אפרכסת

אולפן: אמנון האס

כנסו והשפיעו על "אפרכסת" - 

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

אולפן: אמנון האס

״כאוס מאורגן,״ מתאר משה רדמן אבוטבול, להלן מר״א, את פעילות המחאה נגד ממשלת נתניהו, מעשיה ומחדליה זה שנתיים וחצי, מהכרזת יריב לוין על ההפיכה המשטרית, דרך מלחמת 7 באוקטובר ולקראת הבחירות לכנסת, בעוד כך-וכך חודשים.

רוצה לומר, לאנרכיה - הגנאי המופרך בפי חסידי נתניהו - אין היררכיה. יש ״שולחן״ (מונח ששימש את בן-גוריון, גולדה ושרים אחרים לאיפיון הממשלה ודיוניה) שסביבו מתכנסים הוא, שקמה ברסלר ופעילים בולטים ומתמידים נוספים, מתייעצים, מתאמים ומחליטים בהסכמה רחבה ככל האפשר; וצעידה שלובת זרועות, מבססת בכורה, בראש טורי צלייני דמוקרטיה במעלה הדרך לירושלים.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״, הפעם באולפן עמותת המתנדבים שלו בהרצליה, מספר רדמן על כיווני הפעולה, ההתארגנות וההידברות של מובילי המחאה. בין השמות הנזכרים, מהם לחיוב ומהם פחות: יאיר גולן (המנהיג הפוליטי המבטא נאמנה וללא מורא את השקפותיו של מר״א), אהוד ברק, בני גנץ, יצחק הרצוג, גדי איזנקוט, יאיר לפיד. עלותן המצטברת והנתרמת של ההפגנות, העצרות והפעילויות הנוספות, הוא אומר, נאמדת במאות (״נמוכות״) של מיליוני שקלים, הרחק מהמיליארדים שהיריבים מדמיינים.

האיש הנמרץ בחולצת הטריקו הלבנה, שלדבריו אין בדעתו להמיר בשנים הקרובות בחליפת ח״כ, גילה את כוחה של ההובלה כשחסם עם מאות מפגינים את איילון, ערב אביבי אחד ב-2003, ומאז צבר עוד כ-10 מעצרים וספג אלימות משטרתית לתפארת, אך מזדהה עם מצוקת השוטרים והסוהרים וחותר להידברות עניינית עם מפקדיהם. לא עם נתניהו, שמקורביו גיששו אחר פגישה מפייסת, כביכול. מר״א וחבריו חשדו בכוונות השליחים והחליטו שלא משתלם להצטלם כמופעלים-משוטים.

למחוללי ההפיכה המשטרית היו מניעים שונים, שהשתרגו זה בזה למזימה משותפת. נתניהו רצה בהצלחתה כמילוט מאישומיו, פן יורשע. רדמן, אולי במפתיע, מאותת שאינו בקוטב הקנאי של המחאה: הוא מוכן להעניק לנתניהו הישג בדמות הסדר טיעון וחנינה נשיאותית, ובלבד שייעלם סופית מהשדה הפוליטי.

אולפן: אמנון האס

במהלך הרגיל של הצמיחה המקצועית בשירות המשפטי, עו״ד נאוה בן-אור היתה המועמדת הטבעית, הבאה בתור, לתפקיד פרקליטת המדינה, כאשר עדנה ארבל פרשה והתמנתה לשופטת בעליון. ב-2004 לא היתה ההתנהלות רגילה כלל. גם היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין פרש למען מושב בעליון, ומישנהו-יורשו, מני מזוז, החליט למעשה ״רק לא נאווה״ וקידם את ידידו ערן שנדר, מנהל המחלקה לחקירות שוטרים, לתפקיד השני בחשיבותו בנערכת.

זאת היתה תוצאה אומללה - למערכת, לא לבן-אור - של יחסים עכורים בין מחנה רובינשטיין-מזוז למחנה ארבל, סביב יחסו הכפייתי של היועמ״ש לראש אגף החקירות במשטרה, ניצב משה מזרחי. ארבל, בן-אור ופרקליטת מחוז הדרום יסכה לייבוביץ זיהו במזרחי קצין ישר ותקיף, לוחם נחוש בשחיתות. רובינשטיין המתחסד דימה לראות בו, בהשאלה מאולצת מארצות אחרות, שוטר תאב כוח המוכן לכופף את הכללים בדרך למטרה. יצא שבן-אור הקריבה את קידומו למען עניין צודק.

בן-אור לא סיימה בכך את מסלולה כמשפטנית בכירה. לאחר הפוגה קצרה התמנתה לבית המשפט המחוזי בירושלים ואף היתה מועמדת לעליון. בין עיסוקיה כיום: פעילות לתיעוד ולמיצוי הדין עם פושעי המין בזוועות ה-7 באוקטובר.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספרת בן-אור על דרכה בפרקליטות, מאז התמחותה אצל דורית בייניש; על התרשמותה מפתיחותו של היועמ״ש יצחק זמיר; על תיקיהם של אישי ציבור, כולל נתניהו, ועל האתוס המקצועי של חתירה לגיבוש חוות דעת ללא משוא פנים וללא התאהבות במסקנות ראשוניות.

כצפוי, היא נחרדת לנוכח ההפיכה המשטרית, ההכפשות, הטלת הדופי בבית המשפט העליון וההתפוררות המודרכת של האמון בחוק ובאנשיו. התהליך ההדרגתי של הירידה ברמת המצטרפים לשירות הציבורי והמוכנים להישאר בו, היא מסכימה, מוכרח להשפיע לרעה גם על רמת השופטים.

בן-אור נרגשת, כמעט עד לחלוחית בעיניה, כשהיא נזכרת בהתלבטויות מייסרות לקראת הרשעות הנושאות עונשי מאסר, ובמיוחד בהחלטתה להימנע מכליאת צעיר ששדד נהג מונית. בגזר דינו אמרה לו שהמערכת מושיטה לו יד; בו תלוי אם ייענה ליד המושטת, יסור מרע, יתגייס לשירות חובה ויהיה לאזרח המועיל לעצמו ולכלל. לא היה מאושר משניהם כששלח ״לשופטת נאוה״ מכתב המגולל את הצלחתו להתנזר מפשע, את התקדמותו בצבא ואת הסמכתו לקצונה, במעמד שביקש ממנה לכבדו בנוכחותה.

כנסו והשפיעו על "אפרכסת" - 

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

בסוף 43 שנותיו במשרד החוץ היה נמרוד ברקן שגריר ישראל באוטאווה, ולמרבה ההפתעה הוא אינו נזעק לחמול על מארחיו לנוכח חזון הסיפוח דרומה שהפיל עליהם לאחרונה דונלד טראמפ. יש בכך שיקוף מסויים לקו שמייצג ברקן, לפחות כעת ממיצפה יוצא שירות החוץ, בעד הבעת עמדה גם כשאינה תואמת את החכמה המקובלת - או את מדיניות הדרג הממונה.

ברקן שירת ארבע פעמים בצפון אמריקה. לפני קנדה - בפילדלפיה, וושינגטון וסן פרנסיסקו - וניהל את חטיבת התפוצות והדתות במטה משרד החוץ. הוא אינו מוחה כשמזהים אותו עם האסכולה הבטחונית במשרד, זאת שהיתה קרובה יותר בגישתה לצה״ל, לזרועות המודיעין, לוועדה לאנרגיה אטומית ולמשרד הבטחון, המחובר בטבורו לתעשיות הבטחוניות. זאת אסכולה שראשיתה בתקופת ועדות שביתת הנשק ואנשי המשרד כיוסף תקוע, משה ביתן, מרדכי גזית ושמשון ארד.

ברקן הושאל לזמן-מה ללשכת הממונה על קשרי-החוץ במשרד הבטחון והירצה במכללה לבטחון לאומי. בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ הוא מספר גם על חוויות מימיו בלשכת שר החוץ שמעון פרס. בכל בוקר, כשפרס טיפס לחדרו במדרגות המשרד הישן, קידמו את פניו תמונות השרים הקודמים. ראש וראשון להם - משה שרת, שפרס - מנכ״ל משרד הבטחון שבן גוריון מינה ערב צאתו לחופשה ממושכת בשדה בוקר - עקף ותימרן. ״תזיזו את התמונה הזאת,״ רטן פרס חסר אונים, כמו דוריאן גריי המתבונן במראה ומתכחש לתהפוכת הזמן שעשתה אותו מאנטי-שרת לשרת.

החשוב בתפקידיו של ברקן במשרד החוץ היה ראש ממ״ד, המרכז למחקר מדיני - הזרוע המודיעינית של המשרד האמור להשפיע על המדיניות הבין-לאומית של ממשלת ישראל, אך לרוב אינו מצליח, ולעתים אף אינו מנסה, לעשות זאת. ממ״ד לא המריא לגובה שהועידה לו ועדת אגרנט בסוף תקופת אבא אבן, שקודמיו היו רק גולדה ושרת - פוליטיקאים בעלי מעמד במפלגת השלטון. משולש ברמודה של המודיעין - אמ״ן, המוסד ושב״כ - העלים את ממ״ד, לא כטיטניק עוצמתית הפוגשת קרחון אלא כסירה קרועת מפרש המיטלטלת על הגלים.

תוצאת מידורם של חוקרי ממ״ד מחומר מסווג מאד הזיקה לממדרים ולאדוניהם הפוליטיים, שהתבשמו מהסודות וטעו בהערכות. במאמר שפירסם ברקן לאחרונה, עם בני דגן, גם הוא ראש ממ״ד לשעבר, הם מתעדים סדרת התרעות שהפיץ ממ״ד לפני 7 באוקטובר ושלא הוציאו את נתניהו, השרים ובכירי הבטחון משאננותם.

כנסו והשפיעו על "אפרכסת" - 

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

עזרו לנו לשפר את "אפרכסת"

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

ד״ר משה סנה, ממנהיגיו הבטחוניים-מדיניים של היישוב העברי בשנות ה-40׳ ואיש ציבור בולט בעשוריה הראשונים של מדינת ישראל, קיווה שבנו אפרים יירתע מהתחום הפוליטי ויילך בדרכו רק לרפואה. אפרים לא מילא את משאלתו. הוא הלך בעקבות אביו לבטחון ולרפואה, אבל גם לכנסת ואף לממשלה, שאליה היה משה סנה בודאי מגיע לולא דבק באמונותיו ונשאר מחוץ לזרם המרכזי.

תת-אלוף בדימוס ד״ר אפרים סנה היה לוחם, מפקד ומושל לפני שהתאזרח והצטרף למפלגת העבודה, כתומך ברבין ולכן גם פסול בעיני פרס. בצה״ל היה רופא מערך החי״ר והצנחנים, מפקד צוותי הרפואה באנטבה - שם היה האחרון שראה את הפצוע האנוש יוני נתניהו לפני מותו - ומייסד יחידת החילוץ של חיל האוויר 669 במתכונתה המשודרגת והקרבית. בדרום לבנון ובגדה המערבית ניהל את הטיפול הבטחוני-פוליטי-אזרחי באוכלוסיה נפיצה. בממשלת רבין היה שר הבריאות - הרופא היחיד מעולם - ובממשלת שרון שר התחבורה.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר סנה על ילדות תל אביבית במשפחת שני רופאים, נעוריו בתנועה הקומוניסטית בנק״י, שירותו בנח״ל ובצנחנים ולימודי הרפואה. במלחמת יום הכיפורים, כמפקד פלוגת הרפואה של חטיבת הצנחנים הסדירה, היה עם גדוד 890 בחווה הסינית ועם המח״ט עוזי יאירי, שכרע תחת נטל האבל על חללי החטיבה.

לאורך הדרך נתקל בדמויות שונות, ממקורבי ערפאת בשליחויות חשאיות מטעם פרס ורבין ועד לברוך גולדשטיין. בהתמודדויות על ראשות מפלגת העבודה הפסיד לאהוד ברק לאחר בחירות 1996 ולפואד בן אליעזר לאחר בחירות 2001. שש שנים אחר כך, כסגנו של שר הבטחון עמיר פרץ, היה מעורב בהכנות לתקיפת הכור הגרעיני הסורי, עד שברק גבר על פרץ והזדרז להוציא את שניהם ממשרד הבטחון. המבצע נדחה ביותר מחודשיים והצליח, לדעת סנה, בעיקר בזכות ביצועי חיל האוויר בפיקוד אליעזר שקדי ושיקול הדעת של ראש המוסד מאיר דגן, ידיד ותיק של סנה מימי לבנון. סנה גאה בתרומתו להחלטת שרון להתעלם מהביקורת על נגיעת דגן בפוליטיקה ולמנותו לרמס״ד.

כחבר-כנסת חדש שלא צורף עדיין לממשלת רבין, שלמענו פעל נגד פרס, התנחם סנה בחברות בתת-ועדת החוץ והבטחון לשירותים החשאיים, התעמק בחומר המודיעיני ואיבחן את סכנת הגרעין האיראני. רבין הסכים איתו, שנים לפני שבנימין נתניהו ניסה לנכס את הנושא לעצמו. איראן ממשיכה לקנן בראש דאגותיו של סנה והוא מצדד בתקיפת התשתית הגרעינית שלה - אך לא בשנה הקרובה, באין לה עדיין יכולת להתחמש.

אולפן: אורי אנוליק

עזרו לנו לשפר את "אפרכסת" 

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

כקצין-לוחם ביחידת מודיעין ניסה יונתן דקל לתהות על קנקנם של עמיתים מבוגרים ממנו ולבושים אזרחית מגוף מקביל - המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. הם היו בה בעת דומים לדקל וחבריו, ביניהם שי סתרן, ושונים מהם, בגישה ולא רק בגיל ובנסיון.

כשסיים את לימודיו בבית-הספר לקולנוע ולטלוויזיה סם שפיגל, חמש שנים מאומצות שניראו לו המשך של חמש שנותיו בחובה ובקבע, החליט דקל להעמיד את המוסד - עם סתרן, דוקטור לאנתרופולוגיה, כשותפו לתסריט - במרכז סרט עלילתי שיעביר לצופיו את המציאות של מבצעי מודיעין החוץ במעטפת יצירתית. התוצאה היא ״צ׳קאאוט״, עם אקשן - חלקו מדומיין - ואווירה של מרפק בצלעות ולשון בחך יותר מאשר של אגרוף בבטן וסכין בין השיניים.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מתאר דקל, במגבלות בטחון מידע, את רקעו האישי ואת בניית הסיפור והדמויות. העלילה נעה בין ההתרחשות במקום מסויים, מלון באיסטנבול, לבין התחקיר המתבצע לאחר שנה, בפועל במטה המוסד ובהזייה שוב במלון.

דקל וסתרן חמקו משתי מלכודות שגרתיות בסרטי ביונוקרטיה, המימסד הביורוקרטי של הביון - CIA או MI-6, קג״ב או מוסד - אחת של טובים מאד מול רעים לחלוטין ושנייה של רקב בוגדני בצמרת אירגון מודיעיני שנחדר בידי אויב. הם משרטטים אנשים רגילים, באופיים, במצבים פחות רגילים, עם חיים כפולים, בבית ובחוץ, כשהפעולות בשליטת העושה בעת העשייה אך בידיעה שהוא עתיד ליתן דין וחשבון בפני הממונים עליו. 

״צ׳קאאוט״ אינו ״גבעת חלפון״ או ״מבצע סבתא״ של המוסד: הוא מחוייך, אבל גם רגיש ולעתים רגשני. סרט שאנשי המוסד שצפו בו אמרו שהציב מולם מראה ושקהל אחר יכיר בו את קילוף המיתוס מהאמיתות.

עזרו לנו לשפר את "אפרכסת" - 

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

ד״ר נמרוד נוביק קלט נינוחות של בטחון ומודיעין, חשאיות ומימשל, בבית הוריו, תחילה בכפר חיים שבשרון ואחר כך במגורי משפחות השב״כ, המוסד ושלוחות אחרות של המערכת ביפו. אביו, מאיר נוביק, לימים ניצב במשטרה, היה איש שירות הידיעות של ההגנה - בין השאר מפעילם של הסמלים מרטין ופייס, המקורות המודיעיניים שנחטפו וניתלו בידי אצ״ל - שעבר מהשי״ן-בי״ת של איסר הראל למחלקה לתפקידים מיוחדים במשטרה. בחדר ההורים בדירת משפחת נוביק הוסתרו נשק, סודות וזכרונות.

כנער שאף נמרוד להיות דיפלומט. בבגרותו למד וחקר מדיניות ואסטרטגיה, עד שהזדמנה לו אפשרות ליישום מעשי, בצוותו של שמעון פרס בממשלה המשותפת עם יצחק שמיר, תחילה כראש הממשלה ובהיפוך התקליט - במשרד החוץ. 

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר נוביק על חוויותיו עם פרס, שמיר ושר הבטחון רבין; יוסי ביילין ואורי סביר, שותפיו בשלשת ״נערי פרס״; נציגים סובייטיים במגעים כמוסים; ובמילה או שתיים על אהוד ברק ועמוס עוז.

הוא מבכה את החמצת הרגע של טיוטת הסכם ישראל-ירדן, שפרס השיג ושמיר סיכל, ומשחזר את הימים המתוחים של נפילת משטר מובארק, כשמקורביו ובראשם שר המודיעין עומר סוליימן היו חסרי-אונים להושיע - גם את עצמם.

מארג קשריו של נוביק באזור ובוושינגטון מסמיך אותו להציג בבהירות את הברירה החדה שבפני ישראל באביב 2025: השתלבות באזור, כולל פתרון בעיית עזה והחזרת החטופים, מול גלישה לסחרור קנאי שיעמיד בסכנה חמורה את בטחון המדינה ואזרחיה.

בשנת 1991, עשור וחצי לאחר מבצע אנטבה, היה יצחק רבין חבר-כנסת שעתידו במפלגה בראשות שמעון פרס, מחוץ לממשלת שמיר, עמום. רבין, כמעט בן 70, לשעבר רמטכ״ל, שגריר בוושינגטון, ראש ממשלה ושר בטחון, הרבה לפני שכל התפקידים הללו סבלו מזילות מחפירה, לא נראה באותה עת כמי שעוד יחזור לשלטון.

למוטה גור, שהיה בתקופת הרמטכ״ל רבין ראש מחלקת המבצעים, מפקד בית-הספר לפיקוד ומטה ומח״ט מילואי הצנחנים 55 בקרב על ירושלים, היו שאיפות פוליטיות בלתי-מוגבלות, שנכזבו. הוא הצטרף למפלגה שהתפקעה מעודף רמטכ״לים. רבין ובר-לב קדמו לו בתור. גור נאלץ להסתפק בתפקיד מישני,  שר הבריאות, מחוץ לקבינט בממשלת פרס-שמיר. ב-91׳ היה רק ח״כ, רחוק מהצמרת. שנה אחר-כך, כשהוקמה ממשלתו השנייה של רבין, העדיף את הקירבה לחומר הצבאי והמודיעיני כסגן שר במשרד הבטחון על תיק מלא אך דל-ערך.

דן שומרון סיים באפריל 1991 ארבע שנים כרמטכ״ל. בין אתגריו: ביטול ה״לביא״, האינתיפאדה, מלחמת עיראק. זה היה שיא מעופו הציבורי. הוא מת ב-2008. גור, שהתייסר במחלה חשוכת מרפא, התאבד בקיץ 1995, כארבעה חודשים לפני רצח רבין.

המיוחד בשיח שלושת רבי-האלופים על אנטבה אינו רק בעצם המיפגש בין הדרגים - ראש ממשלה שהיה רמטכ״ל, רמטכ״ל ומפקד המיבצע שיהיה רמטכ״ל. בכל אחת מתשובותיהם, הערותיהם ותובנותיהם ניכרות הרמה, הרצינות והערכיות החסרות כל כך בדרגי הפוליטיקה והבטחון של ישראל העכשווית, הלפותה בידי אחיו של החייל היחיד שנהרג באנטבה.

רבין, שהוראתו על פעולה צבאית לשחרור נחשון וקסמן נגזרה ממדיניותו בסוגיית המצבים השונים של אירועי בני ערובה, המתוארת כאן בפיו, היה מוכן לממש בהתפטרות את אחריותו המצפונית והמימשלית למיבצע אנטבה, אילו נכשל - כי היתה גם אפשרות להחלפת חטופי מטוס איר פראנס בעשרות אסירים ערביים ואירופיים. ודאי שהיה מתפטר ללא תירוצים אילו היה אחראי ל-7 באוקטובר, הוא ולא התשליל הדהוי שלו.

(השיחה שודרה לראשונה בגלי צה״ל והובאה שוב ב״אפרכסת״ ב-2022)

עזרו לנו לשפר את "אפרכסת"

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

מי תואר במשפט הבא: ״אומר ההיפך מה שהוא חושב, עושה ההיפך ממה שהוא אומר, ולכן קורה לעתים שהוא עושה מה שהוא חושב?״

המנחשים ״נתניהו״ טועים, לפחות הפעם. כך איפיין דיפלומט בריטי ששירת במפרץ הפרסי את הטיפוס האיראני - מערים ומעלים, מיתמם ומתעתע, מתרפס וכוחני.

ככל הכללה, כולל הכללת ההכללות, גם זאת פשטנית, אבל יש בה תמונה הלוכדת את תמציתו של האיראני, האדם והעם. איציק ברזילי, איש אגף המודיעין בשירותו הצבאי ועובד מיבצעי במוסד בעשורים הבאים, עד לראשות שלושה אגפים ובפועל מישנה לרמס״ד, מחמיא לתובנה זאת כמשקפת אמת גדולה על איראן ומספקת מפתח לחכמת המיקוח עם נציגיה. בין השאר בשיחות הגרעין עם צוותו של טראמפ.

אבחנותיו של ברזילי נרכשו בשנות התערותו בישראל, כנער שהגיע מבגדד עם משפחתו אך הופרד ממנה וגדל בקיבוץ גבעת השלושה וכאיש מוסד בשליחויות לארצות, שפות ותרבויות אחרות.

כשהוצב בכבשן של עבדאן, בסמוך לגבול עיראק, תיפקד בכיסוי איראני משכנע. שבתי שביט, קודמו במקום ולימים הרמס״ד, פיקפק תחילה ביכולתו של ברזילי להעמיק בלימוד פרסית עד כדי קריאת טולסטוי.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר ברזילי על לקחיו ממגעים עם איראנים - גאים בלאומיותם. קנאים בשיעיותם - מכל השכבות והאמונות. זמנם בידם, הוא אומר, סבלנותם אומנותם והמיקוח איתם לעולם ישקף את הישגיהם - או שיתפוצץ, טקטית או מהותית. אם טראמפ ישכיל להבין זאת, ייתכן הסכם גרעין עם חמינאיי

ברזילי, צייר פורה שנעזר בכשרונו להתחזות לאמן המתעד טבע ודיוקנאות, היה באירופה ובמטה המוסד כשהגיע החומר האיכותי מהמרגל המצרי אשרף מרוואן. כנגד השאלה אם מרוואן היה סוכן כפול הוא שולף תשובה בת הברה אחת.

אולפן: אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, הברזל 32, תל אביב

 עזרו לנו לשפר את "אפרכסת" 
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

כשתת-אלוף רחל דולב החליטה, אחרי ארבע שנים דחוסות כצנזורית הצבאית הראשית, לפרוש מהתפקיד ומשירות הקבע, הגיעה אליה כמקובל לחפיפה קצינה בדרגת אלוף-משנה, לשעבר סגנית דובר צה״ל. הצנזורית המיועדת, מירי רגב, שמחה להיעזר בבקיאותה המשפטית של עו״ד דולב: היא ביקשה ממנה להסביר לה את ההבדל בין פרקליטות המדינה לבית הדין הגבוה לצדק.

בו ברגע קלטה דולב שאין ביכולתה ללמד את רגב שיעור כלשהו, כי באירגונים כמו צה״ל - ובהמשך גם בפוליטיקה - סוד ההתברגות, ההתקדמות וההישרדות אינו קשור כלל למישכל ולהשכלה; ויעיד מיקומן כחלוף שני עשורים, זאת כמשפטנית החברה ב״מפקדים למען בטחון ישראל״ ומביעה את דעותיה המתונות בציבור וזאת כחברת ממשלה, חברה (?) של שרה נתניהו ומעל לכל מירי רגב.

עובדה זאת מלמדת משהו על מדינת ישראל, אך לא הוגן להתייחס לדולב רק כהיפוכה של רגב. את נקודותיה צברה בכוחות עצמה.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספרת רחל דולב איך תיחבלה את דרכה, כקצינה טרייה, ללשכתו של אלוף פיקוד הדרום אריק שרון, על העבודה במחיצתו - הסיורים בשטח, הלחימה בטרור (״עם מאיר דגן ודויד מימון״), הפגישות הגלויות עם פוליטיקאים כמו ראש המפלגה הליברלית שמחה ארליך - ועל התעלמות שרון מהרמטכ״ל חיים בר-לב ויורשו דדו אלעזר. שרון, היא מגלה, פתח ציר עוקף רמטכ״ל אל שר הבטחון משה דיין, באמצעות בתו יעל בטלפונים לפאריס.

שרון הוא גם שדירבן את מזכירתו ללמוד משפטים; וכשהגיעה שעתה להתמחות, בתום הלימודים, מאסה במשרדיהם האפורים של עורכי-הדין התל-אביביים והעדיפה את המלצתו המיקרית של מכר שהדגיש את פערי השכר לטובת מתמחים בפרקליטויות, הצבאית והמחוזית.

אחרי שירות מאתגר בפרקליטות פיקוד המרכז בתקופת האינתיפאדה, שפרצה בסוף 1987, כיהנה (פעמיים) כסניגורית הצבאית הראשית. בין השאר הגנה, לצד עו״ד אלי זהר, על אלוף עמירם לוין בפרשת צאלים ב׳. שם נחשפה לעומק היצרים והתחרות והפוליטיקה האירגונית בדרגי הפיקוד הבכיר. 

בהגיעה לצנזורה פגשה מנגנון במגננה, על סף גסיסה. בית המשפט העליון רופף את הכבלים הישנים, לא אחת השרירותיים או משרתי הבכירים, על העיתונות. דולב תימרנה בין שדות המוקשים של הבטחון, החוק והתקשורת. בין הישגיה היא מונה את סגירתם של שני גופים שנותרו תקועים בעולם הישן - הצנזורה על מכתבי חיילים והציתות לשיחות בין-לאומיות של כתבים זרים.

כשהשתחררה טבלה את אצבעות רגליה בפוליטיקה. הציצה, נפגעה והסיקה שהצינון שנגזר על אלופים ורמטכ״לים עשוי להועיל, בהתנדבות, גם לבכירים קצת פחות.

על ההפיכה המשטרית, כצפוי, דעתה רעה מאד; והיא חרדה מאד לחייהם של חטופי חמאס בעזה.


אולפן: אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, הברזל 32, תל אביב 

עזרו לנו לשפר את "אפרכסת" 
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

תת-אלוף חנן גפן יצא מבצרה והגיע לבייג׳ין - מהמשק המשפחתי במושב בשרון לנספחות צה״ל ונציגות משרד הבטחון בבירת סין. בין לבין היה קצין מודיעין ביחידת האיסוף המרכזית של אמ״ן, 848, ששינתה את מספרה ורכשה את תהילתה כ-8200, מדרגת סרן ועד לפיקוד על היחידה.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר התא״ל בדימוס על מסלולו כערביסט בצנזורה הצבאית במזרח-ירושלים ועל החלטתו, לאחר כשלון אמ״ן במלחמת יום הכיפורים, לעבור לאחד המערכים המודיעיניים המרכזיים. בכל אחד מאלה הובטח לו ששירות שם יהיה חשוב ומעניין ״יותר מאשר ב-848״. אם זה המדד, אמר לעצמו, כנראה שהכי מעניין ב-848.

גפן מדבר על סוגיות הסיגינט והסייבר, על האזנות לאלחוט ולטלפון, על הטכנולוגיות הישנות ועל אלו שהבקיעו בשלושת העשורים האחרונים, על יחסי 8200 עם השב״כ והמוסד, על הנתק התמוה בין דרגי העבודה ב-8200 לבין דרגי הניהול ועל ״הערות הב״ר״ - הבינה הרשתית - המוסיפות לחומר הגולמי את התבלין הנותן לו טעם.

כקצין בדרג הביניים ביחידה צפונית של 8200, בסוף שנות ה-70׳ ותחילת שנות ה-80׳, התרשם גפן מחריצותו וידענותו של סגן יצחק גולדפריינד, חובש כיפה שהיה בקי מאין כמותו בשפה הערבית וסקרן עד כדי פלישה למשרדו של גפן כדי לקרוא את הידיעות הסודיות ביותר שנשמרו שם. גפן בחר בלימודי המזרח-התיכון, בין השאר אצל ראש אמ״ן לשעבר יהושפט הרכבי, לאחר ששינה את טעמו והחליט שלא ללמוד משפטים. גולדפריינד השתחרר מהמודיעין, למד משפטים, הסיר את כיפתו, שינה את שמו לעמית והגיע לאחרונה לנשיאות בית המשפט העליון.

מפקד 8200 לשעבר כואב את כשלון ההתרעה ביחידה באותו לילה מר שלקראת התקפת חמאס. הצלחות מאוחרות אינן מפצות על כך, אך חשוב לו, בלי לפרט, לזקוף לזכות 8200 מבצעים התקפיים בולטים המיוחסים לגורמים אחרים בקהילת המודיעין.

בתפקידו האחרון במערכת הבטחונית למד גפן שיעור מזורז בדקויות התרבות הסינית: בשעת שיחה מנומסת ומוקפדת יש משמעות תכליתית לדקה ה-59. אז נשלפת ההצעה, או התגובה, המעניינת את המארחים; וכך באה לעולם - והתרסקה במבוכה הדדית יקרה - פרשת המטוס ״פלקון״, שמימשל קלינטון יירט.

אולפן: אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, הברזל 32, תל אביב

עזרו לנו לשפר את "אפרכסת" 
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

תת-אלוף יעל גרוסמן, מפקדת יחידת ״לוטם״ של אגף התקשוב וההגנה בסייבר ובקרוב ראש מטה האגף, היא אחת מחצי תריסר נשים בדרגתה בצה״ל והעומדת יותר מכולן על מפתן דרגת האלוף והחברות בפורום המטה הכללי. לא יפתיע לראות אותה בעוד שנתיים-שלוש מקבלת את ראשות האגף מאלוף אביעד דגן, איש חיל האוויר והטכנולוגיה שנכנס לתפקידו בסתיו האחרון.

ב-25 שנותיה בצבא הקבע, מאז שהוסמכה לקצונה כצוערת אחת, נשואה, בין שני תריסרי גברים, גולשת גרוסמן על גלי מהפכת האינטרנט, הדיגיטל והידע שסחפה את האנושות ולפיכך גם את הצבאות. חיל-הקשר, שהיה אי-פעם תומך לחימה הנספח לכוחות (והוליד מתוכו את חילות האוויר), נעשה לשותף מרכזי שחיוניותו בולטת עוד יותר כשהוא נעדר, בגלל תקיפה או תקלה.

ביממה שלפני שיחתה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ ניהלה גרוסמן תרגיל שנועד לבדוק פרצות במערך הרציפות התיפקודית של גורמי התיקשוב וצרכניהם. לשעתיים עצמה עיניים, התנערה ולא התלוננה על עייפות. מוסר העבודה והמשמעת שלה מלווים אותה מילדותה בפתח תקווה, כרקדנית, ספורטאית, תלמידת פיסיקה-מתמטיקה ועתודאית המסיימת לימודי הנדסה ומתגייסת לתפקידים מקצועיים ופיקודיים.

תא״ל גרוסמן מדברת על מבנה אגף התיקשוב ויחידותיו, על גבולות הגיזרה עם אמ״ן וחיל האוויר, על 7 באוקטובר והמשימות הבלתי-צפויות שהוטלו על המערך הסדיר של ״לוטם״ ועל מילואיו (בין השאר, סיוע בזיהוי חללים שנתוניהם מתקופת בשירות הצבאי נשמרו בענן) ועל גדול סיוטיה - מה אם, למרות ההתעמקות בתרחישים שונים ומשונים, חמקה מחשבונה המהלומה הקשה הבאה.

כשהיא משתתפת בהכנת צה״ל קדימה ל-2035, כשתהיה משוחררת מקבע ובודאי תשתלב בתפקיד טכנולוגי-ניהולי בכיר במשק האזרחי, היא מדגישה את האיזון הנחוץ בין שתי התשומות בגישור על פני העשור הבא - עמידה על תשתית מוצקה של עובדות ומדע מכאן ופתיחות יצירתית להעז לחשוב גם בכיוונים בל-נודעו.

גרוסמן אינה מערערת על בכורת המפקדים שהגיעו מלחימה קרבית ואינה דוגלת באפליה מתקנת עיוותי עבר, אך היא גאה להיווכח בהישגי קצינות וחיילות. בהכשרה האחרונה שעליה ניצחה שמחה לגלות ששני החניכים הבולטים ביותר מתוך כמעט 400 היו החניכה המצטיינת וחניכת המופת. למיטב ידיעתה - והיא הרי תמיד תוהה האמנם היא יודעת הכל - זהו דאבל נשי נדיר בצבא הגברים.


אולפן: אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, הברזל 32, תל אביב

 עזרו לנו לשפר את "אפרכסת" 
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

בהיותו חניך במכללה למלחמה של חיל האוויר האמריקאי, באלבמה, טס הצוות של שמעיה אביאלי לביקור בפרל הרבור. עד אז, בסוף המאה הקודמת, חלפו עשרות שנים מהתקפת הפתע היפנית שהלמה במעוז הצי האמריקאי באוקיינוס השקט. מלחמת העולם הסתיימה, יפן בעלת ברית, שום איום מיידי אינו מעיב על השלווה, אבל יחידות הצבא האמריקאי מכל הכוננות שיננו את מורשת הקרב ודרוכות כאילו אויב עלול בכל רגע להגיח ממערב. שנית פרל הרבור לא תיפול.

תא״ל במילואים אביאלי נזכר בכך ב-7 באוקטובר, לנוכח הרפיון בהגנת גבול עזה. הוא שותף לאכזבה העמוקה מהכנת צה״ל ובתוכו חיל האוויר לתרחיש פלישת חמאס. עידוד מסויים, לא מקזז, הוא שואב מביצועי החיל לאחר ההתאוששות מהמהלומה הראשונה, כגון בגיחות לאיראן.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר אביאלי על רקעו המשפחתי במושב באר טוביה, על המשק שבמרכזו רפת, על זכרונות ילדות ונערות ממלחמות 1967 ו-1973 ועל ההתנדבות לצוות אוויר, תחילה במגמת קרב ולבסוף - עם קורס 96 - כטייס מסוקים.

הוא הטיס מסוקי קרב וסיור - קוברה, אפאצ׳י ודיפנדר (״להטוט״) - והיה מפקד שתי טייסות ושני בסיסים, עובדה ופלמחים; לחם בלבנון, בעזה וכמעט - בתוכניות שנגנזו - נגד מטרות בעיראק וב״מדינה אחרת ממזרח לישראל״.

כנספח אווירי בוושינגטון היה לשותף סוד ותיאום עם הפנטגון במבצע תקיפת הכור הגרעיני שצפון קוריאה בנתה בסוריה. בשובו ארצה שמע שהתפנה תפקיד ראש סיב״ט, היחידה לסיוע בטחוני במשרד הבטחון, המופקדת על עזרה לשיווק תוצרי התעשיות הבטחוניות. שר הבטחון אהוד ברק, שריאיין אותו, התעניין בשתי נקודות: האם לאביאלי כישורי מכירות והאם רעייתו תשלים עם נסיעותיו התכופות לחו”ל.

שמו הפרטי ושם משפחתו, המנציחים חללי פרעות ומלחמה, אינם מסגירים את מוצא הוריו ממזרח אירופה. לא אחת נתקל במבטים מופתעים. כשהמתין פעם במרפאה והגיע תורו, ביקש הרופא לוודא שאין זאת טעות - הוא הניח שהמטופל יהיה תימני.

אולפן: אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, הברזל 32, תל אביב

עזרו לנו לשפר את "אפרכסת" 
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

אביגדור פלדמן על משפט נתניהו וניגוד העניינים שלו, פיטורי היועצת המשפטית וראש השב״כ, הסיפוק מעריכת-דין אחרי 53 שנה והסוף המפתיע של המותחן הבלשי שהוא כותב.

עו״ד אביגדור פלדמן, בשיחה רביעית עם אמיר אורן ב״אפרכסת״, אינו מוצא סיבות טריות להתעודד ממצבה של מדינת ישראל. תקוותיו לעצירת הגלישה במדרון התגלו כמשאלות לב.

ניצנוץ האור שבאפלה, מתצפיתו, הוא אובדן הרסן של נתניהו על בולמוס הפגיעה במערכת החוק. כה הרחיק לכת, עד שיוזמת פיטורי היועצת המשפטית גלי בהרב מיארה מחוברת אליו, אישית, לא רק כהיתממותו ליריב לוין, ומובטח שתיבלם בבג״ץ, בנימוקים שונים ובראשם ניגוד העניינים שלו, כנאשם מול ראש התביעה במשפטו.

גם מהלך הדחת ראש השב״כ רונן בר, סבור פלדמן, ייכשל, כי הוא ממונה על חקירת חדירתה של ממשלת קטאר לסביבת נתניהו וכי לא נערך לו הליך נאות. פלדמן מגנה את השינוי בהרכב הוועדה לבחירת - והדחת - שופטים ואת הסמכת הפוליטיקאים למנות את נציב התלונות על השופטים. זאת תנועת מלקחיים שתאיים על שלושת שופטי נתניהו, כי די בכך שיימצא רבב ישן באחד מהם לביטול המשפט.

כמי שהכיר שרי משפטים לדורותיהם אין במילונו של פלדמן מילה רעה דיה לאיפיון לוין. על אהרן ברק הוא אומר שחבל שקלע את עצמו גם לעניינים ששומר נפשו ירחק מהם, כגון תיווך בהסדר טיעון בין התביעה לנתניהו.

הפנאי של פלדמן מנוצל לכתיבת ספר בלשי, שעלילתו מתארת סדרה מסתורית של רציחות שופטים. הוא בונה את הסיפור, העשוי להפוך גם ליצירה טלוויזיונית, נדבך-נדבך, פרק-פרק, וזהותו של הרוצח נודעת לו, למחבר, בהפתעה גמורה, רק לקראת הסוף; ואף אז יתכן שהסניגור הפלילי המנוסה פלדמן יצליח לחלץ אותו מהרשעה.


אולפן: אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, הברזל 32, תל אביב

עזרו לנו לשפר את "אפרכסת" 
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

THE PINE&OAK PODACST
https://open.spotify.com/show/4PSB8IawKNzp1jR4NY63ry

האויב המסוכן ביותר של הבטחון הוא הבטחון העצמי. תחושתם של שותפי סוד שהם יודעים על האויב כל שיש לדעת משרה שאננות ומכרסמת בתודעת הצורך להיערך להפתעה; ותמיד תהיה הפתעה, כמו שהתברר לרומאים כשחניבעל איגף אותם מצפון עם בעלי-חיים נפוצים באפריקה אך נדירים באירופה.

זאת אחת התובנות שצבר ראובן אייל בעשרות שנותיו במדים ובארבעת העשורים שמאז. עוד אחת: רבים מקציני המודיעין נוטים לשכוח את העובדה החשובה ביותר במלאכתם: המודיעין משרת תכלית גבוהה יותר, לא את עצמו. חומר כה סודי, עד שנמנעים מהפצתו למי שזקוקים לו, הוא עושר השמור לרעת בעליו - כשהבעלים האמיתיים הם בכלל המפקדים, הלוחמים ומפתחי המענה בתעשיה הבטחונית.

לא כך אייל, תת-אלוף בדימוס, שהיה ראש להק המודיעין בחיל האוויר. אייל לא היסס (טוב, אולי היסס, אך החליט) להתעלם מהוראות קנאיות להטיל מידור קיצוני על נתונים שבלעדיהם לא היו מומחי המחקר והפיתוח בישראל משכילים להכין אמצעי-נגד להצלת טייסים ולסיוע לביצוע משימותיהם.

אייל לא חיפש אתונות ומצא מלוכה, אבל גם לא הרבה פחות מכך - כשהתגייס לשירות חובה, ב-1953, רצה להיות מכונאי מטוסים, וסורב. הנימוק: כושר קרבי. לא נורא, ניחמו אותו בבסיס הקליטה, תוכל להיבחן לטיס. מי שלא רצה בו כצוות קרקע קיבל אותו כצוות אוויר, אחד מתשעה בלבד בקורס 18, ביניהם מי שהיה בתוך עשור לטייס-קרב מוביל בחיל האוויר, רן פקר.

בשיחה עם אמיר אורן ב”אפרכסת״ מספר אייל על חיל האוויר מימי דן טולקובסקי ועזר ויצמן, מוטי הוד ודוד עברי, עד לעמוס לפידות. הוא דן בסוגיות המציאות החמקמקה שהמודיעין מנסה לשווא לשקף, ההערכות השונות שהמפקדים - רובם אך לא כולם - מבקשים לקבל וההבדל בין ״מטרה״ ל״איום״ כשני צדדים של אותו אויב.

אחת מנקודות השיא במבצעים שליווה היתה תקיפת הכור העיראקי. לאייל זכור היטב התדריך האחרון של שמונת הטייסים עם הרמטכ״ל, רפול, ימים מעטים לאחר נפילת בנו יורם איתן בהתרסקות מטוסו. הנחת העבודה, לאור הסכנות בנתיב וסביב הכור, היתה שיותר מאחד מהשמונה יופל. פגיע מכולם היה הרביעי והאחרון בכל מבנה, כך שהסיכון הגדול ביותר לשבי ולעינויים בבגדד ריחף על מספר 4 במבנה של אמיר נחומי - אילן רמון. ״אם תיפלו בשבי,״ הופתע אייל לשמוע את רפול הקשוח פוקד, ״אל תנסו לשתוק. ספרו הכל״.

אולפן: אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, הברזל 32, תל אביב

עזרו לנו לשפר את "אפרכסת" 
https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

THE PINE&OAK PODACST
https://open.spotify.com/show/4PSB8IawKNzp1jR4NY63ry

כבנו של טייס קרב, חבר מרחביה שבעמק יזרעאל, גדל עטר דגן בסביבה שבמרכזה הקיבוץ והצבא. הוא התלווה לאביו לבסיס הסמוך, רמת דוד, צפה בהמראות ובנחיתות, הקשיב לסיפורי בני מחזורים קודמים שהצטיינו בחיל האוויר וקיווה להצטרף אליהם בתורו.

למרות אופיו המרדני וחומד הלצון הצליח כפרח טיס עד למחצית הקורס. אז לא התאפק בטיסת סולו, ביצע תרגיל מסוכן ושרד תאונה אך הופנה לאפיקים קרקעיים יותר. מבין החלופות שהוצעו קסמה לו קצונה בתותחנים. גם כצוער התגרה בשלטונות ועמד שוב ושוב בפני הדחה; הוא ניצל ממנה בזכות חוות הדעת המעולה של חבריו לצוות, שהרשימה את מפקד בה״ד 1 יותר מהסתייגות המדריכים.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר דגן, אלוף-משנה בדימוס, על פרקים מספקים לצד מתסכלים בשירותו הצבאי. כשהוזמן לפקד על יחידה טרייה בחיל התותחנים, שתכלית הקמתה בלימת פלישה משוריינת של אוגדות סוריות לגולן, התאכזב לגלות שצה״ל, בשיגרת מחשבה, רואה בה עוד סיירת נבחרת עם טילים ולא מסגרת חדשנית להפעלת אמצעי-לחימה מהפכניים מטווח רחוק.

מפקדו באוגדה 91 בסוף תקופת לבנון, משה (קפלן) קפלינסקי, מינה אותו לקצין האג״ם של פיקוד המרכז, תפקיד מפתח באמצע העשור הראשון של המאה, תקופה עמוסת משימות ופגועת מאבקי אגו בין אישים ואירגונים. כשהתבדח כדרכו באחד הדיונים במטכ״ל הזכיר לו קפלינסקי, כבר סגן הרמטכ״ל, שבקרייה לא מאמינים בהומור.

מאחר שלא היה קצין שיגרתי ולא שם את אוכפו על סוס אביר שירכיב אותו אל השקיעה - הוא עדיין מעדיף טרקטור - נותר בדיוני האיוש ללא תפקיד תת-אלוף שבעליל היה ראוי לו. הפער שבין הציפיות המוצהרות למציאות הבינונית לא הפתיע אותו. צה״ל הציע לו פיצוי בדמות נספחות צבאית. בלונדון, הסכים דגן, ונשלח לוורשה.

אולפן: אורי אנוליק, קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, הברזל 32, תל אביב

מספר שאלות למאזיני "אפרכסת" בקישור הבא

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

הטלפון הנייד של שגריר ישראל בברלין צילצל בעיצומן של קניות לשבת - בשבת. ״איך העסק מתקדם?״ הסתקרן ראש הממשלה, אריק שרון. הוא כיוון למיקוח על רכש שלוש הצוללות הראשונות בסדרת ״דולפין״, שהוביל שטיין בקשריו המעולים בבירת גרמניה. שרון, שלפנים לא רווה נחת מאנשי שירות החוץ, הוקיר את שגרירו בברלין במלים חמות.

רבע מאה לפני כן, בשליחותו הראשונה למחצית המערבית של אותה מדינה, לבירתה אז בון, היתה לשטיין דעה שונה לחלוטין על שר הבטחון שרון. לשמע הדיווח המקומם על הטבח בסברה ושתילה התלבט בין שלוש חלופות קשות - להתפטר, לשקר למקומיים או לומר את דעתו האמיתית - ובחר ברביעית, להסתגר בחדרו ולהימנע מכל התבטאות.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר שטיין איך גוייס מהאוניברסיטה העברית למשרד החוץ כדי לעסוק במחקר מודיעיני  ובתכנון מדיני, אך הוסט למסלול דיפלומטי - לא שיש לו סיבה להתלונן. הוא הוצב בבירות החשובות ביותר, בתפקידים המעניינים ביותר ובתקופות המאתגרות ביותר.

שטיין, שגדל בנתניה, במשפחת ניצולי שואה, לחם כצנחן בששת הימים וביום הכיפורים. במדינות אחרות משרד החוץ בכיר ממערכות הבטחון והמודיעין. לא בישראל. צה״ל, המוסד, המלמ״ב והשב״כ מתבוננים במשרד החוץ בהתנשאות חשדנית. נדיר למצוא דיפלומט ישראלי המקובל עליהם ושותף לסודותיהם. שטיין היה בקומץ זה. כשפעל יחד עם ידידו מהוועדה לאנרגיה אטומית, גדעון פרנק, הלחימו אותם ל״פרנקנשטיין״.

שני דורות של פוליטיקאים ופקידים גרמנים התוודעו אליו. ביניהם הנשיא הנוכחי שטיינמאייר והקנצלרית הניצחית מרקל, שמקורביה לא הסתירו את כעסם על התנהגות נתניהו כלפיה. 

עיסקת הצוללות הנוספות וכלי-השיט האחרים התנהלה לאחר פרישת שטיין מהשגרירות בברלין ומשירות החוץ, אך גם בלי להתעמק באפלים שבהבטיה הוא מפוכח דיו לפסוק שבשני הצדדים, הישראלי והגרמני, יש גם שחיתות.


אולפן: אורי אנוליק, קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

In the second episode of the Pine & Oak Podcast, Alon Pinkas and Amir Oren discuss, from an Israeli perspective, the latest events in the Washington scene they used to know but now doubt whether prior knowledge has much relevance in the Age of Trump.

Send comments to amiroren38@gmail.com

ענו על שאלון קצר ועזרו לנו לשפר את אפרכסת

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

כשהסקייהוק של סרן צביקה טרון נפגע מטיל קרקע-אוויר בחזית הסורית, ב-11 באוקטובר 1973, הנחת העבודה של מפקד טייסת 102 היתה שטרון לא שרד את הנטישה והצניחה לקרקע עויינת. כך, בגישה מציאותית, אכזרית בסירובה לטפח אשליות, אמר להדסה אמן, בת-זוגו של צביקה, שניהם חברי קיבוץ שפיים.

הדסה, שלא איבדה תקווה, המתינה כמעט שמונה חודשים קרים וקשים להגעת רשימות השבויים, לקראת סוף מסעות הנרי קיסינג׳ר בין ירושלים לדמשק. צביקה חזר, התאושש ושב לטיסה, בחיל האוויר כסא״ל במילואים ובחברות אזרחיות כטייס ריסוס וכיבוי.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ חוזר הזוג טרון לילדות בשפיים - הדסה עם חמש אחיותיה (אחיהן, אורי, נהרג בעת שירותו בסיירת הצנחנים) ו״מספר כביסה 1״ של הוריהן, ממובילי הקיבוץ; צביקה, בן לשורדי שואה ותלאות בריחה והעפלה שאיבדו בת, אח צעיר ליוסי, טייס מסוקים מעולה שנשאר בקבע עד לאלוף-משנה, מפקד בסיס שדה דב.

צביקה חלם על חיל האוויר, בנה דגמי מטוסים שהעביר לביקורת טייס-הקרב הנערץ שמוליק חץ ולמד להטיס מטוסים קלים, אך נבלם בטעות-איבחון בשערי קורס-הטיס והתגייס לסיירת הצנחנים. רק בהיותו קצין בסיירת הצליח, בעזרת קשריה של הדסה, לזכות בהזדמנות מחודשת והמריא.

השבי בכלא המייסר אל-מאזה, על עינוייו בחקירות ותקופות בידודו, אומר צביקה, לא הותיר בו חותם מסוייט. בעשור שעבר, בצילומי סרטה של לינוי בר-גפן ״השובה מדמשק״, הופגש עם אחמד מעאמנה, ישראלי מעראבה שברח כנער לסוריה והועסק שם במודיעין הצבאי כמתורגמן בחקירות. חבריו של צביקה לשבי לא סלחו למעאמנה על נוכחוחו ברגעים המשפילים וחסרי האונים ביותר בחייהם. צביקה ייצג זווית אחרת: ״שנינו ביצענו את תפקידנו, אני בהטלת פצצות, הוא בתרגום בחקירות״.

הדסה וצביקה טרון בנו, כדבריה, ״חיים שלמים וטובים״, עם ארבעה צאצאים - שני בנים ושתי בנות - ו-11 נכדות ונכדים. הם אנשי שלום ומחאה, מסיעי חולים פלסטיניים לטיפולים רפואיים ומשתתפים בהפגנות נגד יחסה של ממשלת נתניהו לחטופים במנהרות חמאס. 

כשמפוני כפר עזה עקרו לשפיים, הדסה היתה להם לכתובת, גשר על-דורי, יובל שנים לאחר אותו כאב מקנן של אי-ודאות בין אוקטובר 1973 ליוני 1974. צביקה, אילו נשאל ולא חס על משפחות החטופים, היה ממעיט בסבלו אז, כשבוי בידי צבא של מדינה - בתנאים משתפרים בהדרגה, בארוחות סדירות (וביניהן התעללויות), במקלחות חודשיות, לפעמים בתספורת ובתגלחת - ובידיעה שלבסוף ייערכו חילופים, לעומת מוראות עזה, כבר כפליים הזמן הסורי ההוא.


אולפן: אורי אנוליק, קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

An English-language spin-off of the אפרכסת (“Afarkeset”) podcast through Tel Aviv’s Procast studios. Amir Oren and Alon Pinkas on the American-Israeli axis and the news of the day. Episode I, mid-February 2025.

Comments welcome at amiroren38@gmail.com

עזרו לנו לשפר את אפרכסת

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

בקיבוצו, עין צורים, עבד הנער חנוך דאובה בגידולי שדה, אבל הדימוי העצמי שלו לקוח מהרפת: כדי החלב שמילא וששימחו את המערכת הצבאית פיצו על בעיטותיו בכדים אחרים. 

כך היה דאובה לקצין שהצטיין בשריון ושהגיע לדרגת אלוף-משנה ולפיקוד על חטיבה, עד שהחליט לשנות כיוון - יותר מעשור וחצי לאחר ״מבצע שינוי כיוון״ בלבנון, המערכה ב-2006, כשנפצע בעת פעולה אמיצה ונחושה ונחלץ כשוועדה בראשות איל זמיר ממליצה להעניק לו, אך לא לצוות הטנק שלו (כי הוא יזם ופיקד והלוחמים צייתו) את עיטור העוז.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מתאר דאובה את רקעו המשפחתי - נכד לפדויי שבי מגוש עציון, אח בכור לשלושה קצינים נוספים - ואת דרכו מהקיבוץ הדתי לצבא, עד להחלטתו לפרוש לעיסוקים אזרחיים וציבוריים, שבמסגרתם היה למייסד ודובר רהוט של ״פורום לוחמי ולוחמות ׳חרבות ברזל׳״.

ב-7 באוקטובר, בעודו בחופשת פרישה משירות הקבע, התקשה להאמין למראה עיניו. כשהשתכנע ירד דרומה, לגיא ההריגה, והשתתף בלחימה. אין לו הסבר לקריסת המערכת באוגדת עזה, בפיקוד הדרום ובמטכ״ל, אבל מסקנתו נחרצת: על כל המפקדים וקציני-המטה העיקריים, שהובסו, היה להתפטר מתפקידיהם ברגע שהמצב בשטח התייצב, כי צבא אינו יכול לתפקד כראוי בלחימה כשהעומדים בראשו  הובסו.

איך זה היה אמור לפעול יודע דאובה מתחנות שונות במסלולו, כמפקד קרבי וכקצין במטכ״ל בשתי עמדות תצפית - ראש לשכת סגן הרמטכ״ל (גדי איזנקוט ולרבעון יאיר גולן) וראש זירת דרום בחטיבת המבצעים. 

כרל״ש סרמטכ״ל ראה דאובה את יחסי הגומלין בין הדרגים הפוליטיים, הצבאיים והמודיעיניים, כולל במבצע ״צוק איתן״. התנסותו הותירה בו הערכה עמוקה לגולן ובמיוחד לאיזנקוט, המצטייר בעיניו כמתאים לראשות הממשלה יותר מכל הפעילים בזירה הפוליטית. הוא גם מברך על מינוי זמיר לרמטכ״ל - ״מנוסה מאד, שמרן ועם זאת פתוח, ומחובר לשטח ולדור הלוחמים היכולים להיות בניו״.

המערכת הצבאית, לפחות כל עוד הרצי הלוי בראשה, שמעה את ביקורתו של דאובה על תיפקודה ובחרה בהפרדת כוחות: מאז שובו מהלחימה בעזה, כשמילא את מקומו של מג״ד שנפגע, לא שובץ למינוי חירום. צה״ל לחוד והוא לחוד, או לפחות בחוץ. חנוך לנער על פי דרכו.


אולפן: קמילה פאס פבסנר, אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

אם יש מועמד מובהק לחבר מקצועי ונטול פניות בוועדת חקירה ממלכתית לכשלון ה-7 באוקטובר, הרי הוא שלמה ינאי. אלוף בדימוס, שנפצע קשה במלחמת יום הכיפורים והשתתף במסע תיקון ליקוייה, אך גם חווה תופעות בעייתיות בצבא של שנות ה-70׳ עד תחילת המאה הנוכחית. קפדן וממושמע, אך גם יצירתי ומתחבל, אלוף פיקוד הדרום בתקופת תהליך אוסלו וראש אגף התכנון במטכ״ל בעת המגעים עם ערפאת וקלינטון.

ואם לא די בכך, בעל נסיון טרי בוועדת החקירה בראשות שופטת (מרים נאור, ולאחר מותה דבורה ברלינר) לאסון מירון. דו״ח הוועדה ייחס אחריות אישית, המגלמת גם אשמה, לנתניהו. קל לשער את תגובת רבין או בגין, אילו מי מהם ראש הממשלה: בו בערב היו מתייצבים מול האומה, מודיעים על התפטרות ופורשים לביתם, או מבקשים אמון מחודש.

נתניהו, טיפוס אחר וייחודי, הגיב בדרכו: לא הגיב. הממשלה לא כונסה מעולם לדון בדו״ח מירון. המחדל הקטלני הוליד מחדל שתקני. ינאי לא נואש. אם תיכון ועדת 7 באוקטובר ונשיא העליון עמית יבקש ממנו להיות חבר בה, יענה באותה מילה שהשיב לאסתר חיות, כשפנתה אליו בעניין מירון: ״הנני״.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מגולל ינאי את פרשת חייו האישיים והצבאיים, מילדותו במשפחת ניצולי שואה ובפנימיית יתומים, דרך התרחקותו מהסממנים החיצוניים של הדת ועד לשלושת העשורים של שירותו בצה״ל, משוטר צבאי ועד להתמודדות כפולה, על סגנותו של הרמטכ״ל משה (בוגי) יעלון ועל ראשות המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.

בספרו ״השארתי את הלב בבית״ (עם ענב שור-דיעי, בהוצאת משכל) מתאר ינאי את שלבי מסלולו בפירוט מעניין ולעתים - בפרק הילדות - אף מרגש. הוא היה נער מוכשר ונחוש, שפרץ את המחסומים המשפחתיים והפקידותיים שנערמו בדרכו. כך הצליח לעקור עצמו מהמשטרה הצבאית לקצונת השריון, להתאושש מפציעה כפולה - השנייה קשה מאד, כוויה רבתי - ולהתקדם ממג״ד ומח״ט לאוגדונר ולמטכ״ל.

״כמעט כל אלוף,״ הוא אומר, ״רואה בעצמו מועמד לרמטכ״ל ומתאכזב כשאינו מתמנה; גם אני״. אך מעבר לעניין  האישי, הוא אומר, המסתיים כשמתמנה קצין ראוי אחר, מפריעה לו המיקריות, השרירותיות והגחמנות שבהחלטת שר בטחון עובר-ושב להעדיף מי מהמועמדים שהגיעו בדין לגמר. נחוצה, סבור ינאי, ועדת איתור שתפעל לפי אמות מידה. הוא רציני, אך גם תמים - מה שמסביר מדוע לאחר פרישתו מהצבא פנה לניהול, תעשיה ועסקים - לא לפוליטיקה.


אולפן: קמילה פאס פבסנר, אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

בחמש השנים האחרונות גילה צה״ל את אמריקה. נכון יותר, שתי אמריקות. הן אינן היחידות, כי מעל כולן זאת של וושינגטון - הבית הלבן, הפנטגון, הקונגרס, שתדלני יצרניות הבטחון ועוד - אך לתכלית המעשית של קצונת התכנון והמבצעים חשוב המגע עם הכוחות האמריקאים במרחב המעניין את המטכ״ל והזרועות. כאן, מספר תת-אלוף במילואים דורון גביש, הופתעו - ושמחו - לגלות גם ותיקי הערוץ האמריקאי שלא הרי סנטקו״ם, פיקוד המרכז, כהרי יוקו״ם, פיקוד אירופה שקודקודו הוא גם מפקד כוחות ברית נאט״ו.

סנטקו״ם פועל בזירה קרבית, מול איומים מתמידים מצד גורמים העויינים גם את ישראל, כך שנוצרת אחווה מקצועית, למרות מחלוקות בדרגים האזרחיים. יוקו״ם חי בסביבה מדינית, לצד עשרות (עכשיו 32) ממשלות המושכות לכיוונים שונים, ולפחות עד למלחמת אוקראינה בנינוחות סבילה. לצה״ל טוב יותר בתחום השיפוט של המועצה האזורית סנטקו״ם.

גביש היה ב-2011 מפקד כוחות הנשק הנגד-מטוסי כשהוכרזה מבצעיותה של מערכת ״כיפת ברזל״ והנ.מ. עבר מיתוג מחודש, למערכת ההגנה האווירית. ה״מ״ של הנ.מ. התיישנה, במיוחד כשהיריב הוא המטוס המאוייש, להבדיל מכלי-טיס ללא אדם. כעת הדגש הוא על טילים ורקטות. מאחר שזהו גם המכנה המשותף לכל המדינות המתונות במזרח התיכון, הפכה ההגנה מפני טילים לתשתית שיתוף הפעולה האזורי ובגלעינו הדו-צדדי, הישראלי-אמריקאי.

כך יצא שתחום צבאי שהיה, במחצית הראשונה של שנות המדינה, בשוליים הרחוקים של חיל התותחנים ובהמשך של חיל האוויר, הפך באדיבות הסקאדים מעיראק והרקטות מעזה והטילים מלבנון למוקד קשב והשקעות. שיקולי ההשפעה על העורף ואסטרטגיית הבלגה מול יוזמה והגנה מול התקפה הזניקו את ה״חץ״, ״כיפת ברזל״ והשיתוף עם המערכות האמריקאיות לראש סדר היום הבטחוני; וגביש היה שם, תחילה כקצין צעיר, אחר כך כמכהנ״ם/מהגנ״א בקבע ולבסוף כתקע ישראלי בשקע אמריקאי בשירות מילואים פעיל.

במלחמת עזה ולנוכח שתי מתקפות איראניות הגיעה ההשתתפות האמריקאית בהגנת ישראל, בהנחיית הנשיא ביידן ובניצוח סנטקו״ם (עם תרומה מאניות הצי הששי של יוקו״ם), לשיאה. בלעדיה היו בסיסי צה״ל וישובי ישראל פגיעים מאד. האמריקאים מעדיפים להבליע את חלקם בהדיפת המתקפות. מציינים אותו ואף משתמשים בו למורשת קרב, אך בצינעה, כדי שלא להגביר את ההתמרמרות באוקראינה על ההתנזרות האמריקאית מהגנה פעילה על  קייב וכוחותיה.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מדבר גביש על מסלולו המקצועי והפיקודי, כפרח (או פרחח) טיס בוסרי שנותב לנ.מ., ראה בו טוב, הגיע לראשותו ונשאר בו - להנאתו, קל להבחין - גם לאחר שהתאזרח. הוא מדגיש את חשיבותן של לוחמות וקצינות וקורא לנוער חרדי להתגייס בהמוניו למסגרת איכותית ההולמת את כישוריו.


אולפן: אורי אנוליק, קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

אם שמואל לטקו יתפנה מעיסוקיו כדי לכתוב זכרונות, ואם ירשה לעצמו למהול בסיפורים עסיסיים את חוויותיו עם גדולי - כלומר לרוב קטני - הדור, צפוי לקוראים ספר שיתבל את האירועים החשובים של תחילת המאה ה-21 (וקצת לפניה) בפכים אישיים המאירים את הדמויות כהווייתם, ולא כפי שברצונם להצטייר.

זה לא יקרה בעת הקרובה. הרגל של עשרות שנים, בקצונת אמ״ן ובסגל הכנסת, עדיין גוזר על לטקו איפוק. לפרסום, הוא מעדיף להתמקד בתהליכים ובתובנות.

לטקו פרש מאמ״ן כאלוף-משנה, לאחר תפקידי שדה, מחקר ומבצעים מיוחדים. בין השאר היה קמ״ן חטיבה, אוגדה (98) ופיקוד העורף. בהמריאו מצה״ל נחת בכנסת, בוועדת החוץ והבטחון, תחילה כיועץ מקצועי ובהמשך, לתריסר שנים גדושות פעילות, כמנהל הוועדה.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר לטקו על התוכן והסגנון בדיוני הוועדה, על מידת חשיפתם של חבריה לחומר כמוס ועל הפרוטוקולים האוצרים את דברי ימי הסודות וממתינים לוועדות חקירה שינעצו בהם את שיניהן. כך, לאחרונה, ועדת גרוניס לרכש כלי-השיט, ובבוא היום - גם הוועדה הממלכתית לחקירת אסון ה-7 באוקטובר, מה שקדם לו ומה שאירע בעקבותיו.

הוא משבח את רצינותה של העבודה בוועדות-המשנה, כגון זו העוסקת במודיעין - כולל המוסד והשב״כ - ושבויים-ונעדרים. נציגי הסיעות הערביות יכולים, אם ירצו, להשתתף במליאת הוועדה, אך ייחסמו על מפתן ועדות-המשנה. לטקו, שותף סוד מועדף, על כל ההרשאות והמגבלות הכרוכות במעמד זה, מתפלא - כמעט מתפלץ - איך הדמוקרטיה הישראלית בחוכמתה העילאית פוטרת את הדרג הנבחר מכל תחקיר בטחוני, שלא לדבר על פוליגרף.


אולפן: קמילה פאס פבסנר, אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

שלושה שבועות לפני מלחמת יום הכיפורים הגיע סג״מ טרי למחלקת המודיעין בפיקוד הצפון. הקצין בן ה-20, בוגר פנימייה צבאית שנאלץ לוותר על קורס-טיס ומסלולים קרביים בגלל אסון במשפחתו, מצא עצמו חווה את המתיחות מול סוריה, את הכוננות - בגולן יותר מאשר במטכ״ל - שהכעיסה את צמרת אמ״ן, את המלחמה ואת מותם או פציעתם של רבים מבני מחזורו.

זה היה שיעור שהסג״מ, לימים אל״מ, לא שכח, אך ב-7 באוקטובר התברר ליוסי דסקל ולבני דורו שהמחזורים החדשים בצה״ל ובתוכו באמ״ן לא היטיבו לשנן, מתחת לסיסמאות שבכותרות.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר יוסי דסקל על תקופת ההכנות למלחמת לבנון, כולל יחסי ראש אמ״ן יהושע שגיא עם פטרונו, שר הבטחון שרון, ועם המוסד שהתאהב בפלנגות; על הסתייגותו מהשימוש הנפוץ מדי בהתנקשויות; על רשלנותו היקרה של נתניהו בפרשת מנהרת הכותל; ועל ועדת דורון אלמוג לבדיקת ההתרעה המודיעינית והדריכות המיבצעית באוגדת גל הירש, ב-2006.

דסקל מתגעגע לצניעות ולספקנות ונד לקציני מודיעין יהירים, שאינם מאמינים שאויב ערבי מסוגל להפתיע צבא ישראלי ולצלוח את תעלת סואץ - או את הגבול הממוכשל בעזה. נדרש, הוא אומר, שינוי יסודי במבנה המערכת המודיעינית הממלכתית, בצבא ומחוצה לו, וגם בהכשרת קציני המחקר, החסרים התחככות בשדה, בחטיבות ובאוגדות.

בתום שירותו באמ״ן, שבמסגרתו כיהן גם כנספח צבאי בארבע מדינות באירופה, ייצג דסקל את יצרנית התחבורה והתעופה הקנדית ״בומברדייה״, ספקית חשובה לרכבת ישראל. בין מסקנותיו העגומות מההתייחסות הממשלתית לתחבורה הציבורית: אילו השכילו השרים (והשרות) לפעול נכון יותר, מהר יותר, היו נחסכים לא רק מיליארדי שקלים ושנים רבות של כבישים פקוקים, אלא גם חייהם של אלפי ישראלים, כי תאונות דרכים קוטלות יותר ממלחמות ומפיגועים.

אולפן: קמילה פאס פבסנר, אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

כשתת-אלוף במילואים ירון רוזן משוחח עם חניכים בהשתלמויות מובילים במערך המסוקים, כפי שעשה החודש שוב, הוא מדגיש את משמעותה של האחריות בכל דרגי הפיקוד והביצוע - במטכ״ל, בזרוע, בכנף, בטייסת, במיבנה, במטוס.

רוזן אינו מצטט מחיבור אקדמי. על בשרו עבר את טלטלת המשימות, התאונות והאחריות. באסון היסעורים של טייסת 118 בהטסת כוח ללבנון ב-1997, והוא רב-סרן בן פחות מ-30, מנהל תורן של האירוע כסגן שני למפקד הטייסת, שלחה אותו ועדת חקירה לתפקיד מטה, טרם שובו למסלול פיקוד. השינוי היטיב איתו - הוא ראה את חיל האוויר וצה״ל ממצפה מעולה, כעוזרו של ראש מחלקת המבצעים אמיר אשל; ולאחר שנים התמנה לראש להק ההשתתפות והמסוקים במטהו של מפקד החיל אשל - תפקיד שנוסד בהמלצת אותה ועדת חקירה.

השתתפות הכוח האווירי בקרב היבשה היתה רוב שנות צה״ל נקודת תורפה, מסיוע שלא הגיע במועדו לחולשת היחידות הקרקעיות בהזמנת הסיוע לתקיפות הרות-אסון. בעשורים האחרונים הקדישו האוויר והיבשה מאמץ רב לגיהוץ התפרים ביניהם. רוזן, שהוביל מאמץ זה בתפקידיו האחרונים בחיל האוויר, הוא גם בוגר קורס מפקדי אוגדות.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר רוזן גם על המשימה שהטיל עליו הרמטכ״ל גדי איזנקוט - להקים את מטה הסייבר של צה״ל ולעמוד בראשו.

בהפיכה המשטרית שקרעה את החברה הישראלית ובתוכה את מילואי חיל האוויר היה ירון רוזן - ״ירוזן״ בפי חבריו - קול בולט במחאה ובאזהרה כי התעקשות הממשלה להפר את החוזה עם אזרחיה וחייליה תגרום להפסקת ההתנדבות. ב-7 באוקטובר, כעמיתיו, הקפיא את המחאה ופעל כמתבקש. כשלונו של צה״ל ובתוכו של חיל האוויר באותו שבוע מר באוקטובר מייסר אותו; הוא אינו מתנחם בהצלחות הטייסים וחבריהם לנשק במבצעים מאוחרים יותר.


אולפן: אורי אנוליק, קמילה פאס פבסנר
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

פרופ׳ שאול קמחי, שעסק בדיוקנאות של מנהיגי אויב לפני עשרות שנים באמ״ן/מחקר, התראיין ב״אפרכסת״ לפני כשנתיים, בתוקף מומחיות של רבע מאה בניתוח התנהגותו של בנימין נתניהו. לא במפתיע, קמחי איבחן אצל נתניהו נצלנות, קורבנות, נרדפות, העדר יכולת להזדהות ולחמלה וכפיפות גוברת להשפעת אשתו ובכורה.

בראיון חוזר חולק עתה קמחי עם אמיר אורן את מסקנותיו המעודכנות. משפט השחיתות, 7 באוקטובר והמלחמה הנמשכת, חתירתו להישרדות פוליטית - כל אלה לא שינו את כיוון התנהגותו של נתניהו, אלא רק את עוצמתה. מה שהיה הוא שהווה, אבל רע עוד יותר.

במחקרי פרופ׳ קמחי ועמיתיו בסוגיית החוסן הלאומי, המתפרסמים מדי כרבעון, עולים מימצאים עיקביים. ביניהם: בציבור הישראלי מחצית מתנגדת לממשלת נתניהו ולעומד בראשה, חמישית מתלבטת וכ-30% תומכים בהם. זה אחד ההסברים הפשוטים לרתיעת נתניהו מהקדמת הבחירות לכנסת - הוא מעריך שיפסיד בהן. הפיקוד הבכיר של צה״ל, למרות שותפותו באחריות לכשלון רב-הקטל ביום תחילת המלחמה ובהשגת מטרותיה המוצהרות, עדיין מוביל בטבלת המוסדות הזוכים לאמון ציבורי, לפני המערכת המשפטית, המשטרה, התקשורת והפוליטיקאים.


אולפן: קמילה פאס פסבנר, אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

״ה׳ליפט׳ הירדני הגיע כבר אתמול,״ זעף הנרי קיסינג׳ר בקו הטלפון בין משרד החוץ בוושינגטון ללשכת ראש הממשלה בירושלים. ״מדוע ה׳ליפט׳ שלך מתעכב?״
קיסינג׳ר מת אשתקד והוא בן 100 וחצי. יומיים לפני סוף 2024 מת ג׳ימי קארטר, אף הוא בן 100 אך רק ורבעון. אם זאת תחרות, קיסינג׳ר זכה בה, אך בהתמודדות החשובה יותר לישראל, על ההתקדמות לשלום מאובטח עם מדינות ערב ובראשן מצרים, שניהם ניצחו - קיסינג׳ר בתהליך הסכמי ההפרדה והביניים בעקבות מלחמת יום הכיפורים וקארטר בהסכם בגין-סאדאת שבעקבות המסגרת שהושגה בוועידת קמפ דייוויד.

״ליפט״ היה כינוי הצופן למגעים החשאיים בין חוסיין מלך ירדן לראשי ממשלת ישראל. בתקופת כהונתו הראשונה של יצחק רבין בראשות הממשלה הוטל על מנכ״ל משרדו, עמוס  ערן, לרכז את המגעים וללוות אותם - ואת חוסיין, אישית. בתום כל מיפגש תיעדו הצדדים את סיכומיהם ושיגרו עותקים לקיסינג׳ר, שהישווה בין הגירסאות.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר ערן, מקורבו של רבין מאז הופקד על יחסי השגרירות בוושינגטון עם הקונגרס, על חוסיין כפי שהתוודע אליו. ערן מתאר גם את יחסי קארטר עם רבין, בחודשים המעטים של כהונתם ההדדית ב-1977. כשקארטר שמע שערן קרא את האוטוביוגרפיה שלו, ״Why not the best?” ושהוא יודע שהכותרת היא מובאה משאלה שהיפנה אליו האדמירל היהודי הקפדן והנחוש היימן ריקובר, נוצר גם קשר ביניהם.

עוד מתאר ערן אירועים הקשורים בשני הנשיאים שקדמו לקארטר, ריצ׳רד ניקסון וג׳רלד פורד, על משקלם - החשוב אם גם המוגבל - של הרבדים האישיים ביחסים בין בכירי מימשלים.

ההוקרה שרחשו לרבין מוושינגטון עד עמאן ושעולה מזכרונות ערן בולטת שבעתיים כשמודדים אותה לעומת היחס לבנימין נתניהו. חוסיין, מזכיר ערן, נפגע אישית מההתנקשות הכושלת בחאלד משעל, באישורו האטום של נתניהו, בבירת הממלכה ההאשמית - פרשה שנראתה לציבור בירדן כמזימה של נתניהו והמלך נגד הפלסטינים, שלוש שנים לאחר חתימת הסכם השלום בין רבין וחוסיין.

אולפן: קמילה פאס פסבנר, אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

מאז שממשלת בגין הקימה את סוכנות החלל, כדי לתת תעסוקה למדען-קצין-פוליטיקאי יובל נאמן ומעטפת אזרחית לפעילויות בטחוניות, איש מכתריסר מנהליה לא היה טייס - עד שהגיע אורי אורון, שסיים את שירותו בחיל האוויר כתת-אלוף, ראש להק מודיעין (ובעל תפקיד בכיר ורגיש בצה״ל).

אורון, טייס קרב, מפקד טייסות ובסיס (כנף 4, חצור), הוא בן למשפחה אווירית מצדדים שונים. אחיו (מפקד טייסת מסוקים), גיסתו וחמיו - תת-אלוף גיורא רם-פורמן, 90, מקיבוץ מעברות, שהיה ראש להק אוויר ועוזר ראש אג״ם במטכ״ל - כולם טייסים. אורי זוכר את עצמו בולע בשקיקה, כילד בן חמש, את סיפורי חלליות ״אפולו״ המשגרות לירח את צמדי האסטרונאוטים שלהן. אילו חידש חיל האוויר את מסעו לאיתור מועמד לאסטרונאוט, אורי היה מראשוני המתייצבים בתור להתמודד על מושב בחללית.

בשנים ארוכות של הכשרה וטיסות, דיונים וחשיבה קיווה אורון שמדינת ישראל, צה״ל וחיל האוויר הפנימו את לקחי השאננות וההתנשאות שביסוד הזעזוע של מלחמת יום הכיפורים. לאכזבתו המרה, הגיע ה-7 באוקטובר 2023.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר אורון על חשיבותו של תחום החלל לישראל ועל חיוניותו של התקציב המוקצה לסוכנות שהוא מנהל - ושעל הגנתו מפני קיצוצים הוא נאבק.

משפחת אורון, בראשות נילי וחיים (ג׳ומס), לשעבר ח״כ, שר, מזכיר השומר הצעיר וראש מרצ, קבעה את ביתה בקיבוץ הדרומי להב. אורי גדל שם והתגורר בקיבוץ גם בשנותיו הראשונות בחיל האוויר, עד שתפקיד סגן מפקד טייסת כפה עליו דיור קבוע בבסיס והבהיר לו שמסלולו מייעד אותו לשירות ארוך; אך הוא גאה, כמובן מאליו, בזהותו כבן להב.

ברור מאין בא ויש בכך כמדומה לרמז לאן הוא הולך, אם יחליט להעמיד עצמו לבחירה, אך כעובד מדינה, מינוי של ממשלת בנט-לפיד שנשאר גם בממשלת נתניהו, הוא נשמר מכל התייחסות פוליטית. עוגני השקפת עולמו,  הוא מתמרן כבתרגיל שבירה מטיל קרקע-אוויר, הם ״אלטנוילנד״ ומגילת העצמאות. דעתו על דמויות קרובות יותר במקום ובזמן מהרצל ובן גוריון - לא לשידור, לא כרגע. 

אולפן: אורי אנוליק, קמילה פאס פסבנר
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

תת-אלוף במילואים ד״ר אמנון סופרין התגייס בפברואר 1973 לחטיבת גולני. במלחמת יום הכיפורים, והוא מאגיסט בגדוד 17, קורס מפקדי הכיתות של גולני, השתתף בקרב השני על החרמון, כשסביבו נהרגים ונפצעים עשרות רבות מחיילי הכוח. על בשרו למד את מחירו של כשלון מודיעיני.

כשנפצע, עבר לחיל המודיעין, היה קמ״ן גדוד 13 בפיקוד אילן בירן, התקדם בשתי גזרות הצפון - לבנון והגולן - ושזר תפקידי איסוף במחקר ובהדרכה. כאלוף-משנה התמנה לקצין הנודיעין של פיקוד המרכז, בתקופת הבראשית של תהליך אוסלו. כך נקלע, כתורן במפקדה, שבועות לאחר מותו של האלוף נחמיה תמרי בהתרסקות מסוקו, לאירוע ששינה את מסלול התהליך - הטבח במערת המכפלה.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מתאר סופרין גם איך הגיע אליו חייל המילואים שלומי הלוי ובפיו המעשיה על התימני הקטן בשירותי התחנה המרכזית בירושלים. סופרין לא פיקפק באמינותו של הלוי; הוא מיהר להתקשר לבכירים בשב״כ. שם, במקור לדובב את הלוי, לאתר את רצונו - למסור שזוממים לרצוח את רבין בלי להסגיר את יגאל עמיר - ולחלץ ממנו את האמת שידיעתה היתה מסכלת את ההתנקשות.

כשסיים את תפקידו כקצין מודיעין שדה ראשי - תפקיד שהיה מייסדו ושעבר מאז גילגולים ובעיקר קילקולים - הודיע על פרישתו מצה״ל. גיל 50 התקרב ולא היה בעיניו טעם בתפקיד תא״ל נוסף; סיכוייהם של קציני מודיעין להתקדם לאלוף היו ועודם קלושים (אף שהיו חריגים באותם עשורים: דני רוטשילד, אורן שחור, אהרן זאבי-פרקש, יוסי בידץ).

להפתעתו, טילפן אליו מכר ותיק מהצבא, האלוף במילואים מאיר דגן, והציע לו להצטרף אליו, למוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים. דגן התמנה לרמס״ד בשלהי 2002; סופרין הגיע בקיץ 2003, כראש אגף המודיעין. אחד משיאי החומש המרתק שלו במוסד היה גילוי הכור הגרעיני שצפון קוריאה בנתה בסתר בסוריה. כשאולמרט שאל את דגן וסופרין מה עושים, למראה האישור לחשד בקיום האיום, ענו פה אחד, ״מורידים אותו״.

כבכיר באמ״ן ובמוסד גם יחד יש לסופרין תובנות מאלפות על השוני בין שני אירגונים מובילים אלה בקהילת הבטחון של ישראל. בצה״ל שירת שלושה עשורים, רובן באמ״ן, ובמוסד רק חצי עשור, ולא דומה טיפוס בסולם לנחיתה בצמרת לתפקיד יחיד, אך גם בניכוי הנסיבות, דומה שהכף נוטה אצלו למתכונת ההתייעצויות הפנימיות במוסד (לפחות בתקופתו), בלי יראת כבוד מופרזת למדים ולדרגות.

אולפן: אורי אנוליק, קמילה פאס פסבנר
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

בנוסף להופעותיו כפרשן ערוץ 12, שגורמים עלומים דיללו בתקופת המלחמה, מוחמד מג׳אדלה הוא ראש חטיבת החדשות בתחנת רדיו נאס, המשדרת ממרומי מלון רמדה אוליבה בנוף הגליל. שם, בביתו התקשורתי - אחד מבתיו - התארחה הפעם ״אפרכסת״ לשיחה עם מג׳אדלה, כתוספת מעדכנת לשיחה שנערכה לפני שנתיים וחצי - לפני ממשלת נתניהו, לפני 7 באוקטובר, לפני המלחמה.

מג׳אדלה, עיתונאי בן פוליטיקאי, מרושת היטב בקרב גורמי שלטון, נבחרי ציבור כאנשי תקשורת, בארץ ובמדינות ערב. באוזני אמיר אורן הוא חולק את מימצאיו, רשמיו ותובנותיו מהשפעת האירועם המטלטלים של השנתיים האחרונות על דימוי ישראל בעיני אזרחיה בני העם הפלסטיני, תושבי מדינות ערב ושליטיהם; על מעמדו האזורי של נתניהו, המצטייר כתלוי באשתו, בבן גביר ובסמוטריץ׳; ועל מגמות ביחסים בין המפלגות הערביות ובתגובת ציבור בוחריהן - המתקדם מהן ברצונו להשתלב בממשלה - לדבקותן במסגרות ועמדות מיושנות.

יש לו הסבר מעניין ומקיף לסירובם של הערבים בישראל להיענות לקריאת חמאס להצטרף למתקפתו, כמו גם להתפכחות שליטים בבירות ערב מהערכתם שנתניהו ואפסו עוד. לבסוף, מג’אדלה - כנראה העיתונאי הערבי המוכר ביותר בישראל - חושף משהו מהשקפתו האישית על עתידו המשפחתי והמקצועי.

בדרכו לבית המשפט העליון, לייצג לקוח באחד מהליכיו, עוצר אביגדור פלדמן שוב באולפן ״אפרכסת״. העילה? אין עילה. הוא מוכן לדבר על הכל, זאת הפעם הרביעית.

האולפן נמצא בקריית המלאכה, בין בניין ״הארץ״ לשכונת שפירא, בסמוך לסביבת ילדותו של פלדמן ברחוב פלורנטין ולכריכיה של אביו ברחוב סלמה. האזור לא השתנה, אומר - בנימת געגוע - מי שהתגורר בו עוד בראשית שנות ה-70’.

לקראת סוף השיחה עם אמיר אורן פותח פלדמן, מחבר אסופת הטורים ״בדלתיים פתוחות״, את דלתות נפשו. ממצפה 76 שנותיו הוא מאבחן את הבדידות כקשה שבמצוקות. על כן הוא טורח לחדש חברויות נעורים שחלפו עם השנים.

חוג מכריו מגוון, מהשיפוט העליון עד לעולם התחתון וממרדכי ואנונו לדורון נויברגר, בעלה הראשון של אשתו השלישית של שרה נתניהו. השניים, ואנונו ונויברגר, היו לקוחותיו של פלדמן. עם ואנונו, המחריג אותו מהחשד שכל אדם הוא סוכן שב״כ, הוא מסב לקפה. על מה שלמד בפרשת גירושי הזוג נויברגר הוא שותק, ככבול בחסיון מקצועי, אך את תובנותיו מאופיה של שרה ומתפקידה בכוח אינו עוטף במליצות.

כדרך מועדוני ויכוחים הוא מתמסר לאתגר: לשמש, בהדמייה, פרקליטו של נתניהו ולהגן עליו באישומיו. כמקצוען, הוא מקבל עליו את המשימה, למרות סלידתו מהלקוח שלא לקח אותו, ומוצא פגמים באישומים נגדו, עד כדי סיכוי לזיכוי; אך רווח לו כשהוא מתבקש לקפוץ לעברו השני של השולחן ולהגיב כיועצת המשפטית לממשלה. ״בשום פנים,״ דוחה אביגדור בתקיפות את גישושי פלדמן.

עדות הנאשם נתניהו תחמיר את מצבו? משוכנע פלדמן. זאת דרכו של עולם הפלילים, ונתניהו אינו מוכן לשחק לפי כלליהם של סניגורים מנוסים, המפצירים בלקוחותיהם שלא להרבות לטעון לשכחה, תכסיס שקוף המטה שופטים נגדם. 

בחלומו, הוא משתף, מופיע ראש השב״כ במשרדו של נתניהו, אוסר אותו ודורש ממנו להתלוות אליו לחדר השני. עוד התיאור מסתלסל מפיו, ופלדמן מתעורר מהחלום למסקנה עגומה, שהמציאות הצפויה תהיה שההפיכה תהיה של נתניהו נגד השב״כ ושאר מוסדות המדינה.

הפיק: איתמר אורן
אולפן: אורי אנוליק, קמילה פאס פסבנר
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

לניר הירשמן (את ״רוב״ הביאה אשתו מהבית) משרד העוסק ביחסי ציבור ותפקיד באיגוד חברות הקריפטו. פרנסתו אינה תלויה בפוליטיקה. זאת גם אחת מהמלצותיו לכל מי שמשתוקק - כמו גיבור ספרו ״המתמודד״ - להצמיד לשמו את הקידומת ח״כ: אל תישאר ללא מסלול חלופי, כלכלי ונפשי.

הירשמן עבד כעוזרם של חברי כנסת ושל השר מיכאל איתן. כשהוקמה קבוצת ״הליכודניקים החדשים״ התבקש לדברר אותה. במהרה פנו אליו להתמודד בבחירות המוקדמות בליכוד. זה לא היה מהלך טקטי, אומר הירשמן בשיחה עם אמיר אורן  ב״אפרכסת״, ולא החדרת סוס טרויאני, כביכול שמאלני, למפלגה המתארת עצמה כימנית - הקבוצה באמת רצתה ״לחזור לערכי חירות-ליברלים, שגילמו בעשור שעבר מיקי איתן, דן מרידור, בני בגין ולימור לבנת״. כולם, בזה אחר זה, איבדו את מקומותיהם בצמרת הרשימה לכנסת.

הליכוד הצטייר בעיני הירשמן כבית חברתי חמים - עד לרגע שכמתמודד תוייג כמשתייך לחבורה מאיימת. החמימות הפכה לצינה: כשהתיישב לסעוד התפנה השולחן מיושביו.

למרות הצבעת רבבת מתפקדים בעדו נבלם הירשמן מתחת לסף הבחירה. הוא  למד שיעור שהוא מוכן גם ללמד, בעלילה הממוסגרת כבדיונית ובמצוות ״עשה״ ו״אל תעשה״ שהוא חולק כאן עם המתלבטים אם להעז, להשקיע ולהיות מוכנים להתאכזב.




אולפן: אורי אנוליק, קמילה פאס פסבנר
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

גדודי חטיבת גולני שהוצבו ב-7 באוקטובר אשתקד בגבול עזה - 13 ו-51 - נפגעו קשה במתקפת חמאס. עשרות חיילים ומפקדים נהרגו ורבים נפצעו. ותיקי החטיבה, קצינים במילואים ובדימוס בדרגות אלוף-משנה ותת-אלוף, התגייסו בו ביום לתמוך בחטיבתם, שהיתה להם לאורך שנים - ולא לתפארת המליצה - למשפחה, או ליתר דיוק לאחווה. ״כשבגולני אומרים ׳אחי׳,״ מדגיש ברוך שפיגל,״זאת לא סתם אמירה. מתכוונים לכך.״

תא״ל במילואים שפיגל, שהיה מח״ט גולני בסוף שנות ה-80׳, תקופת לבנון והאינתיפאדה, הוא מהענווים והאהודים במפקדי החטיבה לדורותיהם. הוא, כחבריו, ממלא את מקומם של מפקדי ההווה, הרתוקים ללחימה, במטלות הקשות של ייצוגם בהלוויות, לבושים במדים עם תג העץ; בנשיאת הספדים; בליווי המשפחות האבלות.

שפיגל, בן טבעון, היה לוחם בסיירת גולני במלחמות ששת הימים וההתשה. הוא לא רצה בשירות קבע ואף לא בקצונה. מלחמת יום הכיפורים, שבקרבותיה בצפון השתתף ושפגעה קשות בגולני, החזירה אותו לשירות. במהרה היה למפקד פלוגה, בהמשך למג״ד 12 ולבסוף למח״ט, מפקדם של מג״דים כאמיר מיטל וגדי איזנקוט.  במעלה הדרך התרשם מאד מקצינים כאחים נחמיה ודוביק תמרי, אורי שגיא, דורון רובין ומאיר דגן. בשושלת גולני הוא בן הדור שבין שגיא ואילן בירן לגבי אשכנזי, משה קפלינסקי, ארז גרשטיין ואיזנקוט.

מיטל נהרג במבצע ״כחול וחום״, בפיקוד אל״מ שפיגל, נגד יחידה של אירגון אחמד ג׳יבריל באזור נועימה. גורמים שלא היו בשליטת שפיגל - תיפקוד שייטת 13, המודיעין שהביאה יחידת מפעילי הסוכנים 504, השפעת קרקע שלא נבדקה עד תום על צעידת לוחמים וכלבים (שלא עמדו במאמץ ונישאו באלונקות) - חוללו סדרת תקלות, כולל אובדן קשר עם ארבעה לוחמים, שחייב מבצע חילוץ מאתגר. המשימה בוצעה ולימים - מאוחר מדי לרושם הראשוני - התברר שההישג היה גדול מהדיווח המיידי, אך בשפיגל דבק (ובמפקדו, האלוף רובין) דימוי הכשלון. בכך נגרם לו עוול, שבסגנונו המאופק נמנע מלהתקומם כנגדו.

אילו התקדם בשעתו במישרין לאוגדה מפיקוד על חטיבת בית-הספר למ״כים ולחי״ר, כמו - למשל - איציק מרדכי (או משה לוי, ממפקד חטיבות מרחב ומילואים), בלי לעבור בחטיבה סדירה, היה בודאי מגיע לצמרת הצבא; אבל הוא סירב לוותר על שאיפתו לפקד על גולני, וזאת עדיין גאוותו.

בחלק האחרון של מסלולו היה למומחה בקישור עם צבאות וכוחות זרים, כיהן כסגן מתאם פעולות הממשלה בשטחים ונקרא לייצג את צה״ל בקבוצת המעקב ישראל-לבנון ליישום הבנות ״ענבי זעם״, שכללה גם נציגים אמריקאים, צרפתים וסוריים. ממתכונת זאת עולים לקחים הראויים להילמד במשטר הפסקת האש עם חיזבאללה.

שפיגל הוא מהדוברים הלהוטים והרהוטים ביותר של חשיבות הממלכה ההאשמית לבטחון מדינת ישראל. הוא עמל זה שלושה עשורים, במדים ובלעדיהם, מתקופת חוסיין-רבין והשתתפותו במגעים חשאיים ובהשגת השלום, על הידוק הקשרים עם ירדן. פזיזותם האווילית של חסידי ״ירדן היא פלשתין״, שביניהם היה - ואולי עודנו - נתניהו, מדאיגה אותו: בנפול חלילה המשטר בעמאן תיפול גם אבן מרכזית בחומת ההגנה על ישראל ממזרח, ממרחב איראן-עיראק.


אולפן: קמילה פאס פסבנר, אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

https://forms.gle/UWNt3qs56eooP3wr7

בשלהי 2010, כשבוטל מינויו של יואב גלנט לרמטכ״ל, שטח אלוף פיקוד הצפון גדי איזנקוט שלוש חלופות בפני שר הבטחון אהוד ברק. המועדפת - בחירה באחד משלושת סגניו של הרמטכ״ל היוצא גבי אשכנזי (משה קפלינסקי, דן הראל, בני גנץ). פחות טובה - איזנקוט עצמו, שעדיין לא התנסה בסגנות רמטכ״ל. השלישית, העתידנית, אם לא הפעם כי אז בפעם הבאה - שני הקצינים המבטיחים ביותר בדור הבא של הפיקוד הבכיר, אלוף פיקוד העורף יאיר גולן וראש אמ״ן זה כחודש, אלוף אביב כוכבי.

איזנקוט היטיב לסמן את גולן וכוכבי, מפקדי חטיבות הנחל והצנחנים במבצע חומת מגן, האוגדונרים בגליל ובעזה בשנים הבאות, כצפויים להגיע לגמר גביע הרמטכ״ל. שניהם היו סגניו של הרמטכ״ל איזנקוט והתמודדו על  לירושתו, יחד עם ראש אגף המבצעים ניצן אלון. ראש הממשלה נתניהו, שתמך בגולן בסיבוב הקודם, התחרט. שר הבטחון ליברמן, שלא חש חופשי להמליץ על אלון, התביית על כוכבי. גולן פרש מצה״ל ונקלט בפוליטיקה, כח״כ במרצ ועכשיו כראש מפלגת הדמוקרטים, שבסיסה עבודה-מרצ. הוא קול ברור ומרענן, חורג בעוצמתו אם גם עדיין לא בהשפעתו מהמקהלה המפזמת קלישאות פושרות, כדי שלא להרגיז את החמים והקרים.

בראייה לאחור ממצפה ה-7 באוקטובר, דומה שלהעדפת כוכבי על גולן כרמטכ״ל בסוף 2018 היה ממד גורלי, אם גם של דגשים ודקויות. בשיחה נוספת עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ - הראשונה שודרה באוגוסט 2022 - מבכה גולן את הישענות-היתר של אסכולת כוכבי, שהרצי הלוי לא רצה או לא הספיק לשנות, על מודיעין ואש. עם כל חשיבותם של גורמים אלה, אומר גולן, אסור היה להתפתות לראות בהם עמודי תווך ולנוון את צבא היבשה, שבלעדיו אין מנצחים במלחמות.

גולן אינו מצטעצע בדברו על ״התבוסה הקשה ביותר שנחלה ישראל אי-פעם, ועוד מידי החלש באויביה. לולא מעורבותו בפוליטיקה, בחומש האחרון, היה בודאי חותר לחזור לצבא כרמטכ״ל, לאחר שהלוי - ״מהטובים שבטובים״, פקודו לשעבר כמח״ט מול אוגדונר בגדה המערבית וכאוגדונר מול אלוף פצ״ן - יממש את חלקו באחריות לכשלון ויתפטר. זה אינו מעשי, כמובן, וגולן שומר לעצמו את שמותיהם של מועמדים ראויים לרמטכ״ל מקרב אלופי הקבע והמילואים.

כאיש ציבור, מנהיג מפלגה שסקרי דעת הקהל חוזים לה - תלוי בנסיבות - כתריסר מושבים בכנסת הבאה, הוא נחרץ בביקורתו על שלטונו הסמכותני, האנוכי והמסואב של נתניהו. בלעדיו, הליכוד בעיני גולן הוא שותף כשר לממשלה הבאה, וכך גם המפלגות הערביות: ״אין סיבה שדוקטור מנסור עבאס לא יהיה שר הבריאות״. (תוספת בדיונית: בתחלופה עם דוקטור אחמד טיבי).

לדעת גולן, את ההתנגדות לממשלה יש להפעיל לכל רוחב החזית, בשלושה ערוצים - משפטי, פוליטי ועממי. הוא משוכנע שמאגר הבוחרים של הדמוקרטים אינו מצטמצם לתחום המסורתי של עבודה-מרצ וסביבתן. גם בציונות הדתית הוא מוצא איי אהדה, ובחזונו 12 הח״כים של הסקרים תופחים ל-20 והדמוקרטים הופכים לרכיב מרכזי, אין בלתו, בהנהגה הפוליטית שתחלץ את ישראל מהתהום של שנות נתניהו ותוביל אותה להשתלבות בטוחה ומשלימה בסדר אזורי חדש.

הפיק : איתמר אורן
אולפן: קמילה פאס פסבנר, אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

ב-50 השנים האחרונות עמדו בראש עיריית תל-אביב שני קצינים בכירים שפרשו משירות הקבע בצה״ל, כשביניהם פוליטיקאי מקצועי - שלמה (צ׳יצ׳) להט, רוני מילוא - שגבר בבחירות על תת-אלוף במילואים אביגדור קהלני - ורון חולדאי. פוליטית, התל-אביבים שמרנים למדי. מאז שלהט הפיל את ראש העיריה יהושע רבינוביץ, איש מהשלושה לא הפסיד. להט פרש לאחר 19 שנה, מילוא הסתפק בתקופת כהונה אחת וחולדאי כבר 26 שנה בתפקידו. אם יממש את החלטתו שלא להתמדד שוב יכהן 30 שנה, רבע מחיי העיר העברית הראשונה, שתחגוג ב-2029 את יום הולדתה ה-120.

להט היה אלוף מהשריון. חולדאי - תת-אלוף מחיל האוויר. להט סיים את שירותו כראש אגף כוח-אדם במטכ״ל. חולדאי, מפקד הבסיסים בנבטים ובחצרים (הכולל את בית-הספר לטיסה), רצה להתמנות לראש להק כוח-אדם, רלכ״א, במטה חיל האוויר. כשמפקד החיל, אביהו בן נון, העדיף קצין אחר, החליט לפרוש, אך במסלוליו האזרחיים, כמנהל גימנסיה הרצליה וכראש העירייה,  יישם את שאיפתו לעסוק באנשים.  מקרה או לא - ראשי העיריות שהתמידו שנים רבות בבאר שבע וביבנה, יעקב טרנר וצבי גוב ארי, סיימו את שירותם בחיל האוויר בתפקיד רלכ״א.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מספר חולדאי על בתי-הגידול שלו, קיבוץ חולדה וחיל האוויר. הוא היה גנן ונגן (חליל וכינור) ולהתנדבותו לקורס טיס נדרש אישור הקיבוץ, שזיהה בו גישה מבטיחה להפרחת סביבה דלת נוי. כפרח-טיס עמד על סף הדחה ב״צ׳ק 5״, בתום חמש הטיסות הראשונות, ורק כשהתברר שהבעייה נעוצה במדריך ולא בחניך שרד, סיים עם המחזור הבא (קורס 47, כי שבר יד במשחק כדורסל) והיה לטייס-קרב במלחמות ששת הימים, ההתשה, יום הכיפורים ולבנון. 

בספומבר 1973, שבועיים לפני המלחמה, התמנה לסגן מפקד טייסת הפנטומים 201. בפרוץ המלחמה מילא היטב את מקומו של מפקד הטייסת יפתח זמר, שנשלח לביקור בחיל האוויר האמריקאי. כשזמר חזר, נטש מטוס בגיחה מבצעית והתקשה לשוב לפיקוד, נעלב חולדאי כשלא נמסר לו שנית מילוי המקום. לדבריו, לא חלק על מהות ההחלטה, אלא על סגנונה. בכלל, הוא אומר, אינו נוטר למי שגרמו לו עוול או התקוטטו איתו. יש רק אדם אחד בעולם, ששמו נצור אצל חולדאי, שהוא מנוכר לו עד כדי סירוב לדבר איתו.

לתל אביב הביא את ראייתו המרחבית, המודעת לתנאים ולאילוצים ומשלבת גישה כללית עם בקיאות בפרטים: הוא יודע מדוע במרמורק יש שלושה-ארבעה נתיבים אך בקרליבך, שלתוכו הוא נשפך, רק אחד. בגיל 80, כשעודו מושל בעירו כמו בסוף המאה הקודמת, אך במתכונת מתירנית מבעבר, כהשגחה עליונה על המנגנון הפועל בניצוח המנכ״ל מנחם לייבה, גם הוא לאחר 26 שנות שירות בחיל האוויר,  מרוצה חולדאי מהצלחתו לשקם מוסדות שנקלעו להזנחה ולחובות - הגימנסיה, העירייה - אך מזהיר ממקסם השווא של פתרונות מוחלטים לבעיות מתמידות. אפשר לשפר או לדרדר, הוא אומר; והוא שיפר. תל אביב בזמן חולדאי, למרות תלאות המוכרות לכל תושב ועובר-ושב, מפותחת ומשוכללת הרבה יותר משהיתה כשלקח אותה ממילוא (שבגללו, יחי ההבדל, היה מ״רוני״ ל״רון״). הסוד, חולק חולדאי, היה איתור הנכסים החבויים של העיר, החייאתם והצגתם במלוא הגלום בהם, אחרי ניעור האבק והסרת החלודה. למשל, רצף השדרות רוטשילד, ח״ן, בן גוריון.

חולדאי מדבר על השלטון המרכזי המשתרר על הרשויות המקומיות, על חכמת השליטה בעירייה שלמד מראש עיריית חיפה עמרם מצנע ועל חרדתו שמא ברית הימין הקיצוני והחרדים תוריד את מדינת ישראל לתחתית המדרון. בסלידתו משלטון נתניהו אינו מצטעצע במלים. לכשלונו השני בפוליטיקה הארצית

קורות חייו של עמי דרור, ממובילי המחאה נגד ההפיכה המשטרית והתביעה להתפטרות הממשלה בגלל אחריותה למחדלי ה-7 באוקטובר וסיכול החזרת החטופים, כוללות פרק החורג מהשיגרה לא פחות מהעדפתו לתה על פני קפה.

בסוף העשור האחרון של המאה הקודמת גוייס דרור ליחידה לאבטחת אישים בשב״כ. הוא סיים את הכשרתו והתייצב ביחידה בבוקר שלמחרת רצח יצחק רבין. בו ביום הופעל במשימה המאתגרת של אבטחת שועי תבל שהגיעו להלווית רבין. בהמשך, כמאבטח וכמפקד, חווה את שלבי הדיכדוך וההתאוששות של השב״כ כולו ואגף האבטחה בתוכו.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ משבח דרור בעיקר את האלוף עמי אילון, ראשו החדש של השב״כ לאחר התפטרות כרמי גילון, ואת המפקד שהביא משייטת 13 לאבטחת האישים, טל שאול. הם הפיחו רוח אחרת, מקצועית וצנועה, בחבורה שהתקשתה להשתחרר מהרגלים ישנים ומתחושות אשמה.

שלושה ראשי ממשלה - פרס, נתניהו וברק (וגם שרון, לפני בחירתו לרה״מ) - איבטח דרור, ותובנותיו המעניינות מהיחסים הראויים בין מאובטח למאבטח עימו. מהכרותו עם נתניהו ומשפחתו לא היה דרור למעריץ קנאי שלהם. הקוטב הנגדי לבזבזנותם החמדנית הוא בני בגין, שהתאים את סדר-יומו לרצונו לחסוך במשאבי המדינה. הציבור אינו מבין, מציין דרור, כמה כסף, מאבטחים, שוטרים והטרדת משתמשי דרך מושקעים בכל נסיעה של נתניהו לצילום סרטון; וכמה עולה למדינה אבטחת בנו ״בסאונות של מיאמי״.

לפני שנתיים היה לאחד הקולות הבוטים והבולטים במחאה. לעתים לא התאפק, חצה את הכביש והעיר למאבטחים הצעירים ממנו בשנות דור היכן שגו. הוא אומר גם כיום כי למרות יחסו האישי למאובטחים מסויימים, אילו חזר לתפקידו הממלכתי היה ״לוקח כדור״ למענם, כחובתו הממלכתית.

דרור מדבר על המחאה המבוזרת, נטולת ההנהגה והמנגנון; על הממשלה הכושלת והמפקירה; ועל עתיד גורמי החברה האזרחית לכשיתממש חלומו ובעקבות בחירות שיוקדמו תקום הנהגה חדשה. האם בעצמו ירצה להיות אז שליח-ציבור? מתגובתו עולה שמצב כזה יהיה בלתי-סביר, אך לא בלתי-אפשרי.

הפיק : איתמר אורן
אולפן: אורי אנוליק, קמילה פאס פסבנר
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

23 קצינים בצה״ל הגיעו עד כה לדרגת רב-אלוף, בתפקידם כרמטכ״ל. מעטים מהם הותירו חותם. מתוך מאות האלופים שכיהנו והעשרות שקיוו ולא זכו, לקומץ היו השפעה ויוקרה חריגות מעבר לזמנם - אלון, שרון, טל. ישראל טל, ישרוליק של הילדות כפרא אדם בבאר טוביה וטליק בפי כל מהצבא הבריטי ואילך (אבל ״המפקד״ בשריון, ולא רק בו), היה שילוב מיוחד של תבונה וכוחניות, אסטרטגיה והנדסה, פילוסופיה וטכנולוגיה. אם ידין, דיין ורבין נמצאים בראש רשימת הרמטכ״לים, טל לידם על הפודיום של האלופים.

לשיא רישומו הצבאי הגיע טל באמצע שנות ה-60׳, כבונה. כוח ומפעילו, מפקד גייסות השריון והאוגדה שהושתתה על גי״ש והיוותה את העוצבה המובילה בחזית הדרום במלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה התעמת עם הרמטכ״ל הבא, בר-לב, בסוגיית ההיערכות להגנה בסיני וסירב לעשות שקר בנפשו כתנאי לתפקיד אלוף פיקוד הדרום (חברו ושותפו הרעיוני, שרון, שנועד לפיקוד המישני בצפון, קפץ על המציאה). עד שבר-לב פינה את לשכת הרמטכ״ל לדדו אלעזר התמקד טל בתוכנית הפיתוח והייצור של הטנק הישראלי עם המנוע האמריקאי - מרכבה.

כשאדם נושא את הכינוי ״אבי ה׳מרכבה׳״, לא קל להיות בנו האמיתי. במובן מסויים, יאיר טל הוא נציג אופייני של דור ילידי תחילת שנות ה-50׳ שספג את עיקר המחץ של מלחמת יום הכיפורים - שירות קרבי, פיקוד זוטר, קו המגע. במובן אחר, לא ממש אופייני אם גם לא יחיד, בנו של קצין בכיר מאד, במקרה זה סגן הרמטכ״ל. 1973, רבע מאה לאחר 1948, היתה מלחמת האבות שבמצפה הפיקוד העליון הדואגים לבניהם שבחזית - דאגה ששוב ושוב היתה לדאבה. יאיר טל נפצע פעמיים; בשנייה פונה ואושפז.

בשיחה עם אמיר אורן ב״אפרכסת״ מתאר יאיר טל את מסלולו האישי, משימותיו כסגן מפקד פלוגה בגדוד 9 בגיזרה הצפונית של התעלה, פגישותיו עם הוריו בבית החולים ושלושת הספרים שחיבר, או שהיה שותף לחיבורם, לאחר מות אביו. החשוב שבהם מבוסס על מחקר מלחמת יום הכיפורים, שיאיר המשיך בעקבות טליק.

יותר מיובל שנים לאחר המלחמה, שצלקה קשות את נפשו של ישראל טל ולקראת סוף המאה גם פגעה בגופו ללא תקנה בעימות מילולי עם אלוף צעיר ממנו, היא עודנה שם, במשפחת טל, כצללית כהה ודוממת של מרכבה בחניון לילה. 

טליק הציל את ישראל מחידוש קטלני ללא תכלית - זולת ריפוי גאוותם הפצועה של שר הבטחון דיין והרמטכ״ל דדו - בהיותו מפקד חזית הדרום בחודשיים האחרונים של 1973. הוא שילם על כך בסילוקו מהפיקוד, בקרע כואב עם דדו ובדחיקתו להחלטה עיקשת לפרוש מצה״ל ולוותר על הסיכוי להתמנות לרמטכ״ל שישקם את הצבא. בנו, שלא תמיד הסכים איתו בחייו, תרם רבות להעמדת מצבה מודפסת - ועכשיו גם משודרת - לאחד מאנשי הבטחון הבולטים ביותר בתולדות ישראל.

בולט וכאוב (ולעתים גם מכאיב, ואז מצטער). לא נכון לחשוב, ציטט אותו יאיר בספרו ״טליק: פרקי חיים״, ש״החיים הם ים רצוף של אושר, שלפעמים צצים בו איים של צער וכאב. המציאות שונה. החיים הם ים רצוף של צער וכאב, שלפעמים מופיעים בו איים של שמחה ואושר״. 

הפיק : איתמר אורן
אולפן: קמילה פאס פסבנר, אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב

תא״ל במילואים דני ברן, שהתארח ב״אפרכסת״ לפני שנה, חוזר לשיחה מעדכנת עם אמיר אורן על לקחיו מבניין הכוח של צה״ל, תורת ההפעלה שלו ומימושה; על הקושי - מדומה או אמיתי - בהתמודדות צבא חדיש ומתוחכם עם אירגונים הנחזים כפרימיטיביים; על משקלה המכריע של הטכנולוגיה בכלל והדיגיטלית בפרט במלחמות המאה ה-21; ועוד.

ברן, עיקש ודעתן, לא הסתיר את עמדותיו (למשל, בהעדפת מיקומו של הסייבר ההגנתי בצה״ל באגף התיקשוב על פני אמ״ןן/8200), גם במחיר מתיחות עם אלופים. הרמטכ״ל הטוב ביותר שהכיר מעבודתם המשותפת, גדי איזנקוט, הציע לו להתמנות לראש מפא״ת, מינהל המחקר, הפיתוח ואירגון התשתית הטכונולוגית במערכת הבטחון, אך ברן ויתר על ההזמנה למושב בדיון המטכ״ל לטובת פרישה בגיל שיאפשר לו לממש את תקוותו להיות ליזם.

השנים שחלפו מאז אמצע העשור שעבר, ובמיוחד הכשלון הנורא ב-7 באוקטובר, שינו את השקפתו על השירות הציבורי. הוא נרתע ממעורבות בפוליטיקה, אך מעללי ממשלת נתניהו והתפוררות המסגרות הממלכתיות גרמו לו לחוש שהוא בשל להיענות להצעת מינוי לתפקיד ניהולי בכיר בתחומי מיומנותו המוכחת, לכשתגיע בבוא חילופי השלטון.

הפיק : איתמר אורן
אולפן: קמילה פאס פסבנר, אורי אנוליק
נוצר באולפני ProCast/אור אליעז, שביל המרץ 4, תל אביב