-2008. גור, שהתייסר במחלה חשוכת מרפא, התאבד בקיץ 1995, כארבעה חודשים לפני רצח רבין.

המיוחד בשיח שלושת רבי-האלופים על אנטבה אינו רק בעצם המיפגש בין הדרגים - ראש ממשלה שהיה רמטכ״ל, רמטכ״ל ומפקד המיבצע שיהיה רמטכ״ל. בכל אחת מתשובותיהם, הערותיהם ותובנותיהם ניכרות הרמה, הרצינות והערכיות החסרות כל כך בדרגי הפוליטיקה והבטחון של ישראל העכשווית, הלפותה בידי אחיו של החייל היחיד שנהרג באנטבה.

רבין, שהוראתו על פעולה צבאית לשחרור נחשון וקסמן נגזרה ממדיניותו בסוגיית המצבים השונים של אירועי בני ערובה, המתוארת כאן בפיו, היה מוכן לממש בהתפטרות את אחריותו המצפונית והמימשלית למיבצע אנטבה, אילו נכשל - כי היתה גם אפשרות להחלפת חטופי מטוס איר פראנס בעשרות אסירים ערביים ואירופיים. ודאי שהיה מתפטר ללא תירוצים אילו היה אחראי ל-7 באוקטובר, הוא ולא התשליל הדהוי שלו.

(השיחה שודרה לראשונה בגלי צה״ל והובאה שוב ב״אפרכסת״ ב-2022)

עזרו לנו לשפר את "אפרכסת"

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

מי תואר במשפט הבא: ״אומר ההיפך מה שהוא חושב, עושה ההיפך ממה שהוא אומר, ולכן קורה לעתים שהוא עושה מה שהוא חושב?״

המנחשים ״נתניהו״ טועים, לפחות הפעם. כך איפיין דיפלומט בריטי ששירת במפרץ הפרסי את הטיפוס האיראני - מערים ומעלים, מיתמם ומתעתע, מתרפס וכוחני.

ככל הכללה, כולל הכללת ההכללות, גם זאת פשטנית, אבל יש בה תמונה הלוכדת את תמציתו של האיראני, האדם והעם. איציק ברזילי, איש אגף המודיעין בשירותו הצבאי ועובד מיבצעי במוסד בעשורים הבאים, עד לראשות שלושה אגפים ובפועל מישנה לרמס״ד, מחמיא לתובנה זאת כמשקפת אמת גדולה על איראן ומספקת מפתח לחכמת המיקוח עם נציגיה. בין השאר בשיחות הגרעין עם צוותו של טראמפ.

אבחנותיו של ברזילי נרכשו בשנות התערותו בישראל, כנער שהגיע מבגדד עם משפחתו אך הופרד ממנה וגדל בקיבוץ גבעת השלושה וכאיש מוסד בשליחויות לארצות, שפות ותרבויות אחרות.

כשהוצב בכבשן של עבדאן, בסמוך לגבול עיראק, תיפקד בכיסוי איראני משכנע. שבתי שביט, קודמו במקום ולימים הרמס״ד, פיקפק תחילה ביכולתו של ברזילי להעמיק בלימוד פרסית עד כדי קריאת טולסטוי.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר ברזילי על לקחיו ממגעים עם איראנים - גאים בלאומיותם. קנאים בשיעיותם - מכל השכבות והאמונות. זמנם בידם, הוא אומר, סבלנותם אומנותם והמיקוח איתם לעולם ישקף את הישגיהם - או שיתפוצץ, טקטית או מהותית. אם טראמפ ישכיל להבין זאת, ייתכן הסכם גרעין עם חמינאיי

ברזילי, צייר פורה שנעזר בכשרונו להתחזות לאמן המתעד טבע ודיוקנאות, היה באירופה ובמטה המוסד כשהגיע החומר האיכותי מהמרגל המצרי אשרף מרוואן. כנגד השאלה אם מרוואן היה סוכן כפול הוא שולף תשובה בת הברה אחת.

אולפן: אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, הברזל 32, תל אביב

 עזרו לנו לשפר את "אפרכסת" 
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

כשתת-אלוף רחל דולב החליטה, אחרי ארבע שנים דחוסות כצנזורית הצבאית הראשית, לפרוש מהתפקיד ומשירות הקבע, הגיעה אליה כמקובל לחפיפה קצינה בדרגת אלוף-משנה, לשעבר סגנית דובר צה״ל. הצנזורית המיועדת, מירי רגב, שמחה להיעזר בבקיאותה המשפטית של עו״ד דולב: היא ביקשה ממנה להסביר לה את ההבדל בין פרקליטות המדינה לבית הדין הגבוה לצדק.

בו ברגע קלטה דולב שאין ביכולתה ללמד את רגב שיעור כלשהו, כי באירגונים כמו צה״ל - ובהמשך גם בפוליטיקה - סוד ההתברגות, ההתקדמות וההישרדות אינו קשור כלל למישכל ולהשכלה; ויעיד מיקומן כחלוף שני עשורים, זאת כמשפטנית החברה ב״מפקדים למען בטחון ישראל״ ומביעה את דעותיה המתונות בציבור וזאת כחברת ממשלה, חברה (?) של שרה נתניהו ומעל לכל מירי רגב.

עובדה זאת מלמדת משהו על מדינת ישראל, אך לא הוגן להתייחס לדולב רק כהיפוכה של רגב. את נקודותיה צברה בכוחות עצמה.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספרת רחל דולב איך תיחבלה את דרכה, כקצינה טרייה, ללשכתו של אלוף פיקוד הדרום אריק שרון, על העבודה במחיצתו - הסיורים בשטח, הלחימה בטרור (״עם מאיר דגן ודויד מימון״), הפגישות הגלויות עם פוליטיקאים כמו ראש המפלגה הליברלית שמחה ארליך - ועל התעלמות שרון מהרמטכ״ל חיים בר-לב ויורשו דדו אלעזר. שרון, היא מגלה, פתח ציר עוקף רמטכ״ל אל שר הבטחון משה דיין, באמצעות בתו יעל בטלפונים לפאריס.

שרון הוא גם שדירבן את מזכירתו ללמוד משפטים; וכשהגיעה שעתה להתמחות, בתום הלימודים, מאסה במשרדיהם האפורים של עורכי-הדין התל-אביביים והעדיפה את המלצתו המיקרית של מכר שהדגיש את פערי השכר לטובת מתמחים בפרקליטויות, הצבאית והמחוזית.

אחרי שירות מאתגר בפרקליטות פיקוד המרכז בתקופת האינתיפאדה, שפרצה בסוף 1987, כיהנה (פעמיים) כסניגורית הצבאית הראשית. בין השאר הגנה, לצד עו״ד אלי זהר, על אלוף עמירם לוין בפרשת צאלים ב׳. שם נחשפה לעומק היצרים והתחרות והפוליטיקה האירגונית בדרגי הפיקוד הבכיר. 

בהגיעה לצנזורה פגשה מנגנון במגננה, על סף גסיסה. בית המשפט העליון רופף את הכבלים הישנים, לא אחת השרירותיים או משרתי הבכירים, על העיתונות. דולב תימרנה בין שדות המוקשים של הבטחון, החוק והתקשורת. בין הישגיה היא מונה את סגירתם של שני גופים שנותרו תקועים בעולם הישן - הצנזורה על מכתבי חיילים והציתות לשיחות בין-לאומיות של כתבים זרים.

כשהשתחררה טבלה את אצבעות רגליה בפוליטיקה. הציצה, נפגעה והסיקה שהצינון שנגזר על אלופים ורמטכ״לים עשוי להועיל, בהתנדבות, גם לבכירים קצת פחות.

על ההפיכה המשטרית, כצפוי, דעתה רעה מאד; והיא חרדה מאד לחייהם של חטופי חמאס בעזה.


אולפן: אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, הברזל 32, תל אביב 

עזרו לנו לשפר את "אפרכסת" 
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

תת-אלוף חנן גפן יצא מבצרה והגיע לבייג׳ין - מהמשק המשפחתי במושב בשרון לנספחות צה״ל ונציגות משרד הבטחון בבירת סין. בין לבין היה קצין מודיעין ביחידת האיסוף המרכזית של אמ״ן, 848, ששינתה את מספרה ורכשה את תהילתה כ-8200, מדרגת סרן ועד לפיקוד על היחידה.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר התא״ל בדימוס על מסלולו כערביסט בצנזורה הצבאית במזרח-ירושלים ועל החלטתו, לאחר כשלון אמ״ן במלחמת יום הכיפורים, לעבור לאחד המערכים המודיעיניים המרכזיים. בכל אחד מאלה הובטח לו ששירות שם יהיה חשוב ומעניין ״יותר מאשר ב-848״. אם זה המדד, אמר לעצמו, כנראה שהכי מעניין ב-848.

גפן מדבר על סוגיות הסיגינט והסייבר, על האזנות לאלחוט ולטלפון, על הטכנולוגיות הישנות ועל אלו שהבקיעו בשלושת העשורים האחרונים, על יחסי 8200 עם השב״כ והמוסד, על הנתק התמוה בין דרגי העבודה ב-8200 לבין דרגי הניהול ועל ״הערות הב״ר״ - הבינה הרשתית - המוסיפות לחומר הגולמי את התבלין הנותן לו טעם.

כקצין בדרג הביניים ביחידה צפונית של 8200, בסוף שנות ה-70׳ ותחילת שנות ה-80׳, התרשם גפן מחריצותו וידענותו של סגן יצחק גולדפריינד, חובש כיפה שהיה בקי מאין כמותו בשפה הערבית וסקרן עד כדי פלישה למשרדו של גפן כדי לקרוא את הידיעות הסודיות ביותר שנשמרו שם. גפן בחר בלימודי המזרח-התיכון, בין השאר אצל ראש אמ״ן לשעבר יהושפט הרכבי, לאחר ששינה את טעמו והחליט שלא ללמוד משפטים. גולדפריינד השתחרר מהמודיעין, למד משפטים, הסיר את כיפתו, שינה את שמו לעמית והגיע לאחרונה לנשיאות בית המשפט העליון.

מפקד 8200 לשעבר כואב את כשלון ההתרעה ביחידה באותו לילה מר שלקראת התקפת חמאס. הצלחות מאוחרות אינן מפצות על כך, אך חשוב לו, בלי לפרט, לזקוף לזכות 8200 מבצעים התקפיים בולטים המיוחסים לגורמים אחרים בקהילת המודיעין.

בתפקידו האחרון במערכת הבטחונית למד גפן שיעור מזורז בדקויות התרבות הסינית: בשעת שיחה מנומסת ומוקפדת יש משמעות תכליתית לדקה ה-59. אז נשלפת ההצעה, או התגובה, המעניינת את המארחים; וכך באה לעולם - והתרסקה במבוכה הדדית יקרה - פרשת המטוס ״פלקון״, שמימשל קלינטון יירט.

אולפן: אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, הברזל 32, תל אביב

עזרו לנו לשפר את "אפרכסת" 
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

תת-אלוף יעל גרוסמן, מפקדת יחידת ״לוטם״ של אגף התקשוב וההגנה בסייבר ובקרוב ראש מטה האגף, היא אחת מחצי תריסר נשים בדרגתה בצה״ל והעומדת יותר מכולן על מפתן דרגת האלוף והחברות בפורום המטה הכללי. לא יפתיע לראות אותה בעוד שנתיים-שלוש מקבלת את ראשות האגף מאלוף אביעד דגן, איש חיל האוויר והטכנולוגיה שנכנס לתפקידו בסתיו האחרון.

ב-25 שנותיה בצבא הקבע, מאז שהוסמכה לקצונה כצוערת אחת, נשואה, בין שני תריסרי גברים, גולשת גרוסמן על גלי מהפכת האינטרנט, הדיגיטל והידע שסחפה את האנושות ולפיכך גם את הצבאות. חיל-הקשר, שהיה אי-פעם תומך לחימה הנספח לכוחות (והוליד מתוכו את חילות האוויר), נעשה לשותף מרכזי שחיוניותו בולטת עוד יותר כשהוא נעדר, בגלל תקיפה או תקלה.

ביממה שלפני שיחתה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ ניהלה גרוסמן תרגיל שנועד לבדוק פרצות במערך הרציפות התיפקודית של גורמי התיקשוב וצרכניהם. לשעתיים עצמה עיניים, התנערה ולא התלוננה על עייפות. מוסר העבודה והמשמעת שלה מלווים אותה מילדותה בפתח תקווה, כרקדנית, ספורטאית, תלמידת פיסיקה-מתמטיקה ועתודאית המסיימת לימודי הנדסה ומתגייסת לתפקידים מקצועיים ופיקודיים.

תא״ל גרוסמן מדברת על מבנה אגף התיקשוב ויחידותיו, על גבולות הגיזרה עם אמ״ן וחיל האוויר, על 7 באוקטובר והמשימות הבלתי-צפויות שהוטלו על המערך הסדיר של ״לוטם״ ועל מילואיו (בין השאר, סיוע בזיהוי חללים שנתוניהם מתקופת בשירות הצבאי נשמרו בענן) ועל גדול סיוטיה - מה אם, למרות ההתעמקות בתרחישים שונים ומשונים, חמקה מחשבונה המהלומה הקשה הבאה.

כשהיא משתתפת בהכנת צה״ל קדימה ל-2035, כשתהיה משוחררת מקבע ובודאי תשתלב בתפקיד טכנולוגי-ניהולי בכיר במשק האזרחי, היא מדגישה את האיזון הנחוץ בין שתי התשומות בגישור על פני העשור הבא - עמידה על תשתית מוצקה של עובדות ומדע מכאן ופתיחות יצירתית להעז לחשוב גם בכיוונים בל-נודעו.

גרוסמן אינה מערערת על בכורת המפקדים שהגיעו מלחימה קרבית ואינה דוגלת באפליה מתקנת עיוותי עבר, אך היא גאה להיווכח בהישגי קצינות וחיילות. בהכשרה האחרונה שעליה ניצחה שמחה לגלות ששני החניכים הבולטים ביותר מתוך כמעט 400 היו החניכה המצטיינת וחניכת המופת. למיטב ידיעתה - והיא הרי תמיד תוהה האמנם היא יודעת הכל - זהו דאבל נשי נדיר בצבא הגברים.


אולפן: אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, הברזל 32, תל אביב

 עזרו לנו לשפר את "אפרכסת" 
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

בהיותו חניך במכללה למלחמה של חיל האוויר האמריקאי, באלבמה, טס הצוות של שמעיה אביאלי לביקור בפרל הרבור. עד אז, בסוף המאה הקודמת, חלפו עשרות שנים מהתקפת הפתע היפנית שהלמה במעוז הצי האמריקאי באוקיינוס השקט. מלחמת העולם הסתיימה, יפן בעלת ברית, שום איום מיידי אינו מעיב על השלווה, אבל יחידות הצבא האמריקאי מכל הכוננות שיננו את מורשת הקרב ודרוכות כאילו אויב עלול בכל רגע להגיח ממערב. שנית פרל הרבור לא תיפול.

תא״ל במילואים אביאלי נזכר בכך ב-7 באוקטובר, לנוכח הרפיון בהגנת גבול עזה. הוא שותף לאכזבה העמוקה מהכנת צה״ל ובתוכו חיל האוויר לתרחיש פלישת חמאס. עידוד מסויים, לא מקזז, הוא שואב מביצועי החיל לאחר ההתאוששות מהמהלומה הראשונה, כגון בגיחות לאיראן.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר אביאלי על רקעו המשפחתי במושב באר טוביה, על המשק שבמרכזו רפת, על זכרונות ילדות ונערות ממלחמות 1967 ו-1973 ועל ההתנדבות לצוות אוויר, תחילה במגמת קרב ולבסוף - עם קורס 96 - כטייס מסוקים.

הוא הטיס מסוקי קרב וסיור - קוברה, אפאצ׳י ודיפנדר (״להטוט״) - והיה מפקד שתי טייסות ושני בסיסים, עובדה ופלמחים; לחם בלבנון, בעזה וכמעט - בתוכניות שנגנזו - נגד מטרות בעיראק וב״מדינה אחרת ממזרח לישראל״.

כנספח אווירי בוושינגטון היה לשותף סוד ותיאום עם הפנטגון במבצע תקיפת הכור הגרעיני שצפון קוריאה בנתה בסוריה. בשובו ארצה שמע שהתפנה תפקיד ראש סיב״ט, היחידה לסיוע בטחוני במשרד הבטחון, המופקדת על עזרה לשיווק תוצרי התעשיות הבטחוניות. שר הבטחון אהוד ברק, שריאיין אותו, התעניין בשתי נקודות: האם לאביאלי כישורי מכירות והאם רעייתו תשלים עם נסיעותיו התכופות לחו”ל.

שמו הפרטי ושם משפחתו, המנציחים חללי פרעות ומלחמה, אינם מסגירים את מוצא הוריו ממזרח אירופה. לא אחת נתקל במבטים מופתעים. כשהמתין פעם במרפאה והגיע תורו, ביקש הרופא לוודא שאין זאת טעות - הוא הניח שהמטופל יהיה תימני.

אולפן: אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, הברזל 32, תל אביב

עזרו לנו לשפר את "אפרכסת" 
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

אביגדור פלדמן על משפט נתניהו וניגוד העניינים שלו, פיטורי היועצת המשפטית וראש השב״כ, הסיפוק מעריכת-דין אחרי 53 שנה והסוף המפתיע של המותחן הבלשי שהוא כותב.

עו״ד אביגדור פלדמן, בשיחה רביעית עם אמיר אורן ב״אפרכסת״, אינו מוצא סיבות טריות להתעודד ממצבה של מדינת ישראל. תקוותיו לעצירת הגלישה במדרון התגלו כמשאלות לב.

ניצנוץ האור שבאפלה, מתצפיתו, הוא אובדן הרסן של נתניהו על בולמוס הפגיעה במערכת החוק. כה הרחיק לכת, עד שיוזמת פיטורי היועצת המשפטית גלי בהרב מיארה מחוברת אליו, אישית, לא רק כהיתממותו ליריב לוין, ומובטח שתיבלם בבג״ץ, בנימוקים שונים ובראשם ניגוד העניינים שלו, כנאשם מול ראש התביעה במשפטו.

גם מהלך הדחת ראש השב״כ רונן בר, סבור פלדמן, ייכשל, כי הוא ממונה על חקירת חדירתה של ממשלת קטאר לסביבת נתניהו וכי לא נערך לו הליך נאות. פלדמן מגנה את השינוי בהרכב הוועדה לבחירת - והדחת - שופטים ואת הסמכת הפוליטיקאים למנות את נציב התלונות על השופטים. זאת תנועת מלקחיים שתאיים על שלושת שופטי נתניהו, כי די בכך שיימצא רבב ישן באחד מהם לביטול המשפט.

כמי שהכיר שרי משפטים לדורותיהם אין במילונו של פלדמן מילה רעה דיה לאיפיון לוין. על אהרן ברק הוא אומר שחבל שקלע את עצמו גם לעניינים ששומר נפשו ירחק מהם, כגון תיווך בהסדר טיעון בין התביעה לנתניהו.

הפנאי של פלדמן מנוצל לכתיבת ספר בלשי, שעלילתו מתארת סדרה מסתורית של רציחות שופטים. הוא בונה את הסיפור, העשוי להפוך גם ליצירה טלוויזיונית, נדבך-נדבך, פרק-פרק, וזהותו של הרוצח נודעת לו, למחבר, בהפתעה גמורה, רק לקראת הסוף; ואף אז יתכן שהסניגור הפלילי המנוסה פלדמן יצליח לחלץ אותו מהרשעה.


אולפן: אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, הברזל 32, תל אביב

עזרו לנו לשפר את "אפרכסת" 
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

THE PINE&OAK PODACST
https://open.spotify.com/show/4PSB8IawKNzp1jR4NY63ry

האויב המסוכן ביותר של הבטחון הוא הבטחון העצמי. תחושתם של שותפי סוד שהם יודעים על האויב כל שיש לדעת משרה שאננות ומכרסמת בתודעת הצורך להיערך להפתעה; ותמיד תהיה הפתעה, כמו שהתברר לרומאים כשחניבעל איגף אותם מצפון עם בעלי-חיים נפוצים באפריקה אך נדירים באירופה.

זאת אחת התובנות שצבר ראובן אייל בעשרות שנותיו במדים ובארבעת העשורים שמאז. עוד אחת: רבים מקציני המודיעין נוטים לשכוח את העובדה החשובה ביותר במלאכתם: המודיעין משרת תכלית גבוהה יותר, לא את עצמו. חומר כה סודי, עד שנמנעים מהפצתו למי שזקוקים לו, הוא עושר השמור לרעת בעליו - כשהבעלים האמיתיים הם בכלל המפקדים, הלוחמים ומפתחי המענה בתעשיה הבטחונית.

לא כך אייל, תת-אלוף בדימוס, שהיה ראש להק המודיעין בחיל האוויר. אייל לא היסס (טוב, אולי היסס, אך החליט) להתעלם מהוראות קנאיות להטיל מידור קיצוני על נתונים שבלעדיהם לא היו מומחי המחקר והפיתוח בישראל משכילים להכין אמצעי-נגד להצלת טייסים ולסיוע לביצוע משימותיהם.

אייל לא חיפש אתונות ומצא מלוכה, אבל גם לא הרבה פחות מכך - כשהתגייס לשירות חובה, ב-1953, רצה להיות מכונאי מטוסים, וסורב. הנימוק: כושר קרבי. לא נורא, ניחמו אותו בבסיס הקליטה, תוכל להיבחן לטיס. מי שלא רצה בו כצוות קרקע קיבל אותו כצוות אוויר, אחד מתשעה בלבד בקורס 18, ביניהם מי שהיה בתוך עשור לטייס-קרב מוביל בחיל האוויר, רן פקר.

בשיחה עם אמיר אורן ב”אפרכסת״ מספר אייל על חיל האוויר מימי דן טולקובסקי ועזר ויצמן, מוטי הוד ודוד עברי, עד לעמוס לפידות. הוא דן בסוגיות המציאות החמקמקה שהמודיעין מנסה לשווא לשקף, ההערכות השונות שהמפקדים - רובם אך לא כולם - מבקשים לקבל וההבדל בין ״מטרה״ ל״איום״ כשני צדדים של אותו אויב.

אחת מנקודות השיא במבצעים שליווה היתה תקיפת הכור העיראקי. לאייל זכור היטב התדריך האחרון של שמונת הטייסים עם הרמטכ״ל, רפול, ימים מעטים לאחר נפילת בנו יורם איתן בהתרסקות מטוסו. הנחת העבודה, לאור הסכנות בנתיב וסביב הכור, היתה שיותר מאחד מהשמונה יופל. פגיע מכולם היה הרביעי והאחרון בכל מבנה, כך שהסיכון הגדול ביותר לשבי ולעינויים בבגדד ריחף על מספר 4 במבנה של אמיר נחומי - אילן רמון. ״אם תיפלו בשבי,״ הופתע אייל לשמוע את רפול הקשוח פוקד, ״אל תנסו לשתוק. ספרו הכל״.

אולפן: אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, הברזל 32, תל אביב

עזרו לנו לשפר את "אפרכסת" 
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

THE PINE&OAK PODACST
https://open.spotify.com/show/4PSB8IawKNzp1jR4NY63ry

כבנו של טייס קרב, חבר מרחביה שבעמק יזרעאל, גדל עטר דגן בסביבה שבמרכזה הקיבוץ והצבא. הוא התלווה לאביו לבסיס הסמוך, רמת דוד, צפה בהמראות ובנחיתות, הקשיב לסיפורי בני מחזורים קודמים שהצטיינו בחיל האוויר וקיווה להצטרף אליהם בתורו.

למרות אופיו המרדני וחומד הלצון הצליח כפרח טיס עד למחצית הקורס. אז לא התאפק בטיסת סולו, ביצע תרגיל מסוכן ושרד תאונה אך הופנה לאפיקים קרקעיים יותר. מבין החלופות שהוצעו קסמה לו קצונה בתותחנים. גם כצוער התגרה בשלטונות ועמד שוב ושוב בפני הדחה; הוא ניצל ממנה בזכות חוות הדעת המעולה של חבריו לצוות, שהרשימה את מפקד בה״ד 1 יותר מהסתייגות המדריכים.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר דגן, אלוף-משנה בדימוס, על פרקים מספקים לצד מתסכלים בשירותו הצבאי. כשהוזמן לפקד על יחידה טרייה בחיל התותחנים, שתכלית הקמתה בלימת פלישה משוריינת של אוגדות סוריות לגולן, התאכזב לגלות שצה״ל, בשיגרת מחשבה, רואה בה עוד סיירת נבחרת עם טילים ולא מסגרת חדשנית להפעלת אמצעי-לחימה מהפכניים מטווח רחוק.

מפקדו באוגדה 91 בסוף תקופת לבנון, משה (קפלן) קפלינסקי, מינה אותו לקצין האג״ם של פיקוד המרכז, תפקיד מפתח באמצע העשור הראשון של המאה, תקופה עמוסת משימות ופגועת מאבקי אגו בין אישים ואירגונים. כשהתבדח כדרכו באחד הדיונים במטכ״ל הזכיר לו קפלינסקי, כבר סגן הרמטכ״ל, שבקרייה לא מאמינים בהומור.

מאחר שלא היה קצין שיגרתי ולא שם את אוכפו על סוס אביר שירכיב אותו אל השקיעה - הוא עדיין מעדיף טרקטור - נותר בדיוני האיוש ללא תפקיד תת-אלוף שבעליל היה ראוי לו. הפער שבין הציפיות המוצהרות למציאות הבינונית לא הפתיע אותו. צה״ל הציע לו פיצוי בדמות נספחות צבאית. בלונדון, הסכים דגן, ונשלח לוורשה.

אולפן: אורי אנוליק, קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, הברזל 32, תל אביב

מספר שאלות למאזיני "אפרכסת" בקישור הבא

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

הטלפון הנייד של שגריר ישראל בברלין צילצל בעיצומן של קניות לשבת - בשבת. ״איך העסק מתקדם?״ הסתקרן ראש הממשלה, אריק שרון. הוא כיוון למיקוח על רכש שלוש הצוללות הראשונות בסדרת ״דולפין״, שהוביל שטיין בקשריו המעולים בבירת גרמניה. שרון, שלפנים לא רווה נחת מאנשי שירות החוץ, הוקיר את שגרירו בברלין במלים חמות.

רבע מאה לפני כן, בשליחותו הראשונה למחצית המערבית של אותה מדינה, לבירתה אז בון, היתה לשטיין דעה שונה לחלוטין על שר הבטחון שרון. לשמע הדיווח המקומם על הטבח בסברה ושתילה התלבט בין שלוש חלופות קשות - להתפטר, לשקר למקומיים או לומר את דעתו האמיתית - ובחר ברביעית, להסתגר בחדרו ולהימנע מכל התבטאות.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר שטיין איך גוייס מהאוניברסיטה העברית למשרד החוץ כדי לעסוק במחקר מודיעיני  ובתכנון מדיני, אך הוסט למסלול דיפלומטי - לא שיש לו סיבה להתלונן. הוא הוצב בבירות החשובות ביותר, בתפקידים המעניינים ביותר ובתקופות המאתגרות ביותר.

שטיין, שגדל בנתניה, במשפחת ניצולי שואה, לחם כצנחן בששת הימים וביום הכיפורים. במדינות אחרות משרד החוץ בכיר ממערכות הבטחון והמודיעין. לא בישראל. צה״ל, המוסד, המלמ״ב והשב״כ מתבוננים במשרד החוץ בהתנשאות חשדנית. נדיר למצוא דיפלומט ישראלי המקובל עליהם ושותף לסודותיהם. שטיין היה בקומץ זה. כשפעל יחד עם ידידו מהוועדה לאנרגיה אטומית, גדעון פרנק, הלחימו אותם ל״פרנקנשטיין״.

שני דורות של פוליטיקאים ופקידים גרמנים התוודעו אליו. ביניהם הנשיא הנוכחי שטיינמאייר והקנצלרית הניצחית מרקל, שמקורביה לא הסתירו את כעסם על התנהגות נתניהו כלפיה. 

עיסקת הצוללות הנוספות וכלי-השיט האחרים התנהלה לאחר פרישת שטיין מהשגרירות בברלין ומשירות החוץ, אך גם בלי להתעמק באפלים שבהבטיה הוא מפוכח דיו לפסוק שבשני הצדדים, הישראלי והגרמני, יש גם שחיתות.


אולפן: אורי אנוליק, קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

In the second episode of the Pine & Oak Podcast, Alon Pinkas and Amir Oren discuss, from an Israeli perspective, the latest events in the Washington scene they used to know but now doubt whether prior knowledge has much relevance in the Age of Trump.

Send comments to amiroren38@gmail.com

ענו על שאלון קצר ועזרו לנו לשפר את אפרכסת

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

כשהסקייהוק של סרן צביקה טרון נפגע מטיל קרקע-אוויר בחזית הסורית, ב-11 באוקטובר 1973, הנחת העבודה של מפקד טייסת 102 היתה שטרון לא שרד את הנטישה והצניחה לקרקע עויינת. כך, בגישה מציאותית, אכזרית בסירובה לטפח אשליות, אמר להדסה אמן, בת-זוגו של צביקה, שניהם חברי קיבוץ שפיים.

הדסה, שלא איבדה תקווה, המתינה כמעט שמונה חודשים קרים וקשים להגעת רשימות השבויים, לקראת סוף מסעות הנרי קיסינג׳ר בין ירושלים לדמשק. צביקה חזר, התאושש ושב לטיסה, בחיל האוויר כסא״ל במילואים ובחברות אזרחיות כטייס ריסוס וכיבוי.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ חוזר הזוג טרון לילדות בשפיים - הדסה עם חמש אחיותיה (אחיהן, אורי, נהרג בעת שירותו בסיירת הצנחנים) ו״מספר כביסה 1״ של הוריהן, ממובילי הקיבוץ; צביקה, בן לשורדי שואה ותלאות בריחה והעפלה שאיבדו בת, אח צעיר ליוסי, טייס מסוקים מעולה שנשאר בקבע עד לאלוף-משנה, מפקד בסיס שדה דב.

צביקה חלם על חיל האוויר, בנה דגמי מטוסים שהעביר לביקורת טייס-הקרב הנערץ שמוליק חץ ולמד להטיס מטוסים קלים, אך נבלם בטעות-איבחון בשערי קורס-הטיס והתגייס לסיירת הצנחנים. רק בהיותו קצין בסיירת הצליח, בעזרת קשריה של הדסה, לזכות בהזדמנות מחודשת והמריא.

השבי בכלא המייסר אל-מאזה, על עינוייו בחקירות ותקופות בידודו, אומר צביקה, לא הותיר בו חותם מסוייט. בעשור שעבר, בצילומי סרטה של לינוי בר-גפן ״השובה מדמשק״, הופגש עם אחמד מעאמנה, ישראלי מעראבה שברח כנער לסוריה והועסק שם במודיעין הצבאי כמתורגמן בחקירות. חבריו של צביקה לשבי לא סלחו למעאמנה על נוכחוחו ברגעים המשפילים וחסרי האונים ביותר בחייהם. צביקה ייצג זווית אחרת: ״שנינו ביצענו את תפקידנו, אני בהטלת פצצות, הוא בתרגום בחקירות״.

הדסה וצביקה טרון בנו, כדבריה, ״חיים שלמים וטובים״, עם ארבעה צאצאים - שני בנים ושתי בנות - ו-11 נכדות ונכדים. הם אנשי שלום ומחאה, מסיעי חולים פלסטיניים לטיפולים רפואיים ומשתתפים בהפגנות נגד יחסה של ממשלת נתניהו לחטופים במנהרות חמאס. 

כשמפוני כפר עזה עקרו לשפיים, הדסה היתה להם לכתובת, גשר על-דורי, יובל שנים לאחר אותו כאב מקנן של אי-ודאות בין אוקטובר 1973 ליוני 1974. צביקה, אילו נשאל ולא חס על משפחות החטופים, היה ממעיט בסבלו אז, כשבוי בידי צבא של מדינה - בתנאים משתפרים בהדרגה, בארוחות סדירות (וביניהן התעללויות), במקלחות חודשיות, לפעמים בתספורת ובתגלחת - ובידיעה שלבסוף ייערכו חילופים, לעומת מוראות עזה, כבר כפליים הזמן הסורי ההוא.


אולפן: אורי אנוליק, קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

An English-language spin-off of the אפרכסת (“Afarkeset”) podcast through Tel Aviv’s Procast studios. Amir Oren and Alon Pinkas on the American-Israeli axis and the news of the day. Episode I, mid-February 2025.

Comments welcome at amiroren38@gmail.com

עזרו לנו לשפר את אפרכסת

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

בקיבוצו, עין צורים, עבד הנער חנוך דאובה בגידולי שדה, אבל הדימוי העצמי שלו לקוח מהרפת: כדי החלב שמילא וששימחו את המערכת הצבאית פיצו על בעיטותיו בכדים אחרים. 

כך היה דאובה לקצין שהצטיין בשריון ושהגיע לדרגת אלוף-משנה ולפיקוד על חטיבה, עד שהחליט לשנות כיוון - יותר מעשור וחצי לאחר ״מבצע שינוי כיוון״ בלבנון, המערכה ב-2006, כשנפצע בעת פעולה אמיצה ונחושה ונחלץ כשוועדה בראשות איל זמיר ממליצה להעניק לו, אך לא לצוות הטנק שלו (כי הוא יזם ופיקד והלוחמים צייתו) את עיטור העוז.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מתאר דאובה את רקעו המשפחתי - נכד לפדויי שבי מגוש עציון, אח בכור לשלושה קצינים נוספים - ואת דרכו מהקיבוץ הדתי לצבא, עד להחלטתו לפרוש לעיסוקים אזרחיים וציבוריים, שבמסגרתם היה למייסד ודובר רהוט של ״פורום לוחמי ולוחמות ׳חרבות ברזל׳״.

ב-7 באוקטובר, בעודו בחופשת פרישה משירות הקבע, התקשה להאמין למראה עיניו. כשהשתכנע ירד דרומה, לגיא ההריגה, והשתתף בלחימה. אין לו הסבר לקריסת המערכת באוגדת עזה, בפיקוד הדרום ובמטכ״ל, אבל מסקנתו נחרצת: על כל המפקדים וקציני-המטה העיקריים, שהובסו, היה להתפטר מתפקידיהם ברגע שהמצב בשטח התייצב, כי צבא אינו יכול לתפקד כראוי בלחימה כשהעומדים בראשו  הובסו.

איך זה היה אמור לפעול יודע דאובה מתחנות שונות במסלולו, כמפקד קרבי וכקצין במטכ״ל בשתי עמדות תצפית - ראש לשכת סגן הרמטכ״ל (גדי איזנקוט ולרבעון יאיר גולן) וראש זירת דרום בחטיבת המבצעים. 

כרל״ש סרמטכ״ל ראה דאובה את יחסי הגומלין בין הדרגים הפוליטיים, הצבאיים והמודיעיניים, כולל במבצע ״צוק איתן״. התנסותו הותירה בו הערכה עמוקה לגולן ובמיוחד לאיזנקוט, המצטייר בעיניו כמתאים לראשות הממשלה יותר מכל הפעילים בזירה הפוליטית. הוא גם מברך על מינוי זמיר לרמטכ״ל - ״מנוסה מאד, שמרן ועם זאת פתוח, ומחובר לשטח ולדור הלוחמים היכולים להיות בניו״.

המערכת הצבאית, לפחות כל עוד הרצי הלוי בראשה, שמעה את ביקורתו של דאובה על תיפקודה ובחרה בהפרדת כוחות: מאז שובו מהלחימה בעזה, כשמילא את מקומו של מג״ד שנפגע, לא שובץ למינוי חירום. צה״ל לחוד והוא לחוד, או לפחות בחוץ. חנוך לנער על פי דרכו.


אולפן: קמילה פאס פבסנר, אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

אם יש מועמד מובהק לחבר מקצועי ונטול פניות בוועדת חקירה ממלכתית לכשלון ה-7 באוקטובר, הרי הוא שלמה ינאי. אלוף בדימוס, שנפצע קשה במלחמת יום הכיפורים והשתתף במסע תיקון ליקוייה, אך גם חווה תופעות בעייתיות בצבא של שנות ה-70׳ עד תחילת המאה הנוכחית. קפדן וממושמע, אך גם יצירתי ומתחבל, אלוף פיקוד הדרום בתקופת תהליך אוסלו וראש אגף התכנון במטכ״ל בעת המגעים עם ערפאת וקלינטון.

ואם לא די בכך, בעל נסיון טרי בוועדת החקירה בראשות שופטת (מרים נאור, ולאחר מותה דבורה ברלינר) לאסון מירון. דו״ח הוועדה ייחס אחריות אישית, המגלמת גם אשמה, לנתניהו. קל לשער את תגובת רבין או בגין, אילו מי מהם ראש הממשלה: בו בערב היו מתייצבים מול האומה, מודיעים על התפטרות ופורשים לביתם, או מבקשים אמון מחודש.

נתניהו, טיפוס אחר וייחודי, הגיב בדרכו: לא הגיב. הממשלה לא כונסה מעולם לדון בדו״ח מירון. המחדל הקטלני הוליד מחדל שתקני. ינאי לא נואש. אם תיכון ועדת 7 באוקטובר ונשיא העליון עמית יבקש ממנו להיות חבר בה, יענה באותה מילה שהשיב לאסתר חיות, כשפנתה אליו בעניין מירון: ״הנני״.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מגולל ינאי את פרשת חייו האישיים והצבאיים, מילדותו במשפחת ניצולי שואה ובפנימיית יתומים, דרך התרחקותו מהסממנים החיצוניים של הדת ועד לשלושת העשורים של שירותו בצה״ל, משוטר צבאי ועד להתמודדות כפולה, על סגנותו של הרמטכ״ל משה (בוגי) יעלון ועל ראשות המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.

בספרו ״השארתי את הלב בבית״ (עם ענב שור-דיעי, בהוצאת משכל) מתאר ינאי את שלבי מסלולו בפירוט מעניין ולעתים - בפרק הילדות - אף מרגש. הוא היה נער מוכשר ונחוש, שפרץ את המחסומים המשפחתיים והפקידותיים שנערמו בדרכו. כך הצליח לעקור עצמו מהמשטרה הצבאית לקצונת השריון, להתאושש מפציעה כפולה - השנייה קשה מאד, כוויה רבתי - ולהתקדם ממג״ד ומח״ט לאוגדונר ולמטכ״ל.

״כמעט כל אלוף,״ הוא אומר, ״רואה בעצמו מועמד לרמטכ״ל ומתאכזב כשאינו מתמנה; גם אני״. אך מעבר לעניין  האישי, הוא אומר, המסתיים כשמתמנה קצין ראוי אחר, מפריעה לו המיקריות, השרירותיות והגחמנות שבהחלטת שר בטחון עובר-ושב להעדיף מי מהמועמדים שהגיעו בדין לגמר. נחוצה, סבור ינאי, ועדת איתור שתפעל לפי אמות מידה. הוא רציני, אך גם תמים - מה שמסביר מדוע לאחר פרישתו מהצבא פנה לניהול, תעשיה ועסקים - לא לפוליטיקה.


אולפן: קמילה פאס פבסנר, אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

בחמש השנים האחרונות גילה צה״ל את אמריקה. נכון יותר, שתי אמריקות. הן אינן היחידות, כי מעל כולן זאת של וושינגטון - הבית הלבן, הפנטגון, הקונגרס, שתדלני יצרניות הבטחון ועוד - אך לתכלית המעשית של קצונת התכנון והמבצעים חשוב המגע עם הכוחות האמריקאים במרחב המעניין את המטכ״ל והזרועות. כאן, מספר תת-אלוף במילואים דורון גביש, הופתעו - ושמחו - לגלות גם ותיקי הערוץ האמריקאי שלא הרי סנטקו״ם, פיקוד המרכז, כהרי יוקו״ם, פיקוד אירופה שקודקודו הוא גם מפקד כוחות ברית נאט״ו.

סנטקו״ם פועל בזירה קרבית, מול איומים מתמידים מצד גורמים העויינים גם את ישראל, כך שנוצרת אחווה מקצועית, למרות מחלוקות בדרגים האזרחיים. יוקו״ם חי בסביבה מדינית, לצד עשרות (עכשיו 32) ממשלות המושכות לכיוונים שונים, ולפחות עד למלחמת אוקראינה בנינוחות סבילה. לצה״ל טוב יותר בתחום השיפוט של המועצה האזורית סנטקו״ם.

גביש היה ב-2011 מפקד כוחות הנשק הנגד-מטוסי כשהוכרזה מבצעיותה של מערכת ״כיפת ברזל״ והנ.מ. עבר מיתוג מחודש, למערכת ההגנה האווירית. ה״מ״ של הנ.מ. התיישנה, במיוחד כשהיריב הוא המטוס המאוייש, להבדיל מכלי-טיס ללא אדם. כעת הדגש הוא על טילים ורקטות. מאחר שזהו גם המכנה המשותף לכל המדינות המתונות במזרח התיכון, הפכה ההגנה מפני טילים לתשתית שיתוף הפעולה האזורי ובגלעינו הדו-צדדי, הישראלי-אמריקאי.

כך יצא שתחום צבאי שהיה, במחצית הראשונה של שנות המדינה, בשוליים הרחוקים של חיל התותחנים ובהמשך של חיל האוויר, הפך באדיבות הסקאדים מעיראק והרקטות מעזה והטילים מלבנון למוקד קשב והשקעות. שיקולי ההשפעה על העורף ואסטרטגיית הבלגה מול יוזמה והגנה מול התקפה הזניקו את ה״חץ״, ״כיפת ברזל״ והשיתוף עם המערכות האמריקאיות לראש סדר היום הבטחוני; וגביש היה שם, תחילה כקצין צעיר, אחר כך כמכהנ״ם/מהגנ״א בקבע ולבסוף כתקע ישראלי בשקע אמריקאי בשירות מילואים פעיל.

במלחמת עזה ולנוכח שתי מתקפות איראניות הגיעה ההשתתפות האמריקאית בהגנת ישראל, בהנחיית הנשיא ביידן ובניצוח סנטקו״ם (עם תרומה מאניות הצי הששי של יוקו״ם), לשיאה. בלעדיה היו בסיסי צה״ל וישובי ישראל פגיעים מאד. האמריקאים מעדיפים להבליע את חלקם בהדיפת המתקפות. מציינים אותו ואף משתמשים בו למורשת קרב, אך בצינעה, כדי שלא להגביר את ההתמרמרות באוקראינה על ההתנזרות האמריקאית מהגנה פעילה על  קייב וכוחותיה.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מדבר גביש על מסלולו המקצועי והפיקודי, כפרח (או פרחח) טיס בוסרי שנותב לנ.מ., ראה בו טוב, הגיע לראשותו ונשאר בו - להנאתו, קל להבחין - גם לאחר שהתאזרח. הוא מדגיש את חשיבותן של לוחמות וקצינות וקורא לנוער חרדי להתגייס בהמוניו למסגרת איכותית ההולמת את כישוריו.


אולפן: אורי אנוליק, קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

אם שמואל לטקו יתפנה מעיסוקיו כדי לכתוב זכרונות, ואם ירשה לעצמו למהול בסיפורים עסיסיים את חוויותיו עם גדולי - כלומר לרוב קטני - הדור, צפוי לקוראים ספר שיתבל את האירועים החשובים של תחילת המאה ה-21 (וקצת לפניה) בפכים אישיים המאירים את הדמויות כהווייתם, ולא כפי שברצונם להצטייר.

זה לא יקרה בעת הקרובה. הרגל של עשרות שנים, בקצונת אמ״ן ובסגל הכנסת, עדיין גוזר על לטקו איפוק. לפרסום, הוא מעדיף להתמקד בתהליכים ובתובנות.

לטקו פרש מאמ״ן כאלוף-משנה, לאחר תפקידי שדה, מחקר ומבצעים מיוחדים. בין השאר היה קמ״ן חטיבה, אוגדה (98) ופיקוד העורף. בהמריאו מצה״ל נחת בכנסת, בוועדת החוץ והבטחון, תחילה כיועץ מקצועי ובהמשך, לתריסר שנים גדושות פעילות, כמנהל הוועדה.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר לטקו על התוכן והסגנון בדיוני הוועדה, על מידת חשיפתם של חבריה לחומר כמוס ועל הפרוטוקולים האוצרים את דברי ימי הסודות וממתינים לוועדות חקירה שינעצו בהם את שיניהן. כך, לאחרונה, ועדת גרוניס לרכש כלי-השיט, ובבוא היום - גם הוועדה הממלכתית לחקירת אסון ה-7 באוקטובר, מה שקדם לו ומה שאירע בעקבותיו.

הוא משבח את רצינותה של העבודה בוועדות-המשנה, כגון זו העוסקת במודיעין - כולל המוסד והשב״כ - ושבויים-ונעדרים. נציגי הסיעות הערביות יכולים, אם ירצו, להשתתף במליאת הוועדה, אך ייחסמו על מפתן ועדות-המשנה. לטקו, שותף סוד מועדף, על כל ההרשאות והמגבלות הכרוכות במעמד זה, מתפלא - כמעט מתפלץ - איך הדמוקרטיה הישראלית בחוכמתה העילאית פוטרת את הדרג הנבחר מכל תחקיר בטחוני, שלא לדבר על פוליגרף.


אולפן: קמילה פאס פבסנר, אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

שלושה שבועות לפני מלחמת יום הכיפורים הגיע סג״מ טרי למחלקת המודיעין בפיקוד הצפון. הקצין בן ה-20, בוגר פנימייה צבאית שנאלץ לוותר על קורס-טיס ומסלולים קרביים בגלל אסון במשפחתו, מצא עצמו חווה את המתיחות מול סוריה, את הכוננות - בגולן יותר מאשר במטכ״ל - שהכעיסה את צמרת אמ״ן, את המלחמה ואת מותם או פציעתם של רבים מבני מחזורו.

זה היה שיעור שהסג״מ, לימים אל״מ, לא שכח, אך ב-7 באוקטובר התברר ליוסי דסקל ולבני דורו שהמחזורים החדשים בצה״ל ובתוכו באמ״ן לא היטיבו לשנן, מתחת לסיסמאות שבכותרות.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר יוסי דסקל על תקופת ההכנות למלחמת לבנון, כולל יחסי ראש אמ״ן יהושע שגיא עם פטרונו, שר הבטחון שרון, ועם המוסד שהתאהב בפלנגות; על הסתייגותו מהשימוש הנפוץ מדי בהתנקשויות; על רשלנותו היקרה של נתניהו בפרשת מנהרת הכותל; ועל ועדת דורון אלמוג לבדיקת ההתרעה המודיעינית והדריכות המיבצעית באוגדת גל הירש, ב-2006.

דסקל מתגעגע לצניעות ולספקנות ונד לקציני מודיעין יהירים, שאינם מאמינים שאויב ערבי מסוגל להפתיע צבא ישראלי ולצלוח את תעלת סואץ - או את הגבול הממוכשל בעזה. נדרש, הוא אומר, שינוי יסודי במבנה המערכת המודיעינית הממלכתית, בצבא ומחוצה לו, וגם בהכשרת קציני המחקר, החסרים התחככות בשדה, בחטיבות ובאוגדות.

בתום שירותו באמ״ן, שבמסגרתו כיהן גם כנספח צבאי בארבע מדינות באירופה, ייצג דסקל את יצרנית התחבורה והתעופה הקנדית ״בומברדייה״, ספקית חשובה לרכבת ישראל. בין מסקנותיו העגומות מההתייחסות הממשלתית לתחבורה הציבורית: אילו השכילו השרים (והשרות) לפעול נכון יותר, מהר יותר, היו נחסכים לא רק מיליארדי שקלים ושנים רבות של כבישים פקוקים, אלא גם חייהם של אלפי ישראלים, כי תאונות דרכים קוטלות יותר ממלחמות ומפיגועים.

אולפן: קמילה פאס פבסנר, אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

כשתת-אלוף במילואים ירון רוזן משוחח עם חניכים בהשתלמויות מובילים במערך המסוקים, כפי שעשה החודש שוב, הוא מדגיש את משמעותה של האחריות בכל דרגי הפיקוד והביצוע - במטכ״ל, בזרוע, בכנף, בטייסת, במיבנה, במטוס.

רוזן אינו מצטט מחיבור אקדמי. על בשרו עבר את טלטלת המשימות, התאונות והאחריות. באסון היסעורים של טייסת 118 בהטסת כוח ללבנון ב-1997, והוא רב-סרן בן פחות מ-30, מנהל תורן של האירוע כסגן שני למפקד הטייסת, שלחה אותו ועדת חקירה לתפקיד מטה, טרם שובו למסלול פיקוד. השינוי היטיב איתו - הוא ראה את חיל האוויר וצה״ל ממצפה מעולה, כעוזרו של ראש מחלקת המבצעים אמיר אשל; ולאחר שנים התמנה לראש להק ההשתתפות והמסוקים במטהו של מפקד החיל אשל - תפקיד שנוסד בהמלצת אותה ועדת חקירה.

השתתפות הכוח האווירי בקרב היבשה היתה רוב שנות צה״ל נקודת תורפה, מסיוע שלא הגיע במועדו לחולשת היחידות הקרקעיות בהזמנת הסיוע לתקיפות הרות-אסון. בעשורים האחרונים הקדישו האוויר והיבשה מאמץ רב לגיהוץ התפרים ביניהם. רוזן, שהוביל מאמץ זה בתפקידיו האחרונים בחיל האוויר, הוא גם בוגר קורס מפקדי אוגדות.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר רוזן גם על המשימה שהטיל עליו הרמטכ״ל גדי איזנקוט - להקים את מטה הסייבר של צה״ל ולעמוד בראשו.

בהפיכה המשטרית שקרעה את החברה הישראלית ובתוכה את מילואי חיל האוויר היה ירון רוזן - ״ירוזן״ בפי חבריו - קול בולט במחאה ובאזהרה כי התעקשות הממשלה להפר את החוזה עם אזרחיה וחייליה תגרום להפסקת ההתנדבות. ב-7 באוקטובר, כעמיתיו, הקפיא את המחאה ופעל כמתבקש. כשלונו של צה״ל ובתוכו של חיל האוויר באותו שבוע מר באוקטובר מייסר אותו; הוא אינו מתנחם בהצלחות הטייסים וחבריהם לנשק במבצעים מאוחרים יותר.


אולפן: אורי אנוליק, קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב